פסק-דין בתיק א 2744/07

1.         ב"כ הצדדים הסמיכו את בית-המשפט ליתן פסק-דין מנומק, על סמך החומר שבתיק ולאחר הגשת סיכומים.

2.         התובעת, סלקום ישראל בע"מ (להלן: "התובעת") הינה מעבידתם של מר חפץ ארז (להלן: "מר חפץ") ושל הגב' כהן רוית (להלן: "הגב' כהן"), אשר נפגעו בתאונות דרכים. הרכבים בהם נהגו העובדים, היו מבוטחים אצל הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

3.         במסגרת סיכומיה זנחה התובעת את תביעתה בכל הנוגע לגב' כהן, מטעמי עלות והתייחסה למר חפץ בלבד.

4.         מר חפץ נפגע בתאונת דרכים ביום 9/7/2000, ונעדר מעבודתו מיום 9/7/00 ועד יום 31/7/00.

5.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח-לאומי, ואושרה למר חפץ תקופת אי כושר מיום 11/7/00 עד ליום 31/7/00, לצורך תשלום דמי פגיעה.

6.         התובעת, שהינה "מעביד מורשה", כמשמעותו בתקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד - 1954 ( להלן: "תקנות העבודה"), שילמה למר חפץ את מלוא שכרו בסך 21,500 ש"ח, בתקופת היעדרותו מהעבודה, כולל הטבות למיניהן, וזאת על פי הסכם העבודה והנוהג אצלה.

7.         התובעת טוענת, כי מגיעה לה השבה בסך 15,825 ש"ח. סכום זה משוערך ליום הגשת התביעה 23,598 ש"ח. סכום ההשבה מבוסס על הפחתת דמי הפגיעה בסך של 5,675 ש"ח, מהשכר ששולם למר חפץ.

8.         הבסיס החוקי לתביעה זו, לטענת התובעת, הוא סעיפים 328(א), 94 ו- 93 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק המל"ל) והחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד - 1964 (להלן: "חוק ההטבה"). כן, טוענת התובעת, כי התביעה הינה עצמאית והסכום הנתבע אינו מהווה חלק מנזקי מר חפץ בתביעתו כנגד הנתבעת.

9.         ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם, תחילה התובעת, אחר כך הנתבעת, ולאחר מכן הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת.

10.        תמצית טיעוני התובעת

א.         המל"ל אישר למר חפץ 21 ימי אי כושר לצורך תשלום דמי הפגיעה. מכוח תקנה 22 לתקנות העבודה, המעביד המורשה חייב לשלם לעובד את דמי הפגיעה במקום המל"ל במועדים בהם הוא נוהג לשלם לעובדיו, והמוסד מחזיר למעביד את דמי הפגיעה לאחר שהומצאו לו הוכחות לגבי התשלום, ולאחר שאישר את התאונה כתאונת עבודה והכיר בתקופת אי הכושר. למרות האמור בתקנה זו, שלמה התובעת את מלוא השכר בתקופת ההיעדרות ולכן זכאית היא להשבה ולשיבוב מאת הנתבעת בסכום המתקבל מההפרש בין הסכומים ששולמו לעובד בפועל לבין הסכומים שהוחזרו לתובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי.

ב.         התובעת טוענת, כי היא זכאית להטבת נזקיה, כמפורט להלן:

1)         תשלום דמי הפגיעה ששלמה למר חפץ.

2)         עבור ההפרש בין דמי הפגיעה בשיעור של 75% לבין השכר המלא ששולם בפועל, לרבות התשלום ששולם למר חפץ לפי סעיף 93 לחוק המל"ל, מכוח חוק ההטבה.

ג.          כל המרכיבים בתלוש המשכורת מהווים חלק משכר העבודה, יהיה שמם אשר יהיה.

ד.         העובד, אשר התובעת באה בנעליו, זכאי לתנאים סוציאליים ולעניין זה מפנה התובעת לספרו של המלומד קציר "פיצויים בשל נזקי גוף" ולרשימת פס"ד בנידון.

ה.         על-פי תלוש השכר, שולם למר חפץ בחודש יולי 2000 סך של 19,923 ש"ח, מסכום זה יש לנכות דמי הבראה ( 898 ש"ח), סה"כ השכר הינו 19,025 ש"ח. מאחר ושכרו של העובד גבוה משילוש השכר הממוצע במשק בחודש 7/00, החישוב יעשה לפי שילוש השכר הממוצע במשק בחודש זה ( 18,726 ש"ח), בניכוי מס הכנסה
( 6,400 ש"ח), סה"כ משכורת נטו ( 12,326 ש"ח) בתוספת תנאים סוציאליים ( 3,730 ש"ח) ובתוספת ביטוח לאומי (חלקו של המעביד), לפי החלטת כב' השופטת ערקובי רחל מיום 7/6/07 בת"א 38182/06 ( 1,952 ש"ח), סה"כ לחודש 18,008 ש"ח.

ו.          סך שווי יום עבודה ( 720.32 ש"ח) כפול 21 ימי היעדרות הינו, 15,126 ש"ח, בניכוי ביטוח לאומי ( 5,786 ש"ח). סה"כ סכום ההשבה לו זכאית התובעת הינו 9,340 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד התשלום בפועל, לפי הלכת שלג חרמון, ע"א 2196/93, פד"י נ(3) 744.