פסק-דין בתיק א 27422/06

1.         בפניי תביעה לתשלום סך של 233,000 ש"ח, שעילתה הפרת התחייבות לשלם לתובע שכר בגין ליווי הפעילות למכירתה של הנתבעת לצד שלישי.

2.         התובע הוא מומחה לייעוץ ופיתוח ארגוני, ועוסק בתיווך וליווי של עסקאות למכירה או רכישה של עסקים. הנתבעת היא חברה שעיסוקה בקידום מכירות, הקמת תפאורות והפקת ארועים.

3.         בחודש ינואר 2005 ביקשה הנתבעת לשכור את שרותיו של התובע לצורך מציאת רוכש לנתבעת. ביום 2.3.2005 נחתם בין הצדדים הסכם שכותרתו "הסכם עמלת תווך מכירת עסק" ( להלן: "ההסכם הראשון"). על פי ההסכם הראשון נקבע כי  התובע ישמש כמתווך לעסקת המכירה של הנתבעת, ובתמורה יקבל מהנתבעת שכר בגובה 2% מתמורת המכירה. עם זאת, נקבע כי " הסכם זה תקף במידה ולרפי בן דרור [התובע- ח.ב.] היתה מעורבות ישירה בהפנייה."

4.         בחלוף זמן מה, ולאחר שלא צלח משא ומתן שניהלה הנתבעת עם קונה פוטנציאלי, שונתה מתכונת ההתקשרות בין התובע לנתבעת, ונחתם הסכם שני ביניהם, ביום 29.5.2005 ( להלן: "ההסכם השני"). על פי ההסכם השני, נקבע כי התובע ישמש כמתווך ומלווה לעסקת מכירתה של הנתבעת. בין השאר, נקבע בהסכם השני כי:

            " כמלווה ומתווך אני [התובע- ח.ב.] אעמוד לרשות החברה להכנת ובניית העסקה, למציאת רוכשים פוטנציאליים, לבדיקת כל מועמד אחר, ולליווי המשא ומתן (לצד גורמי מקצוע נוספים של החברה, או כאלה שאני [התובע- ח.ב.] אביא בהתאם לבקשת החברה)."

            באשר לתמורה שתשולם לתובע, נקבע כדלקמן:

            " התמורה: ** התשלום שינתן לרפי בן דרור [התובע- ח.ב.] יהיה:

            תשלום של 5% מכל סכום הרכישה *** בכל מקרה**** של מכירת העסק בכל מועד או שיטה, כמיזוג, מכירה חלקית- הסכם העברת זכויות/מניות וכדומה- או אחרת."

            מתחת לחתימות הצדדים ניתן ביאור לכוכביות המעטרות את ההסכם השני:

            " ** התמורה המצוינת כאן היא לפני מע"מ ותשולם מול חשבונית, תמורת האחוזים תתקבל ע"פ תנאי התשלום שיקבעו בין הקונה לבין ארגונית וללא כל קשר לתמורה שאקבל ו/או לא אקבל מהרוכש, ולסוג ואיכות תרומתי הישירה/עקיפה מול רוכש זה או אחר

            ...

            **** במידה ויסתמן שהרכישה תתבצע ע"י "דור ההמשך" - רפי [התובע- ח.ב.] לא יהיה מעורב ובהתאם לא יקבל שכ"ט. במידה ויתבקש להיות מעורב בכל צורה שהיא תוסכם העמלה בהתאם."

5.         בחודש דצמבר 2005 מכרה הנתבעת את מלוא נכסיה לחברת עיצוב במה בע"מ ( להלן: "עיצוב במה"). לטענת התובע, סכום התמורה עמד על 4,000,000 ש"ח. התובע דרש את שכר טרחתו, בשיעור של 5% מסכום המכירה. דרישתו לא נענתה, ומכאן התביעה, שהוגשה בסדר דין מקוצר.

6.         הנתבעת ביקשה רשות להתגונן בשתי טענות. הטענה הראשונה היתה שהתובע לא היה הגורם היעיל בביצוע העסקה. הטענה השניה היתה שהתובע לא ליווה את הנתבעת בהליך המכירה בשום צורה ואופן.

7.         על פי החלטתי מיום 26.6.2006 ניתנה לנתבעת רשות להגן בטענה השניה בלבד.  טעמו של דבר הוא שבהסכם השני נקבע כי התובע זכאי לשכרו " ללא כל קשר ... לסוג ואיכות תרומתי הישירה/עקיפה מול רוכש זה או אחר". משמע, אין המדובר בהסכם תיווך רגיל, בו המתווך זכאי לשכרו רק אם היה הגורם היעיל בביצוע העיסקה. יודגש כי לפי ההסכם הראשון הותנה שכרו של התובע בכך שהיתה לו "מעורבות ישירה בהפנייה". השמטת סעיף זה בהסכם השני, והאמירה הפוזיטיבית לפיה הוא יהיה זכאי לשכרו בלא כל קשר לאיכות תרומתו, מלמדים באופן חד משמעי כי שכרו של התובע לא הותנה בכך שיהיה הגורם היעיל בביצוע העיסקה, או שיהיה זה שיפנה את הרוכש אל הנתבעת.

            לעומת זאת, ניתנה לנתבעת רשות להגן בטענה לפיה הלכה למעשה התובע לא נקף אצבע בכל הנוגע לליווי שאמור היה ללוות את הנתבעת בענין מכירת העסק. טעמו של דבר הוא שההסכם השני הוגדר לא רק כהסכם תיווך אלא גם כהסכם ליווי, לפיו התחייב התובע לעמוד לרשות הנתבעת לצורך הכנת ובניית העסקה, מציאת רוכשים פוטנציאליים, בדיקת מועמדים לרכישה וליווי המשא ומתן. בעוד שהתובע פירט בכתב התביעה כיצד עמל רבות כדי לסייע לנתבעת בתהליך המכירה, הנתבעת כפרה בכך מכל וכל. ציינתי כי מדובר בשאלה עובדתית המצריכה שמיעת ראיות, ועל כן שומה יהיה על התובע להוכיח כי פעל כאמור בס' 11- 14 לכתב התביעה. עוד ציינתי, כי כדי לזכות בתביעתו התובע אינו נדרש להראות כי היה הגורם היעיל, אלא רק כי ביצע את פעולות הליווי הנזכרות בהסכם השני.

8.         בטרם דיון לגופו של ענין, יש לדחות את טענותיה של הנתבעת בדבר התיקונים שהתובע "הגניב" כביכול לנוסח הסופי של ההסכם השני, בטרם נחתם. על פי טענה זו, התובע ביצע שינוי חד צדדי בהגדרת המונח "תמורה", כך שנקבעה זכאותו לתמורה בלא כל קשר לאיכות תרומתו הישירה או העקיפה מול רוכש זה או אחר, למרות שלא זו היתה כוונת הצדדים. דא עקא, טענה זו לא נטענה כלל במסגרת בקשת הרשות להגן, וממילא לא ניתנה בגינה רשות להגן. מדובר איפוא בהרחבת חזית אסורה, דבר שהתובע התנגד לו (ראה פרוטוקול ישיבת יום 4.1.2007). הנתבעת טוענת בסיכומיה כי האופן בו נוסח המונח "תמורה" מעיד על חוסר אמינותו של התובע, אך איני סבור כי כך הוא הדבר, ומכל מקום, בתיק דנן לא מתעוררת שאלה מיוחדת של אמינות שכן גרסתו של התובע בדבר הפעולות שביצע, מגובה במסמכים שצירף לתצהירו.

            גם לגופו של ענין, הטענה אינה יכולה להתקבל משום שבין הצדדים הוחלפו טיוטות והערות וההסכם השני לא נחתם כהרף עין. מנהל הנתבעת, אדם מישורי ( להלן: "מישורי") הוא אדם מנוסה, המנהל את הנתבעת מזה ארבעים שנה (ראה ע' 16 לפרוטוקול). חזקה עליו כי קרא את ההסכם השני בטרם חתם עליו, ואם חתם עליו בנוסחו המתוקן, מן הסתם הסכים לכל תניותיו. יתר על כן, הצדדים אף מצאו לנכון להחריג מצב אחד בו התובע לא יהיה זכאי לשכר טרחה, והוא כאשר החברה תימכר למי שכינו "דור ההמשך". החרגה זו בוצעה לבקשתו של מישורי, במכתב מיום 29.5.2005 (נספח ה' לתצהיר התובע). יש להניח איפוא שמישורי קרא את ההסכם השני בטרם חתם עליו וגם ידע להחריג את חובת התשלום, מקום שזה לא היה מקובל עליו.

9.         טענה נוספת שיש לדחות על הסף היא הטענה לפיה הנתבעת נמכרה בסכום נמוך מזה שטען לו התובע. טעמו של דבר הוא שבמסגרת בקשת הרשות להתגונן לא כפרה הנתבעת בכך שתמורת מכירתה עמדה על סך של 4,000,000 ש"ח, למרות שטענה זו עמדה בבסיס התביעה נגדה. רק במסגרת תצהיר עדותו הראשית של מישורי, נטען לראשונה כי הנתבעת נמכרה תמורת סכום של 1,981,000 ש"ח בלבד, ולראיה צורף הסכם המכירה, שבאופן תמוה אינו נושא תאריך. מדובר איפוא בהרחבת חזית אסורה, שהתובע התנגד לה בישיבת יום 4.1.2007.