פסק-דין בתיק א 27422/05

בפני תביעה המתייחסת לתאונת דרכים שאירעה ביום 12.12.04 בראשון לציון.

הצדדים היו חלוקים לגבי מקום התאונה, שכן התובעת טענה שהתאונה אירעה בשד' רוטשילד, כאשר רכבה עמד בחניה בשד' רוטשילד, במקביל למדרכה, והמשאית בה נהג הנתבע 1, השייכת לנתבע 2, חלפה לצידה ופגעה בה. הנתבע 1 טען כי המשאית אכן נסעה בשד' רוטשילד, אך לטענתו הנהגת ברכב התובעת יצאה מרחוב צדדי מצד ימין והתאונה אירעה בצומת בין שני הרחובות הללו.

הנהגת ברכב התובעת (להלן - הנהגת) טענה כי חנתה, כאמור, סמוך לקניון רוטשילד. נכנסה לרכבה במטרה לצאת לדרכה, בדקה במראות אם הדרך פנויה וראתה את המשאית הנהוגה בידי נתבע 1 מתקרבת. לפיכך לא החלה בנסיעה, אלא שהנתבע 1 נצמד עם המשאית לרכבה ופגע בכנף השמאלית קדמית, לפני הגלגל הקדמי. לטענתה, ציפתה שהנתבע 1 יעצור, אך כשראתה שאיננו עושה כן דלקה אחריו דרך ארוכה, עד שעלה בידה ליצור אתו קשר ולעוצרו.

לטענת הנתבע 1 הוא נסע בשד' רוטשילד וראה את הנהגת קרבה לצומת מרחוב צדדי בצד ימין. מאחר שזו עצרה, הוא המשיך בנסיעה, אלא שכאשר חלף על פניה שמע שהיא צופרת לו. לטענתו, שמע צעקות של עובר אורח שצעק שיש תאונה. לפיכך האט את נסיעתו עד כדי עצירה ואמר לאותו עובר אורח שיאמר לנהגת שהוא יעצור אחרי הרמזור, מאחר שאין ביכולתו לעצור באותו מקום. לדבריו, הוא המשיך לנסוע עשרות מטרים ספורים, עד אחרי הרמזור, ושם עצרו הוא והנהגת. לטענתו לא נסע קילומטרים, כטענת הנהגת, עד שנעצר. הנתבע טען שהנהגת אמרה לו שרכבה נפגע מהגלגל המתרומם הנמצא בצדה הימני של המשאית, בחלקה האחורי.

בדיון שבפני העידו הנהגת והנתבע 1. עובר האורח לא זומן לעדות. הנהגת טענה שלא היו עדים לתאונה. הנתבע טען שאינו מכיר את עובר האורח ולכן לא היה יכול לזמנו.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבפני, עלי לציין כי משתי הגרסאות עולות תמיהות:

הנהגת טענה שאיננה יודעת איזה חלק של המשאית פגע ברכבה. בנקודה זו, דווקא עדותו של הנתבע מתיישבת עם סימן הפגיעה בכנף הקדמית שמאלית של הנהגת, שנראה כחצי עיגול, שייתכן ונגרם כתוצאה מהגלגל המתרומם. עם זאת, לא ברור מדוע דווקא הנהגת, שלדברי הנתבע אמרה לו, מיד לאחר התאונה, שהגלגל המתרומם פגע ברכבה, טוענת שלא שמה לב איזה חלק של המשאית פגע בה, והנתבע הוא זה שמספק את הגרסה שמתיישבת עם תמונות הנזק של התובעת. צורתו של הנזק ברכב הנהגת אינה מתיישבת עם אופן הפגיעה שתיארה, של משאית שחלפה לידה, נצמדה אליה והתחככה בה. הפגיעה אינה בצורת שפשוף מתמשך, אלא נראית כנגיעה או מעיכה של דבר-/מה עגול. יצוין, כי גם הטמבון של הרכב נתלש, כנראה במהלך התאונה, אלא שתלישה זו יכולה להתיישב במידה שווה עם שתי הגרסאות.

מצד שני, גרסת הנתבע, לפיה הנהגת ברכב התובעת, אף שעצרה בטרם נכנסה לצומת, בחרה להמשיך בנסיעתה דווקא כשחלפה מולה משאית ענקית, אינה סבירה אף היא. גם גרסתו לעניין עובר האורח העלום, שהנהגת לא ראתה אותו, היא מוזרה. לא ברור מדוע האט הנתבע, לפי גרסתו, עד כדי עצירה, על מנת לדבר עם עובר האורח, אך לא יכול היה לעצור על מנת לדבר עם הנהגת, ולו לרגע - על מנת לסכם על מקום עצירה רחוק יותר. בעניין זה, גרסתה של הנהגת, לפיה הנתבע לא חשב לעצור לאחר התאונה, נשמעת הגיונית יותר.

כאמור לעיל, גם לעניין מקום התאונה לא הסכימו הצדדים. לא הובאו תמונות של מקום האירוע. הנהגת ברכב התובעת טוענת שעמדה בחניה בצד שדרות רוטשילד; לפי גרסת הנתבע מדובר בתאונה בצומת, אלא שאין כל מידע לגבי אותו צומת - מיקום, מבנה, תמרורים, רמזורים - כל אלה לא ידועים.

מכל האמור עולה, שלא הצלחתי להגיע לקביעות פוזיטיביות כלשהן, המאפשרות הטלת האחריות לתאונה על מי מהנהגים, ולפיכך גם לא הורם נטל התביעה נגד הנתבע 1, ודינה להדחות.

בנסיבות הענין ולאור כל האמור - כל צד ישא בהוצאותיו הוא.

לנתבע 2 לא בוצעה מסירה כדין, או מכל מקום - לא הוצג אישור מסירה. לפיכך פסק דין זה ניתן כלפי הנתבע 1 בלבד ובשלב זה נמחקת התביעה כנגד הנתבע 2, ללא צו להוצאות.

ניתן היום כ"ג באלול, תשס"ה (27 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.

_________________

מיכל  ברק-נבו, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: