פסק-דין בתיק א 2741/04

א. רקע

1. תביעת פיצוי בגין נזקי גוף, הנובעת מתאונת עבודה שארעה ביום 20.8.01, כנגד מעבידתו של התובע וחברת הביטוח שביטחה אותה בביטוח חבות מעבידים.

2. רקע התביעה הוא נפילת התובע, שעבד כנציג מכירות של הנתבעת 1 (להלן: "חגים"), מגלריה, הממוקמת בגובה של 3 מ' במחסן הסחורה של הנתבעת, אליו עלה במסגרת עבודתו, על מנת לקחת סחורה שתכליתה עידוד מכירות, להפצה בין דיילי המכירות. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לתובע שברים שונים, שהצריכו אשפוז וניתוח לשחזור המרפק ולאחר מכן, סדרת טיפולי פיזיוטרפיה.

3. ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 14.5% החל מיום 1.11.03. קודם לכן נקבעה לתובע נכות זמנית מיום 1.1.02 ועד יום  31.10.03 בשיעור של 30%.

4. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה תועמד הנכות הרפואית של התובע בשיעור של 14.5% (עמ' 3 ש' 15 לפרוטוקול מיום 1.5.07). ללא הסכמה באשר לנכות התפקודית.

ב. העובדות שאינן שנויות במחלוקת

3. א. בין התובע לנתבעת 1, התקיימו בעת האירוע יחסי עובד מעביד.

ב. התובע נפל מגלריה השייכת לנתבעת 1, בשטחה ובמסגרת עבודתו אצלה.

ג. בעת האירוע לא היה מותקן מעקה בגלריה, והוא הוקם רק לאחר האירוע (עמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום  7.6.07 - ס' 1 להחלטה).

ד. נכות רפואית - 14.5%. 

ג. המחלוקת

 4. המחלוקת בין הצדדים נסובה הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

    באשר לשאלת החבות מתעוררות שאלות המשנה הבאות:

 א.   האם בנסיבות המקרה התקיימו יסודותיה של עוולת הרשלנות ?

 ב.   האם לאור עובדות המקרה מתקיימים יסודות הפרת חובה חקוקה ?

 ג.   האם קיים אשם תורם מצידו של התובע ואם כן - מה היקפו ?

ד. תמצית טיעוני הצדדים

5. התובע טוען לחבותה של "חגים" מכוח עוולת הרשלנות,  הנובעת מחובת הזהירות של מעביד כלפי עובדו, והפרת חובה חקוקה, זאת נוכח הפרת הוראות פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 ובחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: פקודת הבטיחות וחוק התכנון בהתאמה), שתמציתה בכך, שלא דאגה לסביבת עבודה בטוחה ולבטיחות המעבר, והתקינה אותו בגובה של 3 מ' בניגוד לכללי הבטיחות כנדרש וללא מעקה, תוך יצירת סיכון בטיחותי.  

6. הנתבעות כופרות בחבותן וטוענות, כי התובע בחר לעשות פעולה בניגוד להוראות, ללא כל הצדקה ולמרות מודעותו לבעייתיות המקום. בנסיבות אלה אין להטיל אחריות על הנתבעות ולחילופין, יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור משמעותי ולפחות בגובה 30%.

ה. הראיות

7. בפני ביהמ"ש העיד התובע וכן הוצגו מטעמו תמונות המקום, מסמכים רפואיים, פרוטוקולים ומסמכי מל"ל, חוו"ד אורטופד מומחה מטעמו, תלושי שכר ומכתב פיטורין וקבלות על הוצאות שונות. כן הוגש במהלך הדיון תרשים ששירטט עד ההגנה הנוגע למקום התאונה (ת/1).

     מטעם הנתבעת העיד מר יעקב חיים, סמנכ"ל התפעול ב"חגים", אשר היה הממונה הישיר על התובע בתקופה הרלוונטית. כן הוגשו מטעמה אישורי תשלומי מל"ל נ/1-נ/2), אישור חדר מיון (נ/3), ושאלון ותשובות לו (נ/4).

ו. תמצית העדות בשאלת החבות

8.  התובע העיד, כי בעת האירוע עלה לבקשת מנהלו מ"חגים" למפלס העליון במחסן הסחורה, ותוך כדי שפסע בשוליים הצרים, שבין קצה המפלס העליון לבין הסחורה אשר מוקמה במקום עוד קודם לכן, נפל מגובה 3.5 מטרים אל הקרקע ונחבל קשות (סעיף 5 לתצהירו מיום 17.7.06 וע' 5 ש' 6-14). במפלס העליון בו פסע לא היה קיים כל אמצעי בטיחות ובכלל זה, לא הותקן במקום מעקה כנדרש (סעיף 6), או כל  אביזר בטיחות למניעת נפילה. בעקבות התאונה הותקן מעקה (סעיף 7). 

באשר לאופי התפקיד, לא הוא קבע את הלו"ז שלו. קיבל הנחיה יומית לפעולותיו ולמהות תפקידו באותו יום, (ע' 4 לפרוטוקול ש' 22-23). התובע מאשר כי ביקר במחסן מעת לעת, בתדירות כמעט יומית וכי הוא מכיר את מיקום הנפילה (ע' 5 ש' 17 וע' 6 ש' 16-25). גם בעבר משך סחורה מהגלריה ממנה נפל (ע' 5 ש' 28-29), שרוחבה כ - 4-5 מ' (ע' 13 ש' 9). הסחורה (מצלמות) שביקש לקחת, אוחסנה בקרטונים קטנים, בחלק הקרוב לקיר, ובינה לבין מיקומו, היו משטחי סחורה (ע' 13 ש' 10-11).  תפקידן של מלגזות בשטח המחסן היה בין היתר להעלות ולהוריד סחורה (ע' 6 ש' 11-13). עובד פנוי היה מתבקש לעלות למעלה ולפרק את המשטחים בקצה לשפת הגלריה (ע' 13 ש' 12-15).