פסק-דין בתיק א 274/06

1.            המבקשת הגישה ביום 26/02/06 בקשה בתיק אז' 274/06 לביטול פסק הבורר, אשר ניתן ביום 10/8/05 על-ידי הבורר, אינג' יעקב כדיר.

המשיבה הגישה ביום 27/3/06 בתיק אז' 376/06 בקשה לאישור פסק הבורר.

2.            על אף שלא ניתנה החלטה פורמאלית לאיחוד הדיון בשני התיקים, הרי בפועל התנהל הדיון לפני בשני התיקים, ופסק דיני זה יתייחס לשניהם (וראו פרוטוקול מיום 4/5/06).

למען הנוחות תקרא להלן המבקשת בתיק  אז' 274/06 "המבקשת", ואילו המשיבה באותו תיק, תקרא "המשיבה".

3.            הבורר מונה לתפקידו ביום 15/6/95 על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט גריל) וזאת לבירור התובענות ההדדיות שהגישו הצדדים בתיק אז' 1013/92.

לפני הבורר נתקיימו 18 ישיבות בהן נשמעו עדים והוצגו ראיות. לאחר מכן נדרשו הצדדים להגיש סיכומים. סיכומי המבקשת הוגשו ביום 27/7/05.

4.            ביום 10/8/05, מיד לאחר הגשת הסיכומים על ידי הצדדים, הודיע הבורר כי פסק דינו מוכן וכי יישלח לצדדים עם תשלום שכרו.

הצדדים לא שילמו את שכרו ואף לא דרשו לקבל את הפסק.

5.            ביום 15/1/05 חתמה המשיבה על הסכם המחאת זכות, לפיו העבירה את כל זכויותיה מכח הפסק למחמוד מוסא חיגאזי (להלן - "חיג'אזי"), שנשה בה בשל חוב שלה. חיג'אזי שלם את מלוא שכר טרחתו של הבורר (גם את חלקה של המבקשת. סה"כ כ-143,000 ש"ח). לאחר התשלום העביר הבורר את פסק הבוררות ביום 21/12/06 לשני הצדדים.

על פי הפסק, על המבקשת לשלם למשיבה סכום של כמיליון ש"ח (למועד הפסק).

6.            למבקשת מספר טענות כנגד פסק הבוררות:

נטען כי הבורר לא נימק את פסק דינו. הוא לא פירט את טענות הצדדים, כך שלא ניתן לבדוק אם התייחס לכולן. סבור בא-כחה של המשיבה, כי, בנסיבות, אי פירוט טענות הצדדים והעדר הנמקה של קביעותיו של הבורר הם "בלתי צודקים".

כן השיגה המבקשת על  המחאת הזכות, כאשר טענתה זו יותר מרמזת על אי יושר של הבורר, שכן אחרת, לעמדתה, כיצד היה חיג'אזי סמוך ובטוח כי פסק הדין הוא לטובת המשיבה, כך שהיה מוכן לרכוש את הזכויות על פי פסק הדין ולשלם תמורתן סכום כה גבוה של שכר טרחתו של הבורר. המבקשת אף הדגישה, כי התביעה שלה לפני הבורר עלתה בסכומה על התביעה של המשיבה. בעניין זה אף הלינה המבקשת, שעל אף ששכר טרחתו של הבורר שולם על ידי חיג'אזי, הבורר ציין בפסק דינו כי שכר טרחתו שולם על ידי המשיבה, מה שמראה, לעמדת המבקשת, כי התנהלות זו "נועדה להסתיר דבר קיומה של שיחה כלשהי בין הבורר לבין מי ששילם את שכרו (אותו מחמוד מוסא חגאז'י)".

המבקשת הוסיפה וטענה, כי הליכי הבוררות נמשכו זמן רב וגם מסיבה זו דינו של הפסק להתבטל.

עוד טענה המבקשת,  כי יש לבטל את פסק הבורר על פי העילות של סעיפי משנה (9) ו-(10) לסעיף 24 לחוק הבוררות, דהיינו מטעמים של תקנת הציבור ובטענה כי קמה עילה, שבית משפט היה מבטל  בגינה פסק דין סופי שאין עליו יותר ערעור.

7.            המשיבה הגיבה על נימוקי הבקשה לביטול בטענה, כי יש לדחותה על הסף שכן, בניגוד לתקנה 9 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968, לא נתמכה הבקשה בתצהיר.

התמשכות ההליכים היתה, כאמור, כך לטענת המבקשת, בשל  מדיניות של סחבת מכוונת בה נקטה המשיבה, בעוד שהבורר פעל באופן מיידי עם הגשת הסיכומים והכין את פסק דינו.

באשר להמחאת הזכות, טענה המשיבה, כי היא נמצאה במצב של העדר יכולת פרעון לנושיה. חיגאזי היה אחד הספקים שלה, והוא ראה בדרך של המחאת הזכות אפשרות יחידה להציל מה מרכושו.  

דיון: