פסק-דין בתיק א 2739/99

1. מבוא

א.      התובע יליד 10/05/1980, היה בן 13.5 שנים בקרות האירוע מיום 28/12/93 תלמיד בכיתה ח' בבית ספר "אלראזי" בחטיבת ביניים (להלן: "בית הספר") ברהט.

התובע ביקש לחייב הנתבעות לפצותו בגין פציעתו שנגרמה לו כתוצאה מקטטה שהתחוללה בטיול, שנערך כ - 500 מטר מבית הספר ובמסגרת הלימודים הבלתי פורמלים המתקיימים בבית הספר בשעות אחר הצהריים. קרי, במסגרת חוג העשרה.  

2. נסיבות אירוע התאונה

ב.      התובע תאר את נסיבות ארוע התאונה, בסעיפים 3-4 לתצהיר עדות הראשית (להלן: "התצהיר"), כדלהלן:

"בשעות הצהריים ביום 28/12/93 יצאתי יחד עם תלמידים מכיתתי, ובליווי ארבעה מורים של בית הספר, לפעילות של חוג בסמוך לבית הספר שלנו. את הפעילות ארגנו בבית הספר והמורים הם מורים של בית הספר. כשישבנו בחורשה, התקרבו לקבוצות התלמידים שלנו כמה נערים שלא היו שייכים למסגרת. הם החלו להחליף קללות עם הילדים מהקבוצה שלנו, החלו דחיפות, אחרים מכות ואחרים זריקות אבנים. בכל מה שהתרחש אני לא השתתפתי. וזה נמשך פרק זמן ארוך מאוד, וכל אותו הזמן המורים שראו הכל היו עסוקים בהכנת האוכל ולא עשו שום דבר כדי למנוע את המריבה. גם כשזה הגיע לכדי דחיפות והשלכת אבנים, הם לא התערבו ולא הורו לנו להתרחק ולא ניסו להבריח את הילדים מחוץ למסגרת או למנוע את המתרחש בכל דרך אחרת. מדובר בכמה נערים והיו שם ארבעה מורים והם היו יכולים להתערב ולהבריח אותם. בשלב מסויים, במהלך חילופי האבנים, נזרקה אבן ופגעה, בחוזקה, בראש שלי. נגרמה נפיחות ושטף דם גדולים מאוד. אני חשתי בתשישות רבה, חולשה, ריצודי אור, הקאתי מספר פעמים. את האבן זרק ילד מהקבוצה שלנו".   

ג.        התובע נשלח הביתה, ומשם פונה לבית החולים סורוקה בבאר-שבע. בחדר מיון התובע עבר בדיקת CT מוח, אשר גילתה שבר טמפורלי שמאל עם דחיסה מינימלית, המטומה אפידורלית משמאל, סטיה של מבני קו האמצע (ראה טופס שחרור מביה"ח, מסומן ת/3-בתיק מוצגי תובע).

התובע אושפז במחלקה נוירוכירורגית של בית החולים ונותח בדחיפות בראשו. לאחר הניתוח אושפז כ - 5 ימים ושוחרר לביתו, ולאחר ששהה שבוע בביתו, חזר למסגרת הלימודים. 

ד.      בכתב התביעה ציין התובע, כי טופל  ע"י רופא נוירולוג ורופא המטפל בקופ"ח. בצע בדיקות אך ללא הטבה משמעותית במצבו. בבדיקה חוזרת של CT מוח, נמצאה עדות לקרניוטומיה באזור קרתי פריאטלי משמאל עם אזורי חסר עצם. 

לכתב התביעה, צירף התובע את חוות דעתו של ד"ר אבי כהן, נוירולוג מנתח, שבדק אותו וקבע, כי כתוצאה מהחבלה בראשו של התובע, נגרם לו שבר דחוס בגולגולת ומשפך דם חוץ קשתי (אפידורלי) באזור רקתי משמאל. וכן, נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 30%. 

התובע בסעיפים 7-10 לתצהיר העדות הראשית, כתב כי כתוצאה מהפציעה הוא סובל מכאבי ראש טורדניים, רגישות חזקה באזור הניתוח, הפרעות בריכוז, קשיי למידה, שכחה, אינו מוצא חפצים, מתקשה לזכור מספרי טלפון, מתקשה בעבודות ופעולות הדורשות מאמץ, אינו יכול להתרכז בפעולות פשוטות כמו קריאת עיתון וצפייה בטלויזיה. כמו כן, חלה ירידה משמעותית בהשגיו הלימודיים בהמשך, ואת בחינות הבגרות עבר רק לאחר שניגש בפעם השלישית. בשנת 2000 הוא החל ללמוד במכללה הטכנולוגית בנגב במגמת הנדסת תוכנה וגם שם התקשה בלימודיו עד שנאלץ לחזור על קורסים על מנת לעבור אותם.

בנוסף לאמור,  ציין התובע בסעיף 8 לתצהירו, כי האירוע פגע בו מבחינה חברתית. חבריו הטובים עזבו אותו. בנוסף נותרה לו מגבלה אסטית באזור הפציעה ברקה, אשר מבייש אותו מאוד.    

3. טענות הצדדים בשאלת האחריות

דאליבא התובע, החבלה אירעה עקב רשלנותן והפרת חובות חקוקות מצידן של הנתבעות. התובע מטיל על הנתבעות אחריות ישירה ו/או שילוחית ו/או האחרת למעשי או מחדלי המורים.

הנתבעות הן:

 א. מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות

 ב. עיריית רהט

 ג.  אוניברסיטת בן - גוריון

4.                   הנתבעות כופרות, כל אחת מטעמיה, באחריותן וחבותן להתרחשות האירוע. כן חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק. על כן, השאלה העיקרית שאדון בה בפיתחו של פסק דין זה, היא שאלת האחריות. והיה והנתבעות תימצאנה אחראיות להתרחשות האירוע, אדון איפוא בשאלת גובה הנזק והחבות. 

            באשר להתרחשות האירוע נשוא התביעה ונסיבותיו, מקבלת אני את התרחשותו, שכן הדברים מעוגנים בחומר הראיות, בעדות התובע, ובראש וראשונה במסמכים שנערכו בזמן אמת כדוגמאת "דו"ח על התאונה" (ת/1 - תיק מוצגי תובע), על ידי ארבעת המורים שנכחו בטיול, מיד לאחר האירוע ואף חתמו עליו. כמו כן, שניים מהמורים נתנו עדותם בבית המשפט לעניין זה.

יתרה מזאת, אין עוררין מצד הנתבעות לשאלת התרחשות הנזק, והמחלוקת העיקרית שנתגלעה בין הצדדים היא מה מידת אחריותם ופיקוחם של המורים על התלמידים, במעמד אירוע זה. האם קיימת אחריות שילוחית מצד הנתבעות למורי בית הספר, במידה והללו התרשלו בתפקידם והפרו את חובת הזהירות הנדרשת מהם.   

על מנת לבחון את שאלת אחריותן של הנתבעות, יש לבחון האם חלה על הנתבעות חובת זהירות מושגית והאם היא התגבשה לכלל חובת זהירות קונקרטית. תשובה חיובית לשאלות אלו מחייבת לבחון האם יש לראות את הנתבעות כמי שהפרו חובה זו, הפרה שגרמה לנזקו של התובע. ראה לעניין זה: ע"א 145/80 שלמה ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד ל' (1), 122 (להלן: "פרשת ועקנין). 

"בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות שבנזיקין מתעוררות שלוש שאלות האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות (סעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). מבחן זה כולל בחובו שני היבטים. "ההיבט הראשון, הוא ההיבט העקרוני, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לסיכון מסויים קיימת חובת זהירות. ההיבט השני, הוא ההיבט הספציפי, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות" (ע"פ 186/80 [1], בעמ' 775 ). ההיבט הראשון, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת זהירות מושגית" ( notional duty ), ואילו ההיבט השני, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת הזהירות הקונקרטית" ( duty in fact ). השאלה השנייה, המתעוררת בכל תביעת נזיקין, היא, אם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו: האם הוא סטה מסטאנדארט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה נזק?".

אין מחלוקת כי מורים בבית הספר חבים חובת זהירות מושגית כלפי תלמידי בית הספר, כאשר חובת הפיקוח וההשגחה, המוטלת על מורה כלפי תלמידו, זהה לחובתו של הורה כלפי בנו. כפי שנקבע בדנ"א 2571/94 עזבון המנוח אייל ארגמן ז"ל נגד גולן חפצדי, תק-על 96 (2), 207.

     "נקודת המוצא היא, כי חובת הפיקוח וההשגחה, המוטלת על מורה כלפי תלמידו , זהה לחובתו של הורה כלפי בנו. כדברי מ"מ הנשיא השופט חשין : ו