פסק-דין בתיק א 27340/07

ראשיתה של תביעה זו היא בבקשה לביצוע 8 שיקים, משוכים על-ידי מר עוזיאל שחר ונחזים להיות חתומים בגבם בערבות הנתבע, ע"ס 86,737 ש"ח, השיקים הוצגו לפירעון וחוללו בהעדר פירעון. (סכום החוב כיום 133,548 ש"ח).

במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 0160158063, הוגשה התנגדות בבש"א 175244/06 שנדונה בפני מותב זה, והוחלט ליתן רשות להגן.   

טענות התובע

התובע טוען כי הכיר את הנתבע משך שנים, שהיה שותף במגרש למכירת רכבים משומשים יחד עם אברהם עוזיאל, מידי פעם נתן התובע למר עוזיאל, שהיה מצוי בחובות רבים, הלוואות, כאשר התנאי הוא ערבותו של הנתבע.

התובע טוען כי ההלוואות שולמו באמצעות שיקים של הנתבע, ובשיקים של חברה בבעלות הנתבע, כשחלק מהם חוללו, הגיש הנתבע התנגדות עם גרסאות שקריות שכולן קרסו ושילם את מלוא החוב בהוצאה לפועל. מוסיף התובע כי גם אברהם עוזיאל הגיש התנגדות בדבר כישלון תמורה בגין השיקים נשוא התביעה דנן, וגם זו נדחתה.

השיקים נמסרו בשני שלבים ועבור שתי הלוואות שונות, כאשר האחת ניתנה ליד המוסך בו עובד התובע, ובמעמד זה בתוך הרכב חתם הנתבע על השיקים בעודו מציין "אני אחראי", ומאחר והחתימה לא נעשתה על שולחן או מקום המתאים לכתיבה, החתימות יצאו מקושקשות. השנייה ניתנה בכניסה למגרש המכוניות, והנתבע נתבקש לחתום מחוץ לרכב.

התובע מציין כי החותמת של הערבות הוספה על ידו, לאחר שהנתבע חתם על השיקים ובהסכמתו. כמו כן מספר תעודת זהות מולא בכתב ידו של התובע.

לאחר שהשיקים חוללו, נפגש התובע יחד עם הנתבע ומר עוזיאל ואלה הבטיחו להחליף את השיקים, אך לא עשו כן.

התובע טוען כי מר עוזיאל חייב לנתבע מאות אלפי שקלים, לפיכך מתכחש הוא להתחייבויותיו כלפי התובע. עוד טוען התובע, כי הגיע להסדר תשלומים עם מר עוזיאל.

טענות הנתבע

עיקר טענות הנתבע הן כי לא חתם חתימת ערבות לפירעון השיקים נשוא התביעה, ולכן אינו חייב בגינם.

לגרסתו של הנתבע, התובע, עוסק במתן הלוואות ובניכיון שיקים בריבית בשוק האפור, "מאעכר" המעביר עבור לקוחות שונים בעלויות בכלי רכב ומבחני רישוי שנתיים לכל רכב. התובע קיבל מאברהם עוזיאל 8 שיקים, אשר נמשכו על חשבון הבנק של בנו שחר עוזיאל לצורך ניכיון בריבית קצוצה, המקובלת בשוק האפור.

בס' 19 לתצהירו של התובע צוין כי חותמת הערבות המתנוססת על גבי השיקים, וכן שם הנתבע ומספר תעודת זהות שלו הוסף על-ידי התובע, לאחר שהנתבע חתם לטענתו של גב השיקים.

הנתבע טוען כי חתימתו זויפה. התובע הגיש תביעה נגד הנתבע גם בתיק הוצאה לפועל מס' 0191990069, לאחר שזייף את חתימתו ורק לאחר שהנתבע הגיש תלונה במשטרה, נמחק שמו מרשימת החייבים. בנוסף טוען הנתבע, כי לפי גרסת התובע, מדובר בחתימות שהן עירומות, ולא נכתב בצידן ביטוי כלשהו המביע את כוונתו של החותם לערוב לשיקים, שכן התובע עצמו הוסיף את חותמת הערבות ופרטי הנתבע לאחר החתימה (ס' 19 לתצהיר התובע).

לטענת הנתבע, התובע הגיע לפשרה עם שחר עוזיאל מושך השיקים, לפיו ישלם לתובע 30,000 ש"ח לסילוק חובו.

דיון והכרעה

בדיון בהתנגדות הומלץ על-ידי בית-המשפט על מינוי מומחה גרפולוג. ב"כ התובע הודיע כי יש לו מספר עדים לחתימת הנתבע, וכן מחזיק בידו הקלטה, ולפיכך חוות הדעת של המומחה לא תהווה ראיה קונקלוסיבית בתיק. ניתנה לנתבע רשות להגן. כאמור לעיל מונה מומחה גרפולוג מטעם בית-המשפט, והוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט לדחות את התביעה, שכן שוכנעתי כי גרסת הנתבע מסתברת יותר מגרסת התובע, ועדיפה עליה.

הוראות סעיף 57 (ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] [להלן: "הפקודה"] קובעות כי הערבות בשטר יכולה להירשם על גוף השטר או במסמך נפרד, והיא נוצרת על-ידי הביטוי bon pour aval, או ביטוי אחר השווה לו שיש אחריהם חתימה. מכאן קבע השופט זוסמן בספרו "דיני שטרות", שאין ערבות שטרית אלא בכתב, אך היא חייבת להיכתב על השטר עצמו [זוסמן, דיני שטרות (1983), 293].

בעמ' 296 לספרו (בסעיף 239) מציין זוסמן כי: "מה יהיה הדין, אם חתם אדם את שמו על שטר, ולאחר מכן הוסיף האוחז מעל החתימה חותמת בון פור אוואל ? בעניין זה פסק בית המשפט העליון, עוד בתקופת המנדט, כי הוספת החותמת אין בה משום שינוי מהותי של השטר, כמשמעותו בסעיף 64 לפקודה, אם הוכח כי החתימה נעשתה במטרה לשמש ערבות, והחבות בעינה עומדת". בהמשך עומד על ההבחנה בין חתימה סתם, לבין חתימת ערבות, וסבור שאולי משהוכחה כוונת ערבות, ולא הושלמה עקב חוסר מילים "הנני ערב", רשאי מי שהשטר בידו להשלים חסר זה, מכוח סעיף 19 לפקודה.

מכאן שספק אם עניין הכיתוב שהוסף עומד לרועץ לתובע, ואולם כישלונו בהוכחת חתימת הערבות עצמה המוכחשת, ואינו עומד בנטל הנדרש לעניין זה כמי שמוציא מחברו.

בעניינו, תמצית גרסתו של הנתבע היא כי לא חתם על גב השיקים, ומעולם לא התכוון להתחייב התחייבות אישית לפירעון השיקים נשוא התביעה.