פסק-דין בתיק א 27294/03

1. לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כפי המתואר בסעיף 5 לכתב תביעתו בזו הלשון:

"ביום 7.5.95 בשעה 10:00 לערך, בהפסקה בין השיעורים התיישב התובע על ספסל בחצר בית הספר. לפתע נזרק בקבוק זכוכית מאחת הקומות של המבנה דרך החלון והתנפץ על הקרקע, בסמוך לספסל עליו ישב התובע וחדר אל תוך עינו השמאלית". (להלן: "התאונה").

2. התובע, יליד 11.8.81, היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, תלמיד בבית הספר מקיף דתי שש שנתי באשדוד (להלן: "בית הספר") שבבעלות נתבעת 3 ובפיקוח נתבעת 1. נתבעת 2 שימש בתקופה הרלבנטית לתביעה כמנהל בית הספר.

3. הצדדים חלוקים הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק.

טענות הצדדים :

4. התובע מפרט בסעיף 10 לכתב תביעתו את סעיפי הרשלנות אותם מייחס לנתבעים עקב התאונה וביניהם: בכך שהתירו להכניס לשטח בית הספר בקבוקי זכוכית, לא פיקחו ולא צפו את התאונה, לא דאגו להתקין סורגים לחלונות למניעת השלכת בקבוקים, לא השליטו משמעת , העלימו עין מהתנהגות אלימה, לא דאגו לפקח על חצר בית הספר ועוד כפי המפורט בהרחבה בתתי הסעיף.

5. מנגד טוענים הנתבעים 1-2 כי דין התביעה כנגדם להידחות וזאת לאור העובדה כי מדובר באירוע ספונטאני קצר שלא ניתן היה למנוע. למעשה טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי אירוע התאונה כלל לא הוכח ולא ידועות נסיבות המקרה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע והלה לא הצליח להרים נטל זה.

6. יתירה מזו, טוענים הנתבעים, גם אם יקבע כי התובע הוכיח את תביעתו הרי שלא קיימת חובת זהירות קונקרטית והנתבעים לא הפרו כל חובה. הנתבעים צרפו פסיקה רבה לסיכומיהם לפיה לא ניתן לקיים השגחה רצופה ובלתי פוסקת על כל תלמיד ותלמיד וכי ישנם אירועים אשר אינם ניתנים למניעה גם בקיומה של השגחה סבירה. הנתבעים טוענים כי היו מורים תורנים באותו יום ולאור העובדה שעבר זמן רב, למעלה משמונה שנים מיום התאונה ועד ליום הגשת התביעה לא נשמרו תכתובות פנימיות בבית הספר לעניין זה.

7. באשר לטענות התובע, משיבים הנתבעים כי בבית הספר לא הייתה אווירת אלימות, וכי הייתה הוראה שלא להכניס בקבוקי שתייה מזכוכית, לא היה מקום בחצר בית הספר למכירת בקבוקי זכוכית ואף בקיוסק הסמוך לבית הספר ניתנה הוראה למנוע מכירה של בקבוקים אלו ובכל מקרה אין הוראה חוקית לפיה יש לבדוק בכליו של כל תלמיד ואין אפשרות מעשית לכך.

8. לחילופין טוענים נתבעים 2-3 כי אם יקבע בית המשפט כי יש מקום להטלת אחריות יש לקבוע כי במרב האחריות תשא נתבעת 3 שכן הסיבה לקרות הנזק הנה אי התקנת התקנים ביטוחיים כגון סורגים בחלונות וגדרות בחצרות, עליהם אמונה נתבעת 3 בלבד ובהעדרם קרתה התאונה.

9. נתבעת 3 מצטרפת בסיכומיה לכל האמור בסיכומי נתבעים 1-2 לעניין העדר האחריות ולחילופין טוענת כי אם בית המשפט יקבע כי קיימת אחריות הרי שיש לפטור אותה מחובה זו וזאת מהטעם ש- 60% מצוות המורים כולל נתבע 2 מועסקים על ידי משרד החינוך ועל כן כל נושא ההוראה, ההשגחה, הפיקוח והדרכת התלמידים הנם באחריותם. בנוסף טוענת נתבעת 3 כי אין כל זיקה בין התאונה לבין התקנת הסורגים כשבע שנים לאחריה או להעדרם של הסורגים בזמן קרות האירוע.

ד י ו ן   :

10. מטעם התובע נשמעה עדותו שלו , בנוסף  נחקר על תצהירו נתבע 2 כך גם על חוות דעתו המומחה מטעם בית המשפט- פרופ' אסיה.

11. לא נשמעו עדים נוספים שיכולים היו להאיר את המקרה, כגון: עדותה של אחות בית הספר אשר ליוותה את התובע לטיפול רפואי בסמוך ולאחר התאונה כך גם עדות המחנכת, עדים נוספים לאירוע לא הובאו, למשל- תלמידים שהיו בסביבת התובע, לא הוצגו מסמכים רפואיים המורים על רצף טיפולים בתחום הראייה או קבלות בגין טיפולים מיוחדים עקב הפגיעה  הנ"ל.

12. שאלת האחריות תיבחן לאורן של נסיבות האירוע. יחד עם זאת הצדדים אינם יודעים כיצד קרה האירוע בדיוק. לא ברור האם הבקבוק אכן נפל מהקומות העליונות או מחצר בית הספר, לא ברור האם הבקבוק נפל כתוצאה ממשב רוח או כתוצאה ממעשה שובבות, ולמעשה לא הוצגו כל תוצאות בירור מקיף לאירוע. אירוע התאונה תואר ב"דו"ח על התאונה" (שסומן כת/1) שנערך ביום התאונה (7.5.95) באופן כלי ולפיו:

"בהפסקה של 10:00 גיל ישב על הספסל בחצר בית הספר ומאחת הקומות נזרק לפתע בקבוק, התנפץ  וחלק משברי הזכוכית נכנס לעינו השמאלית...טופל על ידי האחות ופונה לקופת חולים על ידי האחות והמחנכת ומשם נשלח לבית חולים קפלן ונותח בעין".

לדו"ח זה צורף גם תיאור המקרה החתום על ידי אחות בית הספר דאז- הגברת ברק חוה. 

13. התובע טוען כי חל במקרה דנן הכלל לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין " הדבר מדבר בעדו" על כל תנאיו, כאשר לתובע לא הייתה אפשרות לדעת את הנסיבות שגרמו למקרה, בהיות התובע נתון למרותם של הנתבעים ותחת פיקוחם כאשר אירוע התאונה מתיישב יותר כהתרשלות הנתבעים ועל כן יש להעביר את נטל הראייה לכתפי הנתבעים.

14. הכלל " הדבר מעיד על עצמו" על פי סעיף  41 כאמור חל בהתקיים שלושה תנאים בו:   ראשית, לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה כל יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביאו לידי הנזק. במקרה דנן, לכאורה על פי כתב התביעה נתקיים כלל זה. לא פורט מאין הגיע הבקבוק אלא נכתב בכלליות כי כנראה הבקבוק נזרק מהקומות העליונות שכן התובע ישב על ספסל בחצר בית הספר כאשר הגיח לעברו בקבוק הזכוכית מלמעלה. בנוסף לא היה לתובע כל אפשרות לדעת נסיבות השלכת הבקבוק והוא אף ציין בעדותו כי אינו יודע מי השליך את הבקבוק לעברו: "ברגע שקיבלתי את הזכוכית בעין, אני שמעתי שזרקו את הבקבוק מלמעלה ומעבר לזה אני לא יודע כלום. שמעתי מתלמידים ואנשים, אני ראיתי דם בעין וישר נלקחתי לבית החולים. אני יודע משמועות" (עמ' 17 ש' 10-12).