פסק-דין בתיק א 27286/03

1.         ידיעות אחרונות בע"מ (להלן: "התובעת"), הבעלים של יחידות מס' 35 ו- 46 בבניין ברח' המרכבה 19 באזור התעשייה חולון (להלן: "המושכר"), חתמה ביום 30/5/96 על הסכם להשכרת המושכר לד"ר טבע בע"מ (להלן: "הנתבעת").

            נתבעים 2 ו- 3 חתמו כערבים באופן אישי כלפי התובעת לקיום כל התחייבויות  הנתבעת על פי ההסכם.

            תקופת השכירות על פי ההסכם הייתה החל מ- 20/6/98 ועד  19/6/98, וניתנה לנתבעת אופציה לתקופה נוספת בת 36 חודש, שמימושה הותנה במילוי כל התחייבויות השוכר על פי ההסכם.

            לטענת התובעת, החל מהחודש הראשון הפרה הנתבעת את הסכם השכירות: לא שילמה תשלומים במועד, ותשלומים ששולמו לא שולמו במלואם, בסופו של דבר חדלה הנתבעת  מלשלם את דמי השכירות. לנוכח ההפרה היסודית של ההסכם, שלחה התובעת לנתבעת ביום 26/3/98 מכתב (ת/3), בו הודיעה לנתבעת, כי תקופת האופציה לא תיכנס לתוקפה, כי התובעת מבטלת ההסכם לנוכח ההפרות, והנתבעת נדרשה לפנות הנכס באופן מיידי.

כיוון שעל אף מכתב זה הנתבעת לא פינתה המושכר, הגישה התובעת תביעה לפינוי המושכר ביום 15/6/98. ביום 2/11/98 ניתן פסק דין לפינוי הנתבעת מהמושכר וכן ניתן צו לפיצול סעדים, שאיפשר הגשת התביעה הנוכחית לתשלום דמי השכירות המוסכמים על פי הסכם השכירות. פסק הדין הנ"ל הפך חלוט. הנתבעת פינתה המושכר רק ביום 28/8/99.

            ב- 14/4/03 הגישה התובעת את התביעה הנוכחית, שהיא תביעה כספית נגד הנתבעת, לתשלום דמי השכירות שלא שולמו בצירוף ריבית פיגורים והצמדה בהתאם להסכם. נתבעים 2 ו- 3 צורפו כנתבעים נוספים והם נתבעו על ידי הנתבעת לתשלום אותו סכום, בגין חתימתם כערבים.

2.         שלושת הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן.

ביום 31/12/03 ניתנה על ידי בית המשפט החלטה בבר"ל. בית המשפט דחה את הבקשה ליתן למבקשים רשות להתגונן בטענת קיזוז וקבע, כי לגבי אי תשלום דמי שכירות בתקופה שמ-  1/8/94 ועד 28/8/94 לא פירטו הנתבעים טענת הגנה ראויה.

בעקבות החלטה זו, ניתן נגד הנתבעים פסק דין חלקי לתשלום סך 359,287 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מיום הגשת התביעה ובצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד. ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בטענה, כי אי תשלום דמי השכירות במלואם במועדים המוסכמים, עבור התקופה שעד 1/8/98, היה בהסכמת מנהל התובעת מר יעקב כפיר (להלן: "מר כפיר"), וכי הנ"ל אישר לנתבעים, שלמרות אי תשלום דמי השכירות במועדם, תוכל הנתבעת להמשיך ולהחזיק כשוכרת במושכר גם בתקופת האופציה, ואף סירב לקבל ריבית פיגורים בגין האיחור בתשלומים.

            פסק דין זה נסב סביב שאלה מסויימת זו.

3.         מטעם הנתבעת העיד ד"ר יעקב עצמון, נתבע 2 ומנכ"לה  של נתבעת 1 (להלן: "ד"ר עצמון"). ד"ר יעקב עצמון חזר על הגרסה, שפורטה בתצהיר, שצורף לבקשת הרשות להתגונן, לפיה תשלומי דמי השכירות עבור התקופה עד 1/8/98 לא היו במלואם וכסדרם, מאחר ונתקבלה הסכמה של מר  כפיר, שאישר לנתבעת לשלם את החוב כשיהיה לה כסף פנוי, שהבהיר לנתבעת שהדבר לא יפגע בזכות הנתבעת למימוש האופציה, ושויתר על הפרשי הצמדה למדד וריבית.

            מטעם התביעה העיד מר כפיר, המשנה למנכ"ל התובעת, שהכחיש  את טענותיו של ד"ר עצמון. מר כפיר הודה, כי לנוכח  הבטחות מטעם הנתבעים לשלם דמי שכירות, ניסה לבוא לקראתם והמתין תקופה ארוכה בתקווה שיעמדו בהבטחותיהם וישלמו הכספים ולא הפעיל מייד עורכי דין. לדבריו,  מעולם לא אמר לנתבעים, או למי מהם, שיוכלו לשלם את דמי השכירות רק כשיהיה להם כסף פנוי, מעולם לא פטר הנתבעים מתשלום, ומעולם לא אמר להם, שלמרות אי תשלום דמי השכירות במועד, יוכלו להמשיך לשכור המושכר בתקופת האופציה.

4.         לאחר קריאת תצהירי העדות הראשית, שמיעת העדים בבית המשפט והתרשמותי מהעדים, הגעתי למסקנה, שיש להעדיף את עדותו של מר כפיר, על זו של ד"ר עצמון, וכי החוב שנותר הוא כפי שפורט בעדותו של מר כפיר, וזאת מטעמים הבאים:

א.         התרשמותי מאופן מתן העדות על ידי כל אחד מהעדים הייתה, שיש להעדיף את עדותו של מר כפיר על זו של ד"ר עצמון.

ב.         בעדותו של ד"ר  עצמון, נמצאו סתירות ואי התאמות; כך למשל העיד ד"ר  עצמון כשהשיב לשאלות שנשאל בחקירה נגדית:

            "ש:השיקים המפורטים בסעיף 17 (הכוונה לתצהיר עדותו הראשית-  ו.ס) זה פירוט נכון של ההמחאות שאתה טוען שהעברת?

            ת: כן.

            ש: איך אתה מסביר שביום 25.4.97 נמשכו 3 המחאות שונות, בסכומים שונים.

            ת. אני עכשיו רואה שנעשתה טעות בתאריכים, שמו תאריכים לא נכונים.