פסק-דין בתיק א 2726/05

א. רקע ותמצית טיעוני הצדדים

1.  תביעה כספית בסך 22,500 ש"ח שהגישה התובעת, חברה ליצור ושיווק צבע, כנגד הנתבעת - בית עסק המוכר את מוצריה, על רקע הפרת הסכם שבגינו לא השיבה הנתבעת לתובעת משך 9 חדשים, מכונה לגיוון צבע, שהושאל לה על ידי התובעת (להלן: המכונה). כתוצאה מהפרת ההסכם טוענת התובעת כי נגרמו לה נזקים כספיים הנובעים מהפסד הכנסות המתקבלות מהשאלת המכונה והגדלת היקף מכירותיה בגין כך.

2.  הנתבעת כופרת בחבותה. תמצית טענותיה היא, כי דרישת התובעת להשבת המכונה נעשתה ללא כל הסבר ובלא מתן אפשרות להתארגנות, תוך פגיעה כלכלית קשה בה, דבר המנוגד להסכם שבין הצדדים ולתוכנו. עוד טוענת הנתבעת, כי למעשה לא נגרם כל נזק לתובעת, שכן הנתבעת המשיכה ברכישת הצבעים והחמרים מהתובעת ובכך אין למעשה כל משמעות היכן מוצבת המכונה. בכל מקרה טוענת הנתבעת, כי התנאי בהסכם לפיו קיימת לתובעת זכות להוצאת המכונה בכל עת עפ"י שיקול דעתה הבלעדי, הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד ודינו להתבטל. לבסוף טוענת הנתבעת, כי עומדת לה זכות קיזוז פיגמנטים שהושארו במכונה, בסך של 10,000 ש"ח.

3.  משכשלו נסיונות הפשרה והצדדים עמדו על ניהול התיק, נשמעו הבוקר העדים מטעמם, ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם וניתן פסק דין זה.

ב. העובדות שאינן שנויות במחלוקת

4.     א. הצדדים חתמו ביום 4.3.02 על הסכם להעמדת המכונה (נספח א' לתצהיר התובעת).

ב.  ביום 21.9.04 וביום 9.2.05 נדרשה הנתבעת להשיב את המכונה במכתבים שנשלחו אליה על ידי התובעת וב"כ (נספח ב' ונספח ד').

ג.    המכונה הוחזרה בפועל ביום 19.6.05. במעמד ההחזרה חתמה התובעת על אישור השבתה (נספחים א' 1+2 לתצהיר הנתבעת).

ג. הראיות

5.    מטעם התובעת  העידו מנהל הגביה אצלה מר יעקב רגב, ואחראי מכונות הגיוון מר שלמה גולדשטיין. מטעם הנתבעת העיד מנהלה. כן צורפו מטעם התובעת ההסכם שבין הצדדים, מכתבי הדרישה מטעם התובעת, התחייבות מיום 18.11.04 להחזרת המכונה, תחשיב התובעת על רווחים ממכירות עקב השימוש במכונה מטעם הנתבעת צורפו מעבר להסכם, אף מסמכי ההשבה של המכונה. 

ד. דיון

6.     אין מחלוקת כי בהתאם לס' 2 להסכם שבין הצדדים, מהווה המכונה:

"רכושה הבלעדי של התובעת, אשר רשאית לנהוג בו מנהג בעלים מלא ולהוציאה מרשות הלקוח (הנתבעת) בכל עת עפ"י שיקול דעתה הבלעדי, ללא תשלום כל תמורה מצידה...מכל סיבה אחרת שתראה לחברה כאמור, עפ"י שיקול דעתה הבלעדי".

7.      בנסיבות אלה, ברור הוא כי התובעת רשאית היתה לדרוש ולקבל את המכונה לידיה, ועיכובה על ידי הנתבעת היה בניגוד להסכם ושלא כדין. אף אם אביא בחשבון את העובדה, לפיה יש לקיים חיובים וזכויות הנובעים מהסכמים בתום לב ובדרך מקובלת, גם אז לא מצאתי הצדקה לעיכוב כה משמעותי של המכונה בידי הנתבעת.

8.      כן לא מצאתי יסוד לטענת הנתבעת, כי התנאי האמור מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, זאת על אף האמור בסעיף 4 (2) לחוק החוזים האחידים התשמ"ג - 1983, בדבר חזקת הקיפוח של תנאי המקנה לספק זכות בלתי סבירה לבטל או להשעות את ביצוע החוזה, שכן בבחינת מכלול תנאי החוזה ונסיבות העניין נראה, כי כל מהותו של החוזה היתה "השאלה" של המכונה לצורך פעילות עסקית בה, ללא תמורה ובלא העברת בעלות בה ושנועדה לגידול מכירות התובעת. בנסיבות אלה משמהותו של החוזה היה לתכלית זו - אין מקום לטענת הקיפוח, אם כי, מסכים אני עם הנתבעת, כי ביטול מעין זה, במערכת עסקית שבין צדדים, ועל רקע החובה לנהוג סתום לב ובדרך מקובלת, לא ראוי שיעשה על אתר, "מהיום למחר", על מנת שלא יפגע הלקוח.

9.      עפ"י עדות מנהל הגביה של התובעת, אמנם היתה דרישה מטעם התובעת להחזיר את המכונה בתוך 7 ימים, ואולם הנתבעת התחייבה להחזיר את המכונה בתוך 3 חדשים, היינו עד יום 18.12.04, כשלא ננקטה כל פעולה על ידי התובעת כנגדה.  בפועל הוחזרה המכונה רק חצי שנה לאחר מכן (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 22-27).

10.  סוף דבר אני קובע, כי לא היתה הצדקה לעיכוב המכונה בידי הנתבעת משך התקופה הנדונה, ולפחות משך 6 חדשים שלאחר תקופת התארגנות סבירה, ובעניין זה עשתה הנתבעת דין לעצמה והפרה את ההסכם שבין הצדדים. עניין זה מוסכם למעשה הן על התובעת (ר' ס' 7 לעיל) והן על מנהל הנתבעת (ר' עמ' 10 לפרוטוקול ש' 13-15).

11.  השאלה המרכזית אינה הצדקת העיכוב, אלא גובה הנזק. בעניין זה לא הוכח למעשה כל נזק שהוא. עד התובעת מר רגב העיד, כי אין לו כל מידע באשר לרכישות הנתבעת ואין לו מעקב אחר קניותיו, אפילו לא בקירוב (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 6, ש' 12-13, ש' 15-16 ועמ' 8 ש' 1-3).  יתרה מכך, העד אף לא יכול להעיד כי נגרם נזק ובהגינותו ענה לא יכול להעיד שנגרם במקרה שלנו נזק אלא להביא הערכה בלבד (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 19-23).

כל שיכול העד להעיד הוא הערכה הנסמכת על לקוחות דומים לנתבעת, כשהעד אינו מביא כל נתון שהוא באשר לרכישות הנתבעת.

אם נוסיף לעניין זה את עדות מנהל הנתבעת (שלא נסתרה), לפיה ברוב רובה של התקופה הנטענת, המשיכה הנתבעת לרכוש צבעים אצל התובעת, והיא הרויחה מכך לפחות את אותו סכום שיכולה היתה להרויח מהצבת המכונה במקום אחר (ס' 23-24 לתצהיר הנתבעת), וכי רכש צבעים אצל התובעת בסד"ג של 500,000 ש"ח בשנה (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 23-25), הרי שלמעשה, לא הוכח נזקה של התובעת בפועל.   צודקת איפוא הנתבעת, כי טענתה שלא נסתרה, בדבר המשך רכישות מצד הנתבעת אצל התובעת מחד, ביחד עם אי הוכחה לאי גידול מכירות מצידה מאידך, ובצירוף העובדה, כי לתובעת אין כל מידע באשר לכמות הרכישות או הסכומים מצד הנתבעת מלמדת, כי נזקיה הנטענים של התובעת לא הוכחו כלל ועיקר.

12.   נותר עניין הפיצוי בגין אי השבת המכונה במועד. אמנם לא הוכח נזקה של התובעת בגין אבדן הכנסות, ואולם לא יעלה על הדעת, כי הנתבעת תעשה דין לעצמה ולא תחזיר בזמן את המכונה, תוך שבסופו של דבר יצא חוטא נשכר. הואיל ולא הוכח הפסד הרווחים, נותר איפוא בעניין זה רק להעריך את תחשיב דמי השימוש הראויים. עפ"י עדות התובעת עלות מכונה כאמור עומדת על 60,000 ש"ח. אורך חייה של המכונה הינו בין 6-8 שנים (ס' 10 לתצהיר העד רגב). כלומר, עלות שימוש לפי התחשיב האמור עומד על כ- 625 ש"ח - 833 ש"ח  לחודש ובממוצע 729 ש"ח לחודש.  נוכח מסקנתי לעיל, כי איחור של 6 חדשים בהחזרת המכונה, לא היה כדין, הרי שהנזק בגין אבדן דמי שימוש עומד איפוא בסך של  4,374 ש"ח.

13.  באשר לקיזוז הנטען על ידי הנתבעת בגין הפיגמנטים שנמסרו עם המכונה: אמנם נכון הדבר, כי נציג התובעת חתם על מסמך א/2 לתצהיר הנתבעת, ולפיה התקבלה המכונה תקינה ובה היו פיגמנטים כמצויין, אלא שבסעיף 3 לתצהירו, מסביר העד מר גולדשטיין, כי בבדיקה שנערכה במפעל הסתבר, כי לא ניתן היה לעשות שימוש בפיגמנטים שהיו יבשים והתובעת נאלצה להשליכם.  עדות זו של התובעת שאף היא לא נסתרה מקובלת עלי, מה עוד שלא הובאה בפני כל ראיה מטעם הנתבעת לערך הפיגמנטים שהיו במכונה. בנסיבות אלה נדחית טענת הקיזוז.

14.  סוף דבר, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 4,374 ש"ח צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (9.6.05) ועד למלוא התשלום בפועל.

15.   בנסיבות המתוארות ונוכח התוצאה אליה הגעתי, תשלם הנתבעת לתובעת סך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ בגין הוצאותיה ושכ"ט עו"ד.