פסק-דין בתיק א 27253/05

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך 12,457 ש"ח.

בתאריך ה - 27/11/02 נערכה פגישה בין עוה"ד רון טראוב (להלן: "התובע") והגב' רנה פרידמן (להלן: "הנתבעת"). במהלך הפגישה האמורה סיפרה הנתבעת לתובע כיצד היא מאוימת על ידי שכניה בבניין (להלן: המפגעים") בו היא התגוררה וכי משטרת ישראל אינה מטפלת בתלונותיה.

לטענת התובע, סוכם בין הצדדים כי הלה יקח על עצמו את הטיפול בנושא תמורת שכר טרחה בסך 2,500$ ארה"ב בתוספת מע"מ. עקב הסכמתה של הנתבעת לשכר הטרחה האמור, החל משרדו לעסוק במקרה במשך שעות עבודה מרובות וכן פנה למשטרת ישראל בכדי שיפעלו לשם הגנת הנתבעת.

כמו כן, במהלך שנת 2003 הוגשה כנגד הנתבעת תביעה אצל המפקחת על הבתים משותפים בגין אי תשלום דמי ועד בית וביקשה כי התובע ייצגה. התובע הסכים לייצוגה בתביעה זו כנגד תשלום שכר טרחה לפי שעות עבודה בשיעור של 150$ בגין כל שעה. משכך, הכין התובע כתב הגנה מטעמה של הנתבעת ועו"ד ממשרדו ייצגה במהלך דיון אשר בסופו הגיעו הצדדים לפשרה.

בחודש מרץ 2003, לאחר שהתקיים הדיון האמור, ביקש התובע לקיים פגישה עם הנתבעת בה יידונו בהמשך הטיפול בתיקייה. אולם, הנתבעת שלחה לתובע מכתב בו היא העלתה מספר טענות כנגד אופן הטיפול המשפטי שהעניק משרדו עד כה. בעקבותיו, הודיע התובע לנתבעת כי הינו מפסיק את ייצוגה על ידו תוך דרישה כי ישולם לו שכר הטרחה שהוסכם עד עתה.

למעט מקדמה אשר שולמה על ידי הנתבעת בפגישה בה שכרה הנתבעת את שירותי התובע בסך 2,907 ש"ח + מע"מ, לא שילמה הנתבעת דבר. משכך, נותרה הנתבעת חבה סך של 9,912 ש"ח + מע"מ בגין הטיפול בסכסוך השכנים וכן את הסך של 2,545 ש"ח + מע"מ בעבור שעות העבודה והטיפול בתביעת ועד הבית כנגדה.

הנתבעת הכחישה את זכותו של התובע לשכר הטרחה הנטען מכל וכל. בכתב הגנתה פורט כיצד אותו "סכסוך שכנים" אינו אלא מעשי הטרדה והתעללות נמשכים באופן בלתי פוסק משני שכנים אשר רכשו דירה בבניין בו מתגוררת הנתבעת, פעלו כנגדה באמצעים פיזיים, הרסו תריסים בחלונות ביתה, שפכו נפט על דלת הכניסה, חיבלו בספק החשמל לדירתה, השתלטו על המחסן בבניין ועל חלקים רבים בגג לרבות הטרדות מילוליות ואף פיזיות כנגדה.

הנתבעת, אשר פנתה לתובע בכדי שהטרדות אלו יופסקו לא עשה דבר בכדי לזכות בשכר הטרחה הנטען. למעט מספר מכתבים אשר שלח למשטרת ישראל, תוך הדגשה כי למעשה מדובר באותם מכתבים בשינוי תאריכים לא עשה דבר. לא זו אף זו, לאחר ששכרה הנתבעת את שירותיו של התובע הוחמרו התקיפות על ביתה, רכושה ואף גופה מבלי שהתובע התייחס לכך או פעל לשם הפסקתם.

לעניין התביעה שהוגשה כנגד הנתבעת אצל המפקחת על הבתים המשותפים הטעה אותה התובע תוך ציון כי יש להגיש כתב הגנה ואף תביעה שכנגד בתור אמצעי לחץ להפחתת סכום התביעה ואף לצורך "מינוף" כנגד ההטרדות כנגדה. בדיעבד, הסתבר כי לא היה כל מקום להגיש כתב הגנה וכי היה על התובעת לשלם את הסכום הנתבע, ללא קשר לעובדה כי המפגעים השתלטו על ועד הבית ופעלו דרכו בכדי להזיק לה.

לעניין המכתב אשר שלחה הנתבעת לתובע, הרי שהדבר נעשה לאחר שהלה הפסיק לענות לצלצוליה ובקשתה לדבר עימו ולא נותר לה ברירה אלא לתקשר עמו באמצעות פקס. לגופו של עניין, לאחר שהתובע "הפסיק" את שירותיו המשפטיים פנתה לעורך דין אחר אשר תוך מספר שבועות הצליח לפנות למשטרה ולזמן את המפגעים לחקירה, דבר אשר הוביל אותם לחתום על התחייבות להימנע מכל מגע עמה. תוך מספר שבועות נוספים הוציא בא כוחה החדש של הנתבעת צו מניעה כנגד המטרידים. פעולותיו של בא כוחה החדש הסתיימו תוך שבועות ספורים בהצלחה ועבור הסכום, הפעוט, של 6,069 ש"ח בלבד. ראייה כי לא רק שהתובע התרשל בתפקידו כאשר במשך חודשים ארוכים לא פעל בצורה נכונה אלא אף דרש ועודנו דורש שכר טרחה מופרז.

לשיטתה של הנתבעת זכאית היא, לחילופין, לקיזוז מכל סכום שיפסק לטובת התובע את הסכום אשר שילמה לבא כוחה השני, קיזוז סכום ששילמה לשמאי מטעמה אשר חוות דעתו לעניין הפלישה למחסן התבקש על ידי התובע למרות שבפועל כלל לא השתמש בה וכן קיזוז סך ששילמה עבור ציוד צילום שנשכר מחוקר פרטי על פי הוראותיו של התובע אשר טען כי יש צורך בראיות בכדי לעצור את המפגעים אולם בפועל, לשם קבלת צו מניעה שהתובע כלל לא פעל בכדי להשיגו, לא היה בכך כל צורך בכך. בנוסף, טענה הנתבעת כי זכאית היא לקיזוז נוסף של עד 50,000 ש"ח  בגין עוגמת הנפש והנזק הנפשי שנגרם לה לשיטתה עקב טיפולו הרשלני של התובע.

תביעה זו הוגשה בפסים של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

אין לו לדיין אלא את אשר רואות עיניו וליבו נכון עמו נוכח התנהגותם של הצדדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט.

בתיק זה הובילו הצדדים את בית המשפט למחוזות אשר למעשה לא היו רלוונטים להכרעה בתיק זה. הנתבעת פירטה ככל שיכלה על ההטרדות הלא פוסקות על ידי המפגעים ועל הנזקים שנגרמו לה בעקבות הטרדות אלו. אולם אין על בית המשפט לדון בנושאים אלו. אין כל צורך להכריע האם המפגעים אכן הטרידו את הנתבעת והאם הנזקים אשר נגרמו על ידם אכן מחייבים את מאסרם מאחורי סורג או בריח.

בתאריך ה - 07/05/06 התקיימה בפני הישיבה המקדמית בתיק זה בו הצהיר התובע בתחילתו כדלקמן -

"לשאלה היכן הסכם שכר הטרחה, אני עונה כי לא נחתם הסכם כזה. יש הודאה של בעל דין"

בהעדר הסכם חתום על ידי הנתבעת, יחד עם העובדה כי הנתבעת עצמה הייתה בתקופה האמורה עולה חדשה אשר יכלה לדבר באופן שוטף רק בשפה האנגלית. הרי שעל בית המשפט לשאול עצמו שאלה אחת בלבד: האם התובע סיפק תמורה לנתבעת כנגד תביעתו לשכר האמור. באם התשובה לשאלה זו הינה חיובית, על בית המשפט לדון בטענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת. באם התשובה לשאלה זו הינה שלילית, מן הדין לדחות את התביעה.

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על המסמכים ושאר הראיות המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

בתאריך ה - 21/12/06 התקיימה בפני ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק זה בו העיד התובע לעניין עבודתו ולעניין המכתבים שהוציא ממשרדו למשטרה -