פסק-דין בתיק א 2718/04

1.         התובעת היא הבעלים של בית הנמצא ברח' האורן 102 בשכונת גבעת רם בקרית אתא. הנתבעים, בעל ואישה, הם הבעלים והמחזיקים של הבית הגובל הנמצא ברח' האורן 100. שני הבתים הינם בתים בודדים. שניהם נבנו במסגרת מתחם שנבנה על ידי חברת כ.א.ן גולן 1979 בע"מ (להלן - "חברת גולן").

2.         התובעת טוענת בכתב תביעתה כי במהלך חודש אוגוסט 2003 הנתבעים ביצעו תוספות בנייה שונות שנימנו בכתב התביעה, תוך שהם פולשים לשטח המגרש של התובעת ומצמידים את התוספות האמורות לביתם. בגדר כתב התביעה נתבקש בית המשפט ליתן צו עשה זמני המורה לנתבעים לפרק את התוספות האמורות.

            הנתבעים התגוננו בפני התביעה. מכתב הגנתם עולה כי בחודש יולי 2003 פרצה שריפה בביתם שגרמה לנזקים רבים. כמסתבר השריפה אף גרמה לנזקים בבית התובעת. כתוצאה מכך נאלצו הנתבעים לתקן, לשקם ולשחזר חלקים מביתם. הם הכחישו את הנטען בכתב התביעה. לשיטתם ביתם חזר לקדמותו. 

3.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות ונשמעו ראיות. נשמעו עדויותיהם של התובעת ושל הנתבע 1 (להלן - "הנתבע"). קדמה לאלו עדותו של מר יהונתן חזות (להלן - "חזות"). חזות הוא מהנדס בחברת גולן. הוא עצמו היה הבעלים של הדירה שנמכרה לנתבעים. התובעת, כמסתבר, היא עובדת בתפקיד של שיווק בחברת גולן ומשום כך היא עמיתתו של חזות לעבודה. זו הסיבה שפטרתי את חזות מלהגיש תצהיר מקדים לעדותו.

4.         טרם שאדרש לניתוח, דיון והכרעה בחומר הראיות נהיר לי כי קיימות מספר משוכות, שעל התובעת לצלוח, וברי לי שהתובעת כושלת בתחילת הדרך, לנוכח מספר נתונים מקדמיים.

5.         ראשית, תובענת התובעת היא תובענה קניינית. היא אינה טוענת, למשל, לכך שהתוספות הנטענות מהוות מטרד, ואחת היא האם הן הוספו למגרשה-שלה או למגרשם של הנתבעים. התובעת מצמצמת עצמה, איפוא, לטיעון קנייני על פיו התוספות הנטענות נעשו בשטחה, וממילא תוך פלישה והסגת גבול.

            משאלו הם פני הדברים, אף לנוכח העובדה שחלק ניכר מן התוספות האמורות נמצאות, לכאורה, באזורים גובלים בין שני הבתים, מצופה היה מהתובעת כי תצטייד בחוות דעת של מודד, שיעגן את הטענות האמורות. אכן המתחם טרם נרשם כבית משותף. ועם זאת נהיר לי כי מומחה כאמור יכול היה להתחקות אחר תשריטים של חברת גולן, וממנה להצביע באורח מדוד האם תוספת פלונית אכן נמצאת בשטח המיועד להיות צמוד לתובעת, אם לאו. אם לכך חוברת העובדה כי התובעת היא עובדת חברת גולן, דומה שקל היה לה מאוד לעשות כן.

            התובעת אינה עושה כן. היא מבקשת לשכנעני על יסוד עדויות בעל-פה. ככל שעסקינן בעדותה-שלה, אף בעדות הנתבע, הן חשודות מלכתחילה כעדויות של בעלי עניין. אכן לנוכח כל אלו קיימת משמעות לא מבוטלת לעדותו של חזות, כמי שיכול להעיד בעל-פה על תוספות פלוניות, אם היו אם לאו. ואולם, מלכתחילה, חוות דעת של מודד הייתה מייתרת אף את הצורך בעדותו של חזות. הנתון האמור, איפוא, נזקף מלכתחילה לחובת התובעת.

6.         שנית, כמסתבר, התובעת מעולם לא התגוררה בבית האמור ותמיד הוא היה מושכר. הנתבעים, המתגוררים בביתם מאז ומתמיד, טוענים, לפחות באורח חלקי, כי חלק מן התוספות אינן כתוצאה מן השריפה שהייתה, אלא הוספו זה מכבר. התובעת אינה מתמודדת עם הטיעון האמור, אף לא מבקשת להזים אותו על ידי עדות של מי מן הדיירים שלה בעבר. אף השיקול האמור נזקף לחובת התובעת.

7.         שלישית, בעקבות השריפה, ביצעו הנתבעים  את עבודות הבנייה מבלי שהצטיידו בהיתר בנייה כדין. לימים, הם הגישו בקשה ללגליזציה ובקשתם נענתה (מוצג נ/1). ההיתר עוכב, כמקובל, למשך 30 יום אלא אם כן יגיע לרשות התכנון צו מניעה זמני של בית משפט מוסמך. ברי לי כי התובעת קיבלה עותק מן ההיתר האמור. באורח טבעי מצפה הייתי ממנה כי תנצל את ההזדמנות ותבקש להוציא צו מניעה זמני. אכן רשות התכנון שקלה שיקולי תכנון ובנייה, ואולם על בית המשפט לשית לבו לטענותיה הקנייניות של התובעת, אלו המושמעות בפניי. העובדה שהתובעת לא עשתה כן במועד האמור, אף היא נזקפת לחובתה.

8.         רביעית, הנתבעים טוענים, לכל אורך הדרך, כי עבודות השיפוץ והשיקום נעשו לאחר השריפה על ידי מבטחתם. לכאורה, המבטחת אינה מתנדבת אלא להשיב מצב לקדמותו ולא לעסוק ב"שיפורים". אכן, כטענת התובעת, הנתבעים ניצלו ההזדמנות האמורה, על מנת לבצע תוספות נוספות, תוך פלישה לשטחה. לא בכדי, איפוא, דרשה וקיבלה התובעת מן הנתבעים לעיון את המסמכים באשר לשיפוץ האמור ולמסמכי הביטוח והשומה הרלוונטיים לו. מצפה הייתי, איפוא, כי שמאי מטעם התובעת, תוך השוואה של נתוני השומה של חברת הביטוח, מול המצב בשטח, יצביע על "ההפרש" בדמות התוספות הנטענות. אף זאת לא עשתה התובעת. שמא לאחר שעיינה במסמכים האמורים, היא או מומחה מטעמה סברו כי אין מקום להגשת שומה כאמור.

9.         וחמישית, השריפה גרמה לנזקים אף לדירת התובעת. עבודות השיפוץ, כך מסתברים הדברים על פי הגיונם, הן בדירת הנתבעים והן בדירת התובעת נמשכו זמן לא מבוטל. התוספות הנטענות על ידי הנתבעים, כך נראים פני הדברים, נעשו לנגד עיניה של התובעת בזמן-אמת. אף נתון זה מעצים את השיקול שהתובעת לא ראתה להגיש בקשה לצו מניעה זמני, לפחות משעה שהתוודעה לבקשה ללגליזציה של הנתבעים.

10.        משכל אלו ניצבים לנגד עיניי ברי כי מתחילת הדרך דרכה של התובעת לא סוגה בשושנים. לנוכח כל אלו אדרש לתוספות הנטענות, על יסוד העדויות והנתונים שבפניי. אוסיף ואקדים כי קיים פער, שמא לא משמעותי, בין התוספות שנימנו בכתב התביעה לבין התוספות שנימנו בתצהיר התובעת (ת/2). אדרש רק לתוספות הנטענות בתצהיר. ככל שמדובר בתוספות אחרות שלא נתמכו בתצהיר, אסיק כי הטענה בגינן  נזנחה על ידי התובעת.

11.        טענתה המרכזית של התובעת היא כי הנתבעים הוסיפו גג רעפים בכניסה לביתם תוך הצמדתו לקיר החיצוני של ביתה. הטענה האמורה, ולו "גרעינית", נדחית כחסרת שחר. חזות מעיד כי מאז ומתמיד היה גגון רעפים במרווח שבין שני הבתים וברי שכתוצאה מכך הגגון, מלכתחילה, היה מחובר בחיבורים לקירות הבתים השכנים. רק בגדר עדותה נאלצת התובעת להודות כי היה "אלמנט של גגון דקורטיבי שחיבר קלות בין בית לבית" (עמ' 6). מצפה הייתי, איפוא, כי התובעת תציין נתון זה כבר בגדר תצהירה.

            ואולם הנתבע, בסוגיה האמורה, מודה כי עוד בשנת 1996 הוארך הגגון, אך מצפון לדרום, ומובן שלא ברוחב שבין הבתים. כתוצאה מכך, כך טוען הנתבע, אף הוצב בחלק המגרש עמוד עץ בחזית הדרומית-מערבית, ובסמוך לדירת התובעת. הדבר נעשה, בוודאי לנוכח עיניהם של הדיירים של התובעת, ומן הסתם לא נעלם אף מעיניה של התובעת, שפקדה את הבית לא אחת.

12.        החלטתי לאמץ את גרסתו של הנתבע בסוגיה האמורה. הנני קובע, איפוא, כי הארכת הגגון זכתה לאישור משתמע של התובעת, לנוכח העובדה שנעשה זה מכבר. ברי לי, איפוא, כי שיקום הגגון נעשה בהתאם למידות שהיו לו עובר לשריפה.

            אכן, בסוגיה האמורה, כך נאלץ הנתבע להודות בחקירתו הנגדית, קיימת בליטה מסוימת של 5 עד 10 ס"מ "כדי ליישר קו מדויק", והסרת הבליטה אף עלתה לו 500 ש"ח. אם אכן הדברים נכונים בדעתי לדחות תביעת התובעת בסוגיה האמורה מכל וכל. ככל שאכן קיימת בליטה שמתוארת בתמונה ת/7, הנני מורה על הסרתה.

13.        כאמור, הטענה לגבי גג הרעפים נסמכת לטענה בגין הצבת עמוד תומך בחזית המגרש. ככל שעסקינן בעדותו של חזות הוא מציין כי "לא היה העמוד שאני מסמן באות ג'" (עמ' 6 לפרוטוקול), ככל שהדבר עולה מהצילומים ת/1.  מנגד,  כאשר אני מעיין בתוכנית ההיתר (ת/6) אני מבחין בקיומו של עמוד נטען, שלמיטב הבנתי, מצוי בשטח בית הנתבעים. מכל מקום, בוודאי עסקינן במקום גבולי. לעניין השיוך המדויק שלו, בוודאי מצפה הייתי לחוות דעת של מודד מוסמך. בוודאי מצפה הייתי מן התובעת לעתור לצו מניעה זמני, לנוכח ההיתר שאימץ את בקשת הנתבעים, פשיטא משום שהיא נחזתה כהקמת עמוד בשטחם.

            לכך חובר נתון נוסף. בגדר עדותה של התובעת היא מציינת לעניין העמוד "לא הייתי צריכה ... מדידות, העמוד לא היה, פתאום יש לי עמוד שמסתיר לי את הראיה... שהוא בפירוש מטרד" (עמ' 9 לפרוטוקול). דומה, איפוא, שהתובעת עצמה לא מאבחנת בין עילת מטרד, לה היא אינה טוענת וממילא לא אדרש לה, לעניין הטענה הקניינית, שבוודאי בגינה הייתה-גם-הייתה צריכה התובעת, כמבואר, ל" מדידות".