פסק-דין בתיק א 27173/99

      מבוא

1. התובע בת.א. 27173/99 מינהל מקרקעי ישראל (להלן-"המינהל") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד 7 נתבעים, עימם הגיע במסגרת ת.א 18813/93 להסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין. אלא שלטענת המינהל הסכם הפשרה הופר, הנתבעים נטעו עצי זית בחלקות ללא אישור  ולא חתמו על הסכם חכירה כפי שהתחייבו באותו הסכם פשרה ולכן דרש המינהל בתביעתו לחייב הנתבעים לסלק ידם מחלקות שונות שפורטו בתביעה ולשלם דמי שימוש ראויים בסך 126,360 ש"ח.

2. לאחר דיון בבקשת רשות להתגונן שהגישו הנתבעים,  החליט כב' הרשם ביום 28.2.00 להתיר לנתבעים להתגונן רק כנגד תביעת הפינוי, ובהתאם לכך ניתן כנגדם פסק דין חלקי בו חויבו לשלם את הסכום הנתבע, 126,300 ש"ח, למניעת ספק לא אדון בשאלה הכספית שכבר הוכרעה.

3. התביעה מתייחסת לחלקה 4 בגוש 10476, חלקה 1 בגוש 10472, חלקה 2 בגוש 10473 וחלקה 3 בגוש 10477 (להלן: "החלקות").
4. מטעם המינהל הוגש תצהירו של המפקח מר מרדכי וידר ומטעם הנתבעים הוגש תצהירו של עלי חוסין אברהים. לאחר נסיונות פשרה שלא צלחו, הגיעו הצדדים להסכמה כי פסק הדין יינתן על סמך סיכמים בכתב שהוגשו על ידם.

       דיון

      אקדמת מילין בענין סדרי דין

5. נוסח כתב התביעה שהגיש המינהל בת.א. 27173/99 לוקה בחסר. הנתבעים מוזכרים ללא פרטים מזהים כגון מספר תעודת זיהוי ומעיון בנסחי הטאבו שצורפו לתביעה ניתן לראות כי לא היתה מניעה לציין מספרים מזהים, לנושא חשיבות רבה בעת מימוש פסק הדין לאחר נתינתו ובעת פתיחת תיק הוצל"פ ובוודאי לשם מניעת טעות בזיהוי בעת ביצוע פסק הדין. בנוסף אין התאמה בין שמו הפרטי של הנתבע מס' 3 "חליל" לבין המופיע בהסכם הפשרה עליו מסתמכת התביעה ואם לא די בכך לצד שמו של הנתבע מס' 4  בעותק הסכם הפשרה שצורף לתביעה נרשם "נפטר" הכיצד במודע מגיש תובע תביעה כנגד אדם שנפטר?!.

6. תביעתם של התובעים בת.א. 23649/01 פגומה מבחינה דיונית בצורה משמעותית עוד יותר. התובעים בכותרת כתב התביעה הינם "עלי אחמד זבידאת ואחר'". בכותרת התביעה לא מצויינים פרטי התובעים כולם, זהותם ומספרם וכולם מסתתרים תחת התוספת "ואחר'". אם אזכיר כי לצד שמו של אחד התובעים שהיה צד להסכם הפשרה נרשם "נפטר" הרי שיש חשיבות לדעת בשם מי מטעמו מוגשת התביעה. מיותר לציין כי אין בתיק בית המשפט יפוי כח מטעם התובעים והכיצד ניתן להחתים תובעים שלשמם מצטרפת התוספת ואח' על יפוי כח, מיהו אותו האחר שיבוא לחתום על יפוי כח שכזה. וגם בענין זה הכיצד ימומש פסק דין אם למשל ייפסקו הוצאות כנגד התובעים, מי מתוכם ישא בהוצאות ובאיזו חלוקה. עוד אזכיר כי בשום שלב לא הפגינו התובעים כולם התענינות בתביעה שהגישו או בתביעה שהוגשה כנגדם, כך למשל בקשת הרשות להתגונן כנגד התביעה בת.א.22451/99 הוגשה לא באמצעות עו"ד והיא נושאת חתימה אחת בלבד!, לדיון בבקשת הרשות להתגונן שנתקיים ביום 28.2.00 בפני כב' הרשם התייצבו רק 4 נתבעים מתוך השבעה שפורטו בבקשה.

7. למעשה גם הסעד הנתבע בת.א. 23649/01 הינו בלתי ברור בסעיף 13 הכוללני נתבע לכאורה סעד כספי- ללא ציון סכום, עובדות רלונטיות, עילה מתאימה ומיותר לציין כי גם לא שולמה אגרה בגין סעד עלום זה.

8. למניעת ספק הנני רואה בתביעה בת.א 23649/01 תביעה לביטול הסכם הפשרה בלבד.

       עילת תביעתו של המינהל

9. מעיון בכתבי הטענות לא ניתן להבין מהי עמדתו של המינהל ובעיקר הכיצד הוא זכאי לעילת פינוי או סלוק יד של בעלים מקנינו.

10. אין מחלוקת כי בין הצדדים נערך הסכם פשרה בת.א.18813/93 שקבל תוקף של פסק דין, לגרסת המינהל הנתבעים הפרו את אותו הסכם פשרה למעשה כבר בשנת 96 ולכן בסעיף 8 לכתב תביעתו בת.א  27173/99 נרשם "ועל כן מבטל התובע את החוזה". אלא משהגישו הנתבעים תביעתם  בת.א. 23649/01 לביטול הסכם הפשרה, לא רק שהמינהל לא הסכים והודיע כי ההסכם כבר בוטל על ידו אלא שבישיבת קדם המשפט מיום 1.4.03 הצהיר ב"כ המינהל "אנו עומדים על אכיפת ההסכם". הכיצד יכול המינהל לבקש לאכוף הסכם בתיק אחד ולהודיע על ביטולו בתיק אחר?!.

11. לפי גרסתו של המינהל- הבעלים בחלקות נשוא המחלוקת הינם בין השאר המינהל והנתבעים במשותף ואדגיש כי לפי נסחי הטאבו עליהם מסתמך המינהל לנתבעים אין זכות מסוייגת במקרקעין, לא זכות חכירה או בר רשות וגם אין הסכם שיתוף בין הבעלים במשותף שאחד מהם הוא המינהל והאחרים הם הנתבעים. הנתבעים על פי נספחי כתב התביעה הם בעלי הזכויות לכל דבר וענין ולפי נסחי הטאבו הם בעליהם של חלקים בלתי מסוימים באותן חלקות נשוא התביעה. עוד אציין כי כל עוד לא נחתם הסכם חכירה בין הצדדים לא ניתן לקבל עמדת המינהל כי נטיעת עצי זית בחלקה מהווה הפרת הסכם כלשהו על ידי הנתבעים, הנתבעים לא התחיבו בהסכם הפשרה לשימוש מסוים בחלקות וכל עוד לא סוייג השימוש בהסכם חכירה- שטרם נחתם, רשאים הנתבעים לנהוג בחלקות שבבעלותם מנהג בעלים. בעלים במשותף שלא הוקצתה לו בהסכמה חלקה מסוימת  יכול לעשות שימוש כרצונו בחלק הבלתי מסוים של המקרקעין.

12. גם אם אצא מהנחה כי הסכם הפשרה בוטל בשל הפרתו על ידי הנתבעים, הרי שמשמעות הדבר כי למינהל עמדו שתי אפשרויות: דרישה לאכיפתו או הודעה על ביטולו (ואיני דן בשאלת פיצוי בגין ההפרה שכן המחלוקת שנותרה הינה רק בנושא סילוק היד). המינהל בחר בתביעתו לבטל את הסכם הפשרה. במקרה שכזה חוזר המצב המשפטי למצב שהיה בטרם נערך הסכם הפשרה, מצב בו לבעלים במשותף סכסוך לגבי הניהול והשימוש במקרקעין כשאין בינהם הסכם לשימוש בחלק ספציפי ואין הגבלה לאופי השימוש בחלק זה, במקרה כזה אין זכות למינהל לדרוש פינוי שמשמעו "נישול" הבעלים מזכותו הקנינית, כפי שלנתבעים לא היתה זכות דומה לו היו מבקשים לפנות המינהל מהחלקות הרלוונטיות שבבעלותם.

13. ניתוח טענות הצדדים מראה כי המחלוקות בינהן מצומצמות ולכן תמוה בעיני מדוע לא צלחו נסיונות הפשרה. עיון בשני כתבי התביעה מראה כי שני הצדדים תומכים באפשרות  כי הסכם הפשרה מבוטל. המינהל שלא שלח הודעה על ביטול, ביטלו מעצם הגשת התביעה בת.א 27173/99 והנתבעים מעצם הגשת תביעתם בת.א 23649/01 לכן הנני מקבל עמדת הצדדים וקובע כי הסכם הפשרה שנערך בינהם במסגרת ת.א 18811/93 מבוטל מיום 14.11.99 מועד הגשת תביעת המינהל בת.א 27173/99.

14. למעלה מן הצורך וגם בהעדר אחידות בעמדות הצדדים אבהיר כי דין הסכם הפשרה להיות מבוטל בשל הפרתו ע"י הנתבעים. אין מחלוקת כי הנתבעים לא חתמו עד היום על הסכמי חכירה עם המינהל ובכך הפרו את האמור בסעיף 4 להסכם הפשרה, אמנם לנתבעים טענות בדבר הסכום אותו דורש המינהל השונה מהותית לטענתם מהסכום של 200 ש"ח המוזכר בפרוטוקול הדיון מיום 22.11.95 בת.א. 18811/93, אלא שאין לנתבעים אלא להלין כנגד עצמם. הנתבעים היו מיוצגים בנהול ההליכים באותו תיק על ידי עורך דין ובעת עריכת ונסוח הסכם הפשרה בחרו במודע שלא להזכיר סכומים או תקרת סכומים בהסכם הפשרה. הם התחיבו לחתום על הסכם חכירה שהוגדר ע"י הצדדים באותה פשרה כ"הסכם החכירה כפי שינוסח על פי נוהלי מינהל מקרקעי ישראל" ו" החוכרים ישלמו דמי חכירה לשנה באופן מדוייק על פי נוהלי מינהל מקרקעי ישראל" ובענין זה על הנתבעים היה לכבד התחייבותם ולחתום על ההסכם שנוסח לפי נוהלי המינהל וחזקה על המינהל כגוף ציבורי כי לא יקפח את הנתבעים.

15. לכך אוסיף כי בשאלת הפינוי וסילוק היד, מר עלי חוסין איברהים שהגיש תצהיר מטעם הנתבעים, הציג עמדת הגונה ומכובדת. הנתבעים הציעו כי ימונה מודד "ואנו נפנה כל שטח מעבר לשטח בבעלותנו" ברוח זו היה על הצדדים להגיע להסדר פשרה, דהיינו עריכת הסכם לפי המצב הקיים בשטח ומתן ביטוי למצב זה בהסכם חלוקת שיתוף תוך שמירה על גודל השטחים כמתואר בלשכת המקרקעין. משלא הגיעו הצדדים להסכמה, חזרנו לנקודת המוצא- מצב בו בעלים במשותף לא מצליחים להגיע להבנה ולהסכמה בדבר השמוש המשותף במקרקעין. הפתרון של סלוק ידו של השותף שהינו בעלים של המקרקעין אינו פתרון אפשרי על פי החוק אלא רק במסגרת פרוק שתוף ובהתאם לתביעה שתוגש במיוחד לצורך כך.

16. אבהיר כי לו היה מציג המינהל כי הנתבעים או מי מהם מחזיק בשטח החורג משטח החלקה שבבעלותו הרי שתביעת סלוק היד היתה מתקבלת מאותו שטח, ראיה שכזו לא הוצגה.