פסק-דין בתיק א 27171/03

1.    התובעת, חברה העוסקת במתן אשראי וניכיון שיקים, ניכתה עבור הנתבעת 2, 6 שיקים בסכום כולל של 144,966 ש"ח. השיקים  נמשכו לפקודתה על ידי הנתבעת 1 - שניים מהם לפירעון בחודשים נובמבר, דצמבר 2002, והשאר בחודשים מרץ ואפריל 2003.

ב-17.12.2002, כשבועיים לאחר שהשיק הראשון לנובמבר 2002 חולל באי פירעון בשל הוראת ביטול - לטענת הנתבעת 1 הוראת הביטול ניתנה על ידה לפי שהתמורה בגין השיקים נכשלה - נועדו אנשי התובעת עם אנשי הנתבעת 1, והושג סיכום שבעקבותיו הוחזרו לנתבעת 1 כל 6 השיקים. על פי אותו סיכום, היה על  הנתבעת 1 למסור לתובעת שיקים חלופיים למועדי פירעון מאוחרים מהמועדים שהיו נקובים בשיקים שהוחזרו.

שיקים חלופיים לא נמסרו, והנתבעת 1 נדרשה על ידי התובעת להחזיר לרשותה את השיקים המקוריים. אלה הוחזרו כשחתימת המושך גזורה ועל פני השיקים מופיע הכיתוב "מבוטל".

2.    לטענת התובעת, משחובלו השיקים כפי שחובלו, נמנע ממנה לעשות בהם כל שימוש, ונגרם לה נזק העולה כדי סכום השיקים.

כפי שציינה ב"כ התובעת בסיכומיה, את מירב טענותיה מכוונת התובעת כנגד הנתבעת 3, ותולה בה את עיקר האחריות לנזק הנטען.

לנתבעת זו שבזמנים רלבנטיים שימשה כמנהלת החשבונות של הנתבעת 1 מיוחסים: מעשה החבלה בשיקים; מצג כוזב העולה כדי תרמית; הפרה או גרם הפרה של ההסכמות בדבר מסירת שיקים חדשים של הנתבעת 1 לתובעת חלף השיקים שהוחזרו.

נראה שההתמקדות של התובעת בנתבעת 3 קשורה במצבן של הנתבעות האחרות, ואפתח בהן.

3.    הנתבעת 2 שעמה נעשתה עסקת הניכיון פנתה בבקשה להקפאת הליכים ככל הנראה עוד בשנת 2002, והסדר נושים ביחס לחברה זו אושר כבר באפריל 2003. ההנחה הסבירה על כן היא, שבהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת 2 לגביית סכום השיקים, לא היה כדי להועיל לתובעת, מה גם שתביעת החוב שהוגשה על ידה לנאמן כללה גם את החוב בגין השיקים הללו, כפי שעולה מדברי ב"כ התובעת בדיון שהתקיים בנובמבר 2003. על פי ההסדר שאושר, זכאית התובעת לקבל 25% מסכום החוב.

לא בכדי אפוא הודיעה ב"כ התובעת בתום סיכומיה, שאת הנתבעת 2 היא מוכנה למחוק מכתב התביעה. 

אשר לנתבעת 1 - התובעת טוענת אומנם שבמועדי הפירעון של השיקים, חשבונה של נתבעת זו התנהל כסדרו. אלא שתביעה זו הוגשה בסמוך למועד פירעונו של השיק האחרון מ-6 השיקים  הללו,  ונראה שכבר במועדי פירעונם הייתה הנתבעת 1 נתונה בקשיי נזילות.

התובעת עצמה טוענת בכתב התביעה שמנהל הנתבעת 1 ביקש "להחליף את השיקים בשיקים חלופיים למועדי פרעון מאוחרים יותר וזאת עקב שיקולי תזרים המזומנים של עסקו";

אנו גם יודעים שהשיקים החוזרים נשוא תביעה זו לא היו העילה היחידה לפגישה שנועדה בין הצדדים בדצמבר 2002. כך עולה מתצהירה של הנתבעת 3, ודברים מפורשים יותר עולים מתצהירו של מר זיידאן, מנהל הנתבעת 1. לדבריו, שיקים של לקוחות של הנתבעת 1 אשר נמסרו על ידה לתובעת, חוללו באי פירעון, מה שגרם להיווצרות חוב פתוח של נתבעת זו לתובעת. ומכל מקום , מנהל הנתבעת 1 שהעיד לנתבעת  3 אמר בעדותו:

השיקים כבר חזרו, יכולתי להחליף לו את השיקים, הם כבר חזרו אך לא היה טעם בזה, זה היה רק אומר עבירה פלילית כי החברה כבר היתה חדלת פרעון ולא היה ממה להיפרע". ובהמשך שוב : "לא נתתי שיקים חלופיים כי החברה כבר היתה חדלת פרעון ואתה מוכיח זאת בעצמך עם ה-56 תיקי הוצל"פ" (פרוטוקול מה-30.3.2005 עמ' 21).

בסיכומיה ציינה ב"כ התובעת : "זיידן הוא בלתי סולוונטי לחלוטין. גם עצי זיידן היא חברה ריקה מתוכן".

ומכאן לנתבעת 3.

4.    אני סבורה שהאירועים המתוארים בכתב התביעה אינם מקימים לתובעת כל עילת תביעה כנגד הנתבעת 3 בשל נזקיה הנטענים.

קודם כל, אין כל קשר בין הנזקים הללו למעשה הגזירה, אשר מיוחס לנתבעת 3.

התובעת, לפי גרסתה הגיעה לסיכום עם הנתבעת 1 לפיו 6 השיקים יוחזרו לה, ובמקומם יוצאו לתובעת על ידי הנתבעת 1 שיקים חדשים לתאריכים מאוחרים יותר.

התובעת וויתרה אפוא מרצונה על האפשרות לעשות בשיקים הללו שימוש שטרי בין על דרך של הסבה  - מה שלא מפתיע שכן הנתבעת 1 נתנה לגביהם הוראת ביטול -  ובין על דרך של תביעה שטרית כנגד הנתבעות 1 ו-2 - מה ששוב לא מפתיע בשים לב למצבן של שתי נתבעות אלה.