פסק-דין בתיק א 27144/00

1.         ביום 21.6.99 נפגע דוד ביניאשוילי ז"ל (להלן: " המנוח"), פגיעה קשה, בתאונת דרכים (להלן: " התאונה").

המנוח, יליד 1927, נפגע כהולך רגל, פגיעות קשות הכוללות חבלת ראש. הוא פונה לבי"ח נהריה ומשם הועבר לבי"ח רמב"ם, שם אושפז כשלושה שבועות, ולאחר מכן שהה בבי"ח לוינשטיין, עד יום 21.5.00. לאחר מכן הועבר לבי"ח אלישע, שם אושפז עד לפטירתו, ביום 29.9.04, בהיותו בן 78 שנים.

המנוח היה אלמן במותו. התובעים הינם עזבון המנוח, בניו וכלתו.

התובע מס' 2 (להלן: " אהרון"), הינו יורשו היחיד של המנוח (לאחר הסתלקויות).

התובעים 3 ו- 4 הינם בנו ובתו של המנוח, והתובעת 5 הינה רעייתו של התובע מס' 4.

2.         ד"ר אפרים אייזן, אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש, בתחום הרפואה הגריאטרית, קבע, בחוות דעתו מיום 5.11.02, כי המנוח סובל מנזקים נרחבים במוחו, הגורמים לחוסר הכרה קבוע ומתמשך וחוסר מודעות לסביבה או לעצמו ("Permanent Vegetative State").

כן קבע המומחה, כי תוחלת חייו של המנוח הינה כשנתיים ימים (ממועד הבדיקה - 10/02).

3.         הצדדים הסכימו למתן פסק דין מנומק, על פי מסמכים וטיעונים בכתב.

4.         השאלה הראשונה בה חלוקים הצדדים, הינה האם מותו של המנוח נגרם כתוצאה מהתאונה (כטענת הנתבעות), או שמא הוא מת "בשיבה טובה" וללא קשר לתאונה (כטענת התובעים).

דומני שלא יכול להיות ספק של ממש, כי התאונה קיצרה את תוחלת חייו של המנוח, וכי בשל התאונה הוא נפטר טרם זמנו.

על פי חוו"ד מומחה ביהמ"ש, תוחלת החיים של גברים יהודיים בישראל בגיל 75 שנים (הוא גילו של המנוח בעת שנבדק ע"י המומחה), הינה 10 שנים, אולם פגיעתו המוחית של ומצבו התפקודי של המנוח הינם " גורמי סיכון לתמותה מוקדמת הצפויים לקצר את תוחלת החיים בגיל 75 לכדי 2 שנים".

נראה שחוות דעת זו היתה מדוייקת, שכן המנוח אמנם נפטר ביום 29.9.04, כשנתיים לאחר בדיקתו ע"י המומחה, ממש כפי שהעריך המומחה.

לא רק זאת, אלא שמסיכום האשפוז של בי"ח רמב"ם, אליו הועבר המנוח סמוך למותו, עולה, כי בעיותיו הרפואיות של המנוח, מהן נפטר, קשורות קשר ישיר לסיבוכים עקב פגיעותיו בתאונה, ולמצב בו היה שרוי במשך כארבע וחצי שנים מאז התאונה.

פסק הדין אליו מפנה, בענין זה, ב"כ התובעים [ת"א (תל-אביב) 1587/86 - יורשי המנוח חיים נ' צור חברה לביטוח  בע"מ .תק-מח 93(2), 1272, אינו רלבנטי לענייננו, שכן שם העיד ד"ר מיכליס, כי התאונה לא החמירה את מצבו הרפואי הכללי של המנוח, ואף הובהר כי למנוח, אשר נפטר כתוצאה מאי ספיקת לב חריפה, היו בעיות לב עובר לתאונה, וכי פגיעותיו לא היו קשורות, כלל, לבעיות לב.

המקרה דנן שונה לחלוטין , ואין צורך להוסיף.

לאור כך, אני קובעת כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מהתאונה.

פיצוי בגין נזק לא ממוני ;

5.         לאור קביעתי, לפיה נגרם מותו של המנוח בתאונה, הפיצוי הלא ממוני המגיע הינו 25% מהסכום המקסימלי, המגיע, נכון ליום מתן פס"ד זה לסך של 49,778 ש"ח.  

בנוסף, אפסוק 25,000 ש"ח בגין הוצאות קבורה ולוויה.