פסק-דין בתיק א 27130/00

1.         עניינה של תביעה זו בנזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע, עת היה מעורב בתאונת דרכים (להלן - התאונה), ביום 27/05/00.

הרכב היה מבוטח בפוליסת ביטוח אצל הנתבעת.

התובע פנה לנתבעת בדרישה לפצותו, ודרישתו נדחתה.

2.         ב"כ הצדדים חלוקים בשאלת קרות התאונה ונסיבותיה.

לטענת התובע, התאונה ארעה במפרץ חיפה, כאשר, תוך כדי נהיגה ברכב, התפוצץ אחד מצמיגי וכתוצאה מכך איבד שליטה ופגע בחומת הפרדה.

בעקבות התאונה הוכרז הרכב כאבדן כללי על פי הערכת שמאי מטעם הנתבעת ושרידיו נמכרו על ידה.

הנתבעת מודה בכך שביטחה את רכב התובע אך מכחישה את קרות התאונה, וטוענת כי גם אם זו התרחשה, היה הדבר בנסיבות אחרות מאלו אליהן הצהיר התובע והיא מופטרת מכל חבות, שכן היתה זו חברתו אשר נהגה ברכב בטרם היותה בת 24, עובדה המחריגה את פוליסת הביטוח ופוטרת את הנתבעת מפיצוי.

הנתבעת מוסיפה כי נטל הראיה וההוכחה לקרות מקרה הביטוח מוטל על כתפי התובע הנדרש להוכיח את עצם קרות המקרה והיותו  הנהג בעת התאונה.

3.         נטל ההוכחה לקרות הארוע הביטוחי   -

ב"כ הנתבעת טוען כי על המבוטח להוכיח, בנוסף ליסודות החיוביים של קרות מקרה הביטוח, גם אלמנט שלילי של העדר מעורבותו בהרשאה לנהיגת נהג שאינו מכוסה על פי הפוליסה.

עפ"י פסיקה רלוונטית למבוטח להוכיח רק אלמנטים פוזיטיבים של קרות מקרה הביטוח (ראה ע.א 1845/96 סיני נ' מגדל).

מכאן שנותר הכלל הבסיסי לעניין נטלי ההוכחה בתביעות ביטוח לפיו נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הביטוח מוטל על המבוטח, ועל המבטח, הטוען לפטור מאחריות, הנטל להוכיח קיומו של סייג לאחריות (ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177).

4.         לאחר שמיעת עדים ועיון בטיעוני הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

התרחשות התאונה -

מדוח פעולה של המשטרה (נ/3) עולה כי התובע אכן היה מעורב בתאונת דרכים באזור הצ'ק פוסט במפרץ חיפה.

בנוסף, הנתבעת מודה כי קיבלה את שרידי הרכב המבוטח שלאחר מכן נמכרו על ידה. הנתבעת לא חקרה את עורך הדוח המשטרתי לעניין קרות התאונה ולא הוכיחה בכל דרך אחרת כי התאונה לא ארעה.

ביום התאונה -

ב"כ הנתבעת מעלה אפשרות כי התאונה בוימה על מנת לזכות שלא כדין בכספי הביטוח.

הנתבעת לא הביאה כל ראיה לכך שהתאונה בוימה. אין בטענותיה בדבר יעד נסיעתו של התובע, מקום המצאות חברתו בשעת התאונה, או כל סתירה בעדותו במהלך החקירה משום הוכחה כי התאונה בוימה.