פסק-דין בתיק א 27125/04

מונחת בפניי תביעה להחזר כספים ששילמה התובעת לבנק 'המזרחי המאוחד בע"מ' (להלן: "הבנק") לשחרור שתי דירות שהיו בבעלותה ושועבדו לבנק להבטחת פירעון חובותיה של הנתבעת 1 לבנק.

ה ע ו ב ד ו ת  ו ה מ ח ל ו ק ת

1.         במועדים הרלוואנטיים לתביעה היו התובעת ובעלה המנוח בשנות ה60 המאוחרות לחייהם, הבעלים של נכסי מקרקעין שונים. הנתבע 3, מר מיכאל ברחן (להלן: "מר ברחן"), הנו חתנה של התובעת, והוא חבר לנתבע 2, מר עפר שבת (להלן: "מר שבת"), לביצוע פרויקטים שונים של יזמות בנייה.

2.         האדונים ברחן ושבת (שניהם יחד, להלן: "הנתבעים") הקימו את הנתבעת 1, 'מיכאל את עופר ייזום והשקעות בע"מ' (להלן: "החברה"), לצורך ביצוע מיזם בנייה. בעלי המניות בחברה היו הנתבעות 4 ו5: הראשונה - בבעלות ובשליטת מר ברחן, והשנייה - בבעלות ובשליטת מר שבת.

3.         בחודש מארס 1999 פנו הנתבעים לתובעת ולבעלה המנוח בבקשה שישעבדו אחת מהדירות שבבעלותם לטובת חשבונה של החברה שהתנהל בבנק, בו הוזרמה לחברה מסגרת אשראי לצורך ביצוע המיזם. בניהזוג נענו לבקשה, ונרשמה משכנתה על דירה אחת שבבעלותם. באמצע שנת 99' נפטר בעלה של התובעת, ושוב פנו הנתבעים אליה בבקשה שתמשכן שתי דירות נוספות שבבעלותה להבטחת חובות החברה. גם לבקשה זו נענתה התובעת, כך שבשנת 2000 כבר היו רשומות שלוש משכנתאות על דירות שבבעלותה להבטחת חובות החברה לבנק (להלן: "המשכנתאות") (מוצג 1 לתיק המוצגים של התובעת).

            הנתבעים ושתי החברות שבבעלותם, הן הנתבעות 4 ו5, חתמו על כתבי ערבות להבטחת פירעון חובותיה של החברה לבנק. משנקלעה החברה לקשיים כלכליים, ויתרת החוב בחשבון הבנק תפחה, דרש הבנק מהתובעת, בחודש אפריל 2001, לפרוע את החובות והודיע לה כי בדעתו לממש את המשכנתאות שנרשמו לזכותו (מוצג 14 למוצגי התובעת).

            בשלב זה נכנסה לתמונה פרקליטתה של התובעת, עוה"ד מיכל אדיב (להלן: "עוה"ד אדיב"), אשר דרשה מהנתבעים לסלק את חובה של החברה לבנק ולמנוע את מימוש המשכנתאות. התובעת טוענת כי הנתבעים התחייבו לעשות כן. לצורך כך נוהל משאומתן בין הנתבעים לבין הבנק, בהשתתפותה של עוה"ד אדיב, עלמנת להגיע להסדר סילוק החוב. המשאומתן לא צלח, והנתבעים לא פרעו את חובה של החברה לבנק, ועלכן עמד הבנק על דרישתו למימוש המשכנתאות.

4.         בדבבד, החליטו הנתבעים להפריד את דרכיהם העסקיות, ולפיכך נכרת, ביום 31/05/01, חוזה בין הנתבעות 4 ו5, לפיו התחייבה הנתבעת 4, שבשליטת מר ברחן, להעביר את מניותיה בחברה לנתבעת 5, שבשליטת מר שבת (להלן: "החוזה"). בתמורה, התחייבה הנתבעת 5, בין היתר, להסיר את השעבודים מעל שלוש הדירות שבבעלות התובעת ואשר שועבדו, כאמור, לבנק (סעיף 1.2.2 לחוזה).

חוזה זה הופר מצד הנתבעת 5 (ראו עדותו של מר שבת בעמ' 64 לפרוטוקול).

5.        משכשל המשאומתן לפירעון חובות החברה באמצעות הנתבעים, נקט הבנק בהליכי הוצאהלפועל למימוש המשכנתאות. יחד עם זאת, עלמנת לחסוך בהוצאות המימוש, אפשר לתובעת למכור את הדירות בשוק החופשי. שתיים מבין שלוש הדירות נמכרו, ובכך סולק מלוא חובה של החברה לבנק. בסךהכול שילמה התובעת לבנק סך 1,709,385 ש"ח במחצית השנייה של שנת 2003, והמשכנתאות הוסרו מעל הדירות.

6.        התובעת תובעת, אם כן, מהנתבעים והנתבעות 4 ו5 את הסכום האמור ששילמה לבנק וכן פיצוי על נזקים נוספים שנגרמו לה, לרבות אבדן דמישכירות על הדירות, הוצאות תיווך ונזק שאינו ממוני.

           עילות התביעה כנגד הנתבעים נסמכות על סעיף 12 לחוק המשכון, התשכ"ז1967 (להלן: "חוק המשכון"), וכן על התחייבותם האישית להשיב לתובעת את הכספים ששילמה לבנק. עילת עשיית עושר ולא במשפט נטענה בכתב התביעה, אך נזנחה בסיכומים, ולפיכך לא אתייחס אליה.

            מר שבת טוען טענה משפטית, לפיה אין להחיל את סעיף 12 לחוק המשכון על עובדות המקרה. כן מכחיש הוא כי התחייב להשיב לתובעת את כספי מימוש המשכנתאות. מר ברחן והנתבעת 4 טוענים כי ביחסים שבינם לבין מר שבת והנתבעת 5 הופטר מר ברחן מחובו כלפי התובעת, וזאת - מכח החוזה. הואיל כך, טוען הוא, אין יריבות בינו לבין התובעת.

ד י ו ן

1.         לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעים והנתבעות 4 ו5 מכח סעיף 12 לחוק המשכון, הקובע לאמור:

"מושכן נכס של אדם כערובה לחיובו של אדם אחר, יהא דינו של בעל הנכס כדין מי שערב אותו חיוב, אך אין להיפרע מבעל הנכס אלא במימוש המשכון כאמור בחוק זה."

            סעיף 12 נועד להגן על בעל נכס שהנכס שלו מושכן לטובת חיובו של אחר הן מפני הנושה הן מפני הערבים, ולכן קובע הוא כי מעמדו יהא כמעמד ערב לאותו חיוב. באמצעות הוראה זו מחיל סעיף 12 האמור את דיני הערבות על היחסים שבין הממשכן, החייב והנושה (ראו יהושע ויסמן, חוק המשכון, התשכ"ז1967 (מהדורה רביעית), עמ' 248-  249). לפיכך, אם נפרע המשכון עלידי הנושה, זכאי הממשכן לחזור הן אל החייב העיקרי הן אל הערבים האחרים שערבו לאותו חיוב (שם, עמ' 249, פסקה 4).

            הואיל והתובעת נמצאת, אם כך, בסטאטוס של ערבה לחובות החברה לבנק, היא, כמו יתר הערבים, הם הנתבעים והנתבעות 4 ו5, רשאית להיפרע מהחברה, היא החייבת, מכח סעיף 9 לחוק הערבות, התשכ"ז1967 (להלן: "חוק הערבות"), ומהערבים האחרים לאותו חוב - מכח סעיף 13 לחוק הערבות, הקובע: