פסק-דין בתיק א 27031/03

  בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לתובעת , לטענתה בעקבות נפילה בעת בקשה לחצות כביש , עת ירדה מהמדרכה לכביש , נפלה ונחבלה .

 התובעת ילידת 1922 , תושבת רמת אפעל , בתחום האחריות המוניצפלית של הנתבעת 1, טוענת בכתב התביעה שהגישה כי :

" ביום 9.8.99 בשעה 16:30  או בסמוך , הלכה התובעת ברחוב משגב עם בגבעתיים , בבואה לחצות את הכביש ירדה התובעת מהמדרכה לכביש ורגלה נתקלה בסדק רחב בכביש האספלט , אשר נוצר כתוצאה משקיעת הכביש במקום בו קיימת תעלת ניקוז מי גשמים. כתוצאה מכך נפלה התובעת והוטחה בעוצמה על הרצפה , תוך שנגרמו לה חבלות קשות בכל חלקי גופה ובמיוחד בקרסול רגל שמאל ..."

התובעת מיחסת לנתבעת 1 את האחריות לאירוע התאונה בה נפגעה, יען כי :

" ... הנתבעת מספר 1 ידעה ידוע היטב בדבר קיומו של המפגע הבטיחותי בכביש בגינו נפגעה התובעת , ואת אחריותה לביצוע תיקונים ושיפורים מיידיים, ו/או היה עליה לדעת אודות מפגע זה מתוקף חובותיה ותפקידה כרשות מקומית , והדברים מדברים בעד עצמם "

כן טוענת התובעת בכת התביעה כי בהיות הנתבעת 1  הבעלים ו/או המחזיקה ו/או הממונה על שטח בו אירעה התאונה הרי שהיא חבה באופן מוחלט או מוגבר של אחריות כלפי הציבור הפוקד את המקום לרבות חבות של חובת זהירות כלפי התובעת....

  התובעת מגייסת לעזרתה גם את הוראות סעיף 235 לפקודת העיריות, ואת סעיף 41 (בלי לזכירו במפורש ) לפקודת הנזיקין,

   הנתבעת 1 מבוטחת ביטוח אחריות כלפי צד ג' , אצל הנתבעת 2. כתב ההגנה הוגש מטעם שתיהן

 בכתב ההגנה הוכחשו כל טענותיה של התובעת הן ביחס לאחריות הנתבעת 1 לאירוע, הן לתחולתו של סעיף 41 , ובכלל הוכחשה חבות כל שהיא מצד הנתבע 1 לתאונה , אשר אגב ,גם היא הוכחשה ע"י הנתבעות.

להוכחת תביעתה  הגישה התובעת רק  את עדותה שלה בתצהיר , וכן הגישה תרשים המקום בו אירעה התאונה , ותמונות המקום בו אירעה .

  התובעת לא הביאה עדות נוספת, ובא כוח הנתבעים "מסתער" על הטענה  כי התובעת לא הביאה עדים נוספים לתמוך בגרסתה, ומבקש להסיק מכך כי הימנעות מהבאת עד שניתן היה להביאו מעדיה על כך שאותו עד לא היה תומך בגרסת התובעת, כפי שנקבע בהלכות בית המשפט העליון .

 סבורני כי אין מקום להפליג למרחבים רחוקים , ולדחות את התביעה רק בגלל שהתובעת לא הביאה עדים נוספים . עדים נוספים במקרה אשר לפני יכלו לתמוך בגרסתה של התובעת לעצם אירוע התאונה , ומקום האירוע . עדים נוספים לא יכלו להוסיף על התמונות אותן הגישה התובעת מטעמה להוכחת  שאלת האחריות.

 בשאלת עצם אירוע התאונה ,התובעת עשתה עלי רושם חיובי ביותר. אשה אנטלגנטית, בהירת מחשבה, בעלת משנה סדרוה, ואם כי הנה בת 83 ביום מתן העדות, והתאנה אירעה 6 שנים לפני מתן העדות, התובעת העידה בצורה ברורה, בוטחת מסודרת, וצלולה.

 לא הייתי זקוק לעדות נוספת כדי לקבוע כי אכן האירוע בו טוענת התובע כי נפגעה , אכן קרה, וכי היא  נפגעה עת נפלה במהלך ירידה מהמדרכה אל הכביש .

 אך בכך אין די . על התובעת נטל הראיה גם להוכיח לא רק את עצם אירוע התאונה , וזה הוכח, אלא גם עליה להוכיח את ארבעת האלמנטים הדרושים כדי לזכות בתביעה לפיצוים לאמור :

א-     קיומה של חובת זהירות( מושגית וקונקרטית)

ב-      הפרתה

ג-       גרימת נזק

ד-      הקשר הסיבתי בין ההפרה והנזק שנגרם.