פסק-דין בתיק א 27004/04

ברקע הסכסוך תביעה לפיצוי בגין ליקויי בנייה בסך של 120,000ש"ח שהוגשה במרץ 2004 ביחס לבית משותף בראשוןלציון (להלן: "הבית") שנרכש עלידי דיירי הבית מאת הנתבעת  (להלן: "הנתבעת") עלפי הסכמים פרטניים עם הדיירים בבית שהחזקה בו נמסרה במחצית שנת 1997.

נוכח אופיו המקצועי המובהק של הסכסוך מונה עלידי ביתהמשפט המהנדס יצחק ברמן (להלן: "ברמן"), על מנת שיחווה דעתו בנושא שבמחלוקת. זה זיהה בחוותדעתו, שהוגשה ביום 23.03.06, קיומם של ליקויים בהיקף כולל של כ53,000 ש"ח כעלות לקבלן מזדמן הכוללת עלות פיקוח הנדסי ולא כוללת מע"מ.

הליקויים המרכזיים שנתגלו ברכוש המשותף נוגעים לחיפויי הקרמיקה וריצוף הטראצו. ברמן קבע בחוות דעתו כי קיימת התרופפות ונשירה של אריחי חיפוי עקב הידבקות לקויה, סדקים בחיבורים וסדקים ברובה. הואיל וכך, קבע ברמן כי נדרש ביצוע בדק יסודי ותיקונים יסודיים בחיפויי הקרמיקה תוך פירוק האריחים הקיימים, חיזוקם והתקנתם מחדש. עוד נקבע כי ניתן לעשות שימוש חוזר בחלק מהאריחים שיפורקו בזהירות, ואלה שישברו תוך כדי פירוק, יוחלפו ע"י אריחים ממקומות אחרים. את ההשלמות ניתן יהיה לבצע באריחים בגוון זהה או דומה ככל הניתן.

המימצא הנוסף שנקבע ע"י ברמן מתייחס לריצוץ הטראצו, ולפיו, קיימים ליקויים מסויימים המתבטאים בחורים, חריצים, שברים,שקיעות, גימור לקוי וכו'. האחרון מציע בחוות דעתו לבצע, בריצוף הטראצו, תיקונים נרחבים הכוללים החלפה של האריחים הפגומים, תיקוני ריצוף, פירוק, ליטוש והדבקה, תוך הקפדה על הגוון המקורי של הריצוף. את עלות תיקון חיפוי הקרמיקה אמד ברמן בעלות של 20,000 ש"ח, ואת תיקון הטראצו בעלות של 12,000 ש"ח.

לטענת ב"כ התובעים, אין להסתפק בקביעה זו של ברמן, לאחר שלא הוכח כי ברשות הנתבעת קיימים אריחים קרמיים בעלי גוון זהה, או אריחי טראצו.

הואיל וכך, עתר ב"כ התובעים להגדיל את קביעתו של המהנדס ברמן בעלויות שמבטאות החלפה כוללת של החיפוי והריצוף בשטחים נרחבים, בתוספת של כ - 30,000 ש"ח.

סבורני לאחר ששקלתי את הדברים כי אין מקום להתערב במסקנותיו וממצאיו של ברמן בתפקידו כמומחה ביהמ"ש, כולל אלה הנוגעים לשימוש באריחים קיימים בעלי גוון זהה, או דומה, במיוחד לאור העובדה ולפיה המומחה עצמו מציין כי ניתן לחרוג מהזהות המוחלטת של הגוונים בהתחשב בקומות השונות של הבית. הנחת המוצא לעבודתו של המומחה הייתה כי ניתן לאתר את השלמת החיפוי והריצוף בגוונים דומים, אם לא זהים, לאלה הנדרשים, ובכך יש כדי לאיין את כל טענות התובעת בעניין.

הואיל וכך, אני קובעת כי היקף עלות תיקון הליקויים בבית הינה כפי קביעתו של מומחה ביהמ"ש, המהנדס ברמן.

מעבר לכך, טוענת הנתבעת כי התובעת לא העניקה לה את ההזדמנות הנאותה לתיקון הליקויים. ההודעה הראשונה בדבר קיומו של ליקוי בריצוף הטראצו נמסרה לנתבעת, לפי גרסתה, רק כ - 4 שנים לאחר מסירת החזקה מחוץ לתקופת הבדק, ולפיכך, אין לחייבה בכל אחריות שהיא. ביחס לליקוי חיפויי הקרמיקה, טוענת הנתבעת כי לא ניתנה לה ההזדמנות הנאותה לתיקון הליקוי באופן ממשי. כנגדם, טוענת התובעת למתן ההזדמנות הנאותה, וזו מסתמכת על פניות בכתב שנעשו החל משנת 2001 ואילך. עיון במסמכים אלה מלמד על קיומן של פניות בכתב שנעשו באופן רציף לאורך השנים (25.6.01, 21.3.02, 7.5.02 וכיו"ב). לא נכונה טענת הנתבעת, ולפיה בפניות אלה אין כל איזכור לבעיות הריצוף והחיפוי, כך לדוגמא הנני להפנות לנספח ג' לתצהיר העדות הראשית של חבר הנציגות שהעיד בשם התובעת, בו צויין במפורש ליקוי הריצוף. ליקויי החיפוי הם כאלה שמטבעם אינם מתגלים אלא לאחר זמן (בעיות נשירה והדבקות אינה מתגלים באופן מיידי), ולפיכך, נראית בעיני טענת הנתבעת בנושא זה, ככזו שאינה מעוגנת בחומר הראיות ואף עומדת בסתירה אליו. מכאן, מסקנתי הינה כי לנתבעת ניתנה ההזדמנות הנאותה, וזו מוצתה.

בהתחשב בטיב הליקויים, ובזהות התובעת, לא מצאתי כי נכון לפסוק בעניין זה פיצוי ברכיב עוגמת הנפש. פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש לתאגיד תעשה רק במקרים חריגים ולפי התרשמותי אין זה המקרה הראוי לשימוש בשיקול הדעת המסור בנושא.

עוד זכאית התובעת להוצאות שנגרמו לה ולו באופן חלקי בגין הייעוץ המקצועי לו נדרשה והחזר האגרה, כפי שיפורט להלן:

סוף דבר, התביעה התקבלה בחלקה.

הנתבעת תישא כלפי התובעת בחיובים כמפורט:

1. סך של 53,600 ש"ח, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה למדד מיום 23.3.06, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום בפועל.

2. סך של 6,413 ש"ח (עלויות בדיקות מקצועיות בביהמ"ש), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.06, ועד לתשלום בפועל.

3. סך של 1,000 ש"ח (ייעוץ מקצועי לתובעת לפני הגשת התביעה) בצירוף מע"מ כדין, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10.12.03 ועד לתשלום בפועל.

4. החזר החלק היחסי של האגרה, כפי הסכום שנפסק.