פסק-דין בתיק א 2696/02

1.         התובעים היו במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה בעלים של מקרקעין בכפר מסחה בנפת טול כרם. אין חולקין כי בבית של תובעים במקרקעין האמורים נבנתה קומה נוספת ללא היתר (להלן - "הקומה הנוספת"). כתוצאה מכך ניתן צו הריסה של הקומה הנוספת. ננקטו שורה של הליכים משפטיים לשנות רוע הגזירה, לרבות פניה לוועדת המשנה לפיקוח ובקשה לחנינה, וכל אלו לא הועילו.

2.         ביום 26.1.95 בוצע צו ההריסה של הקומה הנוספת. במהלך ההריסה נהרס הבית כולו, ולא רק הקומה הנוספת. הוגשה איפוא תובענת הנזיקין שבפניי בגין רשלנות נטענת של הנתבעים. בגדר התובענה נתבע סכום של 446,750 ש"ח. הנתבעים התגוננו בפני התביעה.

3.         ב"כ הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה, על יסוד החומר שבפניי והגשת סיכומי טענות אליהם ניתן יהיה לצרף מסמכים ותצהירים. הונחו בפניי סיכומי טענות כאמור, מלווים בנספחים שונים. ככל שעסקינן בנתבעים צורף אף תצהירו של יגאל רותם, המשמש כרכז פיקוח ביחידת הפיקוח של המינהל האזרחי.

4.         ככל שעסקינן בשאלת החבות נמצאו לי שיקולים לכאן ולכאן. טענתם המרכזית של הנתבעים היא כי המבנה הישן, שכאמור עליו נבנתה הקומה הנוספת שנתבקשה הריסתה, הוא מעין "חושה", הבנויה מ"דבש", דהיינו תערובת של בוץ ואבנים בלתי מסותתות. כתוצאה מכך, באופן אפקטיבי, לא ניתן היה להימנע מהריסת הבניין כולו. הטענה היא כי עבודות הבנייה הבלתי חוקיות של התובע, למעשה "העלימו" את המבנה הישן.

5.         ככל שעסקינן בנתון האמור לכאורה קיימת סתירה בגרסת הנתבעים. שהרי, מחד גיסא, ניתן להבין כי הסוגיה ההנדסית האמורה כלל לא הייתה בידיעתם של הנתבעים, עובר למתן צו ההריסה. מחד גיסא, ניתן להבין כי הם היו מודעים לסוגיה ההנדסית האמורה, אך שמא לא היו מודעים לממדיה. מכל מקום ברי לחלוטין כי במסמכים שהנפיקו הנתבעים ניתנה הדעת לכך שיש להקפיד לא לפגוע במבנה הישן.

6.         ואולם, יהא הדבר אשר יהא, ברי לי שעליי לזקוף בגדר השיקולים שבפניי את אשמם המופלג של התובעים. שהרי הם בוודאי אמורים לדעת על אודות המבנה הישן, וממה הוא בנוי. הם בוודאי אמורים לקחת בחשבון כי הריסת הקומה הנוספת עלולה לפגוע במבנה הישן. הם בוודאי אמורים היו, ראש לכל, לא לבצע עבירת בנייה. הם בוודאי יכולים היו, זה מכבר, לבצע את ההריסה בעצמם, שמא הם יכולים לעשות זאת בדרך זהירה יותר. והם בוודאי יכולים היו, בזמן-אמת, למסור התראה בפני הנתבעים אודות המצב הייחודי של המבנה בכללותו.

7.         אף בסוגיית גובה הנזק נמצאו לי שיקולים מכאן ולכאן. מחד גיסא, אני מתרשם כי מדובר במבנה עזוב, והטענה שהוא הושכר נשמעת מפוקפקת. מנגד הונחו בפניי חוזי שכירות, ולנוכח הנתונים שבפניי אין לי סיבה לפקפק באוטנטיות שלהם. אף התנהלותם של התובעים, בסוגיית החבות, מעוררת תמיהות וחשדות. ברי שהדבר משליך לעניין שיקוליי, אף בנושא גובה הנזק. הנתבעים נסמכים בעדויותיהם על חוות דעת מומחים מטעמם מהם עולה ששווי המבנה הישן שנהרס עולה לסך של 9,000 ש"ח ואין להניח שבמבנה שנהרס היו מיטלטלין בעלי ערך. מנגד, לאור חוות הדעת של התובעים הנזק למבנה נאמד בסכום של 291,150 ש"ח, המיטלטלין בסכום של 71,600 ש"ח והפסד דמי השכירות עולה לסך של 84,000 ש"ח.

8.         הוסמכתי ליתן פסק דין על דרך הפשרה. שיקללתי מכלול הנתונים והשיקולים, הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק. לנוכח מכלול הנתונים שבפניי החלטתי לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 120,000 ש"ח. קיימת בפניי תביעה-שכנגד מוכחת בעניין עלויות צו ההריסה שעולות כדי סך של 25,000 ש"ח. היתרה לזכות התובעים עולה לסך של 95,000 ש"ח.

9.         לפיכך הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 95,000 ש"ח בצירוף אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% + מע"מ על הסך הנ"ל.

            הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה אחרת ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

10.        המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום י"ט בחשון, תשס"ח (31 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים.

קלדנית: ברטה  א. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: