פסק-דין בתיק א 26959/04

1.     התביעה בתיק זה, אשר הוגשה ביום 9.3.04, הינה לתשלום הסכום של 100,025 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשתה ועד לתשלום בפועל וזאת בגין טענות של רשלנות והפרת חובת זהירות, במיוחד כנגד הנתבעת כרשות שלטונית הגובה תשלום עבור מתן שרותיה (לרבות בגדר אחריותם המקצועית של בעלי מקצוע ונותני שרותים).

2.     העובדות הצריכות לפסק דין זה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים ולמעשה נדרשת הכרעת בית המשפט בהיבטים המשפטיים הנובעים מן העובדות כאמור.

3.     תמצית העובדות הרלבנטיות היא, כי התובעת, בתה של עליזה זילברשטיין ז"ל (להלן - "המנוחה"), קיבלה בירושה את זכויות המנוחה בדירת חדר הנמצאת ברח'  מיכה 9, תל אביב והידועה גם כגוש 6961, חלקה 74/2 (מקודם - גוש 6961, חלקה 63) (להלן - "הדירה"). המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 4.1.97 (ר' צו ירושה מיום 13.3.97, אשר תוקן ביום 6.4.97 ואשר צורף כנספח "ג" לכתב התביעה).

4.     בשנת 2002 ביקשה התובעת למכור את הדירה וכדבריה (אשר, כאמור, אינם שנויים במחלוקת) - ביקשה לברר את גובה מס שבח מקרקעין אותו יהיה עליה לשלם, שכן - ידוע היה לתובעת כי לא תוכל למכור את הדירה בפטור ממס.

כאן המקום לומר, כי מספר שאלות נותרו ללא מענה לאחר עדות התובעת ובעלה (שני עדי התביעה) ובהן גם השאלה מנין היה ידוע לתובעת, אשר אינה משפטנית, כי מכירת הדירה תחוייב במס שבח מקרקעין.

5.     לדברי התובעת, בהם אין מקום לפקפק - היה נושא גובה החיוב במס שבח מקרקעין בעל חשיבות ומשמעות רבה לפני קבלת החלטה מצידה בדבר התקשרות בחוזה מכר של הדירה ומשום כך פנתה התובעת, באמצעות בעלה - אלינור ארוך - למשרד מס שבח מקרקעין בבקשה לקבלת שומה מוקדמת, אשר ממנה תוכל היא ללמוד מה גובה החיוב לו תהיה צפוייה.

6.     יש לציין כי שאלת ידיעת התובעת על דבר האפשרות לקבלת שומה מוקדמת מרשויות מס שבח מקרקעין נותרה גם היא בלא מענה, שכן - התובעת לא פירטה בתצהירה או בעדותה בחקירה נגדית מניין היה ידוע לה על אפשרות זו. שאלת מקור הידיעה ביחס לכך היא בעלת משמעות רבה לענייננו, שכן - עריכת שומה מוקדמת נעשית בעילום שם ועל יסוד הנתונים הנמסרים לרשויות המס על ידי השואל. הנתונים הינם באחריות האזרח באופן מלא ומוחלט ועל גבי טופס השומה המוקדמת נאמר במפורש, כי  "חישוב מס זה אינו בא במקום השומה הנקבעת עפ"י חוק והנתונים שנמסרו הם על אחריותך, בלי שהדבר יתפרש כהסכמה לנכונותם" (ר' נספח "ו" לתצהיר עדותה הראשית של התובעת).

במקרה זה נודעת חשיבות לשאלת מקור ידיעת התובעת על האפשרות לעריכת שומה מוקדמת, מאחר והתובעת מבקשת להשליך יהבה בעניין זה על כך שלא נמסר לה מידע מלא על ידי הנתבעת. מכאן - שיש רלבנטיות לשאלה מי ביקש או הנחה אותה אילו מסמכים ונתונים להמציא והאם נבע הדבר מדרישת אנשי מס שבח מקרקעין,  או גורם אחר כלשהו.

בהקשר זה יש להדגיש, כי התובעת אינה טוענת כי הוטעתה על ידי עובדי הנתבעת או כי נמסר לה מידע שגוי על ידם. במאמר מוסגר אבהיר, כי כל שטוענת התובעת הוא כי המידע המופיע בנסח שנמסר לה אינו כולל עובדות חשובות אשר צריכות היו להופיע בו (ר' על כך בהמשך).

7.     טוענת התובעת, כי ביום 15.6.02 קיבלה היא שומה מוקדמת (הנערכת ב"סימולטור"), לפיה נקבע שיעור המס בו תחוב במכירת הדירה - 14% מן המחיר.

8.     הנתונים אותם מסרה התובעת למשרד מס שבח מקרקעין היו, כי הדירה נרכשה בשנת 1949 (כך העידה התובעת ודבריה ודברי בעלה אינם שנויים במחלוקת); מחיר המכירה הוא - 400,000 ש"ח ומחיר הרכישה היה 1 ש"ח.

9.     לדברי התובעת - בעקבות קבלת השומה בסימולטור היה ברור לה גובה המס אשר יחול עליה במכירת הדירה ולנוכח התוצאה שהתקבלה - החליטה התובעת להתקשר בהסכם מכר . כדברי התובעת וכעולה מהסכם המכר מוצג "א" בתיק מוצגי התובעת - נחתם, ביום 25.9.02, הסכם למכירת הדירה, תמורת הסכום בש"ח השווה ל - 70,000$ של ארה"ב. שווייה השקלי של עסקת המכירה עמד על 338,170 ש"ח.

10. במועד שאינו ידוע (מאחר שגם מסמכי הדיווח לרשויות מס שבח מקרקעין לא הוגשו כראייה) הוגש דיווח על העסקה לרשויות המס והתובעת חוייבה במס בגין העסקה בסכום של 78,863 ש"ח, דהיינו - שיעור מס העולה במידה ניכרת על השומה המוקדמת, אשר עמדה על 14%.

הודעת השומה הראשונה שהוצאה לתובעת ביום 21.1.03 הוגשה כמוצג "ז" לתיק המוצגים של התובעת.

11. כמתואר על ידי התובעת - הגישה היא השגה על השומה האמורה. נימוקי ההשגה יכולים היו להיות בעלי משמעות לעניינננו, אולם - גם ההשגה לא הוגשה כראייה. כאן המקום להבהיר, כי מקום שראייה נמצאת ברשות צד הנמנע להגישה - יפעל הדבר כנגד הצד האמור.

12. ביום 4.11.03 קיבל מנהל מס שבח החלטה בהשגה, המקבלת אותה באופן חלקי. בהחלטה בהשגה - מוצג "ח" בתיק מוצגי התובעת, קבע המנהל כתאריך רכישת הדירה את יום 15.7.1949.

13. עוד בטרם יבשה הדיו על ההחלטה מוצג "ח", הוציא מנהל מס שבח החלטה חדשה בהשגה, ביום 5.11.2003 (דהיינו - יום אחד לאחר ההחלטה הראשונה בהשגה) בה שינה את מועד הרכישה של הדירה וקבע כי יום הרכישה הוא בחודש מאי 1972. קביעה זו שינתה באורח דרמטי את סכום מס השבח בו חוייבה התובעת בגין מכירת הדירה והעמידה אותו על סכום של 108,969 ש"ח (כמעט שליש ממחיר הדירה).

14. לטענת התובעת, אשר גם עליה אין הצדדים חלוקים, אילו היתה יודעת לפני מכירת הדירה כי סכום מס השבח אשר בו תחוב יעמוד על הסכום הנ"ל - היתה נמנעת מלמכור את הדירה, עקב חוסר כדאיות כלכלית.

15. משביקשה התובעת לבדוק מה מקור קביעת יום הרכישה בחודש מאי 1972, במקום יולי 1949, הסתבר לה כי המנוחה השכירה בשכירות משנה את הדירה לאחותה - דודתה של התובעת; שכירות המשנה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ובוטלה רק לאחר פטירת הדודה - בחודש מאי 1972.