פסק-דין בתיק א 26860/03

א.    מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.      עניינה של התובענה שבפני בדרישת התובעת לפיצוי בגין ליקויי בניה בדירה שברח' העצמאות 103/31, אשדוד (להלן: "הדירה") אותה רכשה מן הנתבעת, חברה העוסקת ביזמות בניה, לפי הסכם מכר שנחתם ביניהם ביום 31.05.99 (להלן: "ההסכם"). החזקה בדירה נמסרה לתובעת ביום 07.09.99.

2.      עיקר טענות התובעת:

א)    בסמוך לאחר קבלת החזקה בדירה גילתה התובעת ליקויים רבים בה, לרבות התחממות בלתי סבירה כתוצאה מהיותה גובלת בפיר לא מאוורר, וליקויים שונים נוספים.

ב)     התובעת פנתה לנתבעת בעניין, הן בעל-פה והן בכתב, אך לא נענתה, ובדירה לא בוצע כל תיקון על ידי הנתבעת.

ג)       התובעת פנתה אל המהנדס אלדר מרדכי, אשר ביקר בדירה ביום 24.09.01. בחוות דעתו תיעד אלדר ליקויים שונים שמצא, לרבות בעיית ההתחממות, ומתאר בדיקה שערך במהלך חודש יולי 2002, בה נרשמו בחדרי המגורים בדירה רמות חום חריגות: 41 - 48.5 מעלות צלסיוס. המהנדס מעריך את עלות תיקון הליקויים בדירה בסך של 77,222 ש"ח כולל מע"מ.

ד)     כמו כן, פנתה התובעת לשמאי משה בן גל, אשר ביקר בדירה ביום 29.07.02. בחוות דעתו הוא מעריך את ירידת הערך לדירה בסך 69,785 ש"ח. ירידת הערך המיוחסת לבעיית ההתחממות מוערכת בסך 40,000 ש"ח.

ה)    לשיטת התובעת, התרשלות הנתבעת היא שגרמה לליקויים האמורים, ושעה שהאחרונה לא מילאה את חובתה לבצע את התיקונים הנדרשים בדירה, איבדה את זכותה לבצעם כעת, והיא חבה בפיצוי התובעת בגובה הסכומים האמורים בחוות הדעת מטעמה, ובנוסף עליהם פיצוי בגין הוצאות בסך 1,236.96 ש"ח, ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 56,000 ש"ח.

3.      טענות הנתבעת:

א)    לתובעת היו מספר הזדמנויות להעלות טענות בדבר ליקויים בדירה, הן במעמד מסירת החזקה בה לידיה והן במסגרת תיקוני תקופת הבדק. בשני מועדים אלו לא העלתה התובעת כל טענה בדבר בעיית התחממות או בדבר הליקויים העולים מחוות הדעת שמטעמה, והיא אף אישרה בחתימתה כי ליקויים שכן אותרו על ידי התובעת תוקנו לשביעות רצונה.

ב)     לפי סעיף 9.2 להסכם, פניה לנתבעת בענייני ליקויי בניה בדירה צריכה להיעשות בכתב בלבד. התובעת פנתה בכתב לראשונה אל הנתבעת רק ביום 03.08.00, בחלוף כשנה ממועד מסירת החזקה בדירה לידיה, ובה התייחסה רק לבעיית ההתחממות הנטענת. פניה נוספת בנוגע לליקויים אחרים נעשתה רק כשלוש שנים לאחר מסירת החזקה בדירה לידה.

ג)       כל פניות התובעת נענו על ידי הנתבעת, לרבות בדרך של ביקור בדירה ובדיקת הליקויים הנטענים. לצורך מציאת פתרון ממצה לתלונות התובעת בנוגע להתחממות הדירה, הגם שאלו לא הוכחו כנכונות באופן חד משמעי בבדיקות שנערכו מטעם הנתבעת, נדרש שיתוף פעולה מצד דיירי הבניין. לאור התנגדות מספר דיירים לפתרונות שהוצעו, סוכלו ניסיונות הנתבעת למצוא פתרון לבעיה, וכל מאמציה עלו בתוהו.

ד)     התובעת עצמה התנגדה אף היא להצעת המומחים מטעם הנתבעת להתקין מפוחים בפיר הצמוד לדירה, לצורך ויסות האוויר המצטבר בו, ובכך הקשתה על הנתבעת להביא את הבעיה לכדי פתרון.

ה)    הימנעות הנתבעת מביצוע תיקונים כלשהם נבע מתנאים מוקדמים שהציבה התובעת, כגון פיצוי כספי בסך 65,000 ש"ח בנוסף על התיקונים, וכן מדרישתה להשהות ביצוע תיקון ליקויים אחרים בדירה עד לפתרון בעיית ההתחממות. בכך הפרה התובעת את הוראת סעיף 9.6 להסכם, לפיו התחייבה לאפשר לנתבעת ולמי מטעמה לתקן כל ליקוי נטען בדירה, ולא מוצתה זכותה לתיקון הליקויים. הנתבעת עומדת על זכותה לבצעם.

ו)       במועד הגשת כתב ההגנה, הותקנו זה מכבר המפוחים בפיר הבניין, וככל שהיתה בעיית התחממות בדירה, הרי שהיא איננה רלוונטית עוד.

ז)      מבדיקה שערך בדירה המהנדס יעקב מרזוק מטעם הנתבעת, ביום 07.07.03, עולה כי קיימים בה ליקויים בודדים בלבד שעלות תיקונם מוערכת בסך 2,750 ש"ח. כמו כן נבדקה טענת התחממות הדירה על ידי חברה מומחית למיזוג אויר במהלך יולי 2003, לאחר שהותקנו המפוחים בפיר הבניין, ובדוח מטעמה נקבע כי לא נצפתה השפעה של הטמפרטורה החיצונית על פנים הדירה מעבר למקובל.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

4.      המומחים מטעם בית המשפט

א)    נוכח הפערים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם בעלי הדין, מינה בית המשפט בהחלטתו מיום 28.07.03, את מר מועלם יהושע, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, כמומחה מטעמו, לצורך מתן חוות דעת בעניין הליקויים בדירה (להלן: "המומחה"). בפני המומחה הוצגו מסמכי התיק הרלוונטים, לרבות חוות הדעת מטעם הצדדים.

ב)     המומחה סקר את הדירה בתאריכים 02.12.03, 24.03.04, וביום 11.06.04 הוציא תחת ידו חוות דעת לפיה אותרו מספר ליקויים בדירה, ברובם ליקויי שלד. מחוות דעת המומחה עולה כי מדובר בליקויים שקיימים בדירה מעצם בנייתה. המומחה מעריך את עלות תיקון כלל הליקויים (או פיצוי שווה ערך בגינם) בסך כולל של 13,095 ש"ח. כמו כן, הותיר המומחה עניינים מסוימים להכרעתו של בית המשפט ולמינוי מומחה מוסמך בתחום הליקוי הספציפי, כגון בעניין ליקויי הריצוף וליקויי אינסטלציה.

ג)       עוד קבע המומחה כי אותם ליקויים בגינם נטענה ירידת הערך ניתנים לתיקון כאמור בפרק הליקויים שבחוות הדעת, ובכך דוחה את טענת ירידת הערך של התובעת, למעט בסוגיית ההתחממות לגביה הבהיר כי היא איננה בתחום מומחיותו. עלות התיקונים הנוספים על אלו שפורטו בפרק הליקויים של חוות הדעת מסתכם לסך של 40 ש"ח.

ד)     לאור הודעת המומחה כי אין ביכולתו לחוות דעתו בסוגיית ההתחממות, נתן בית המשפט תוקף להסכמת הצדדים לפיה ימונה מומחה נוסף מטעם בית המשפט, באמצעות מכון התקנים הישראלי, לצורך הכנת חוות דעת בסוגיית ההתחממות בלבד. ואכן, ביום 25.12.03, הוציא מר ראובן גודלי מטעם מכון התקנים (להלן: "מר גודלי") חוות דעתו בעניין.

ה)    מר גודלי ביקר בדירה ביום 04.11.03, וקבע בחוות דעתו כי לא אותרה כל בעיה בבידוד הקירות החיצוניים הגובלים בפיר. מר גודלי מוסיף כי לדידו, עומס החום בדירה נובע מהיותה צפונית ולכן חסומה מהבריזה המאפיינת את הדירות המערביות. מממצאים אלו מסיק מר גודלי כי אין צורך בהתקנת מאווררים בפיר, לא זו אף זו שהמאווררים שהותקנו זה מכבר לא מבטיחים את פתרון הבעיה.

ו)       לפי החלטת בית המשפט, ביצע מר גודלי בדיקה חוזרת של הטמפרטורה בדירה ביום 29.08.04, ובמסמך משלים לחוות דעתו קבע כי לא נמצאה השפעה של עונות השנה או הפעלת המזגנים בפיר על תוצאות בדיקותיו.

ז)      מר גודלי השיב לשאלות הבהרה מטעם הצדדים ולא שינה מחוות דעתו.

ב.     דיון וממצאים

1.      סוגיית התחממות הדירה

א)    מר גודלי ביקר בדירה פעמיים, נתן את חוות דעתו בעניין, השיב לשאלות הבהרה מטעם הצדדים ואף נחקר על ידי באי כח הצדדים. מסקנתו הסופית של מר גודלי הינה כי לא אותרה כל בעיה בבידוד הקירות החיצוניים הגובלים בפיר. בחקירתו לא נסתרו ממצאיו ומסקנותיו.

ב)     יצוין כי במעמד הדיון שנערך בפני כבוד השופטת מארק-הורנצ'יק ביום 21.03.05, נקבע כי עילת התביעה מתייחסת להתחממות בלתי סבירה של קירות הדירה בלבד, דהיינו המעטפת החיצונית של הדירה, ולא של חלקים אחרים ממנה, בניגוד לטענה שניסתה התובעת להעלות.

ג)       לפיכך ולאור האמור לעיל, מקובלת עלי חוות דעתו של המומחה מר גודלי בעניין, בקובעו כי מידת ההתנגדות התרמית שנמדדה במעטפת המבנה מבססת ביצועו של בידוד קיר תקין התואם את דרישות תקן 1045 חלק 1 וכן מקובלת עלי מסקנתו כי לא סביר שהתחממות הדירה נובעת ממעבר אנרגיה דרך הקיר, מעונות השנה או מהפעלת המזגנים בפיר.

ד)     הלכה היא כי מקום בו נתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה מטעם בית המשפט, יטה בית המשפט להעדיפה על פני חוות הדעת שמטעם הצדדים (ראה בעניין זה: ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח', דינים עליון, כרך מב, 964, להלן: "עניין סולל בונה"). קל וחומר, מקום בו הסכימו הצדדים על מינויו של מומחה, בית המשפט יקבל את חוות דעתו, תוך שימת לב לכך שניכר ניסיון רציני מצידו להתמודד עם הבעיות המקצועיות שהובאו בפניו, ושממצאיו לא נסתרו בחקירתו.

ה)    על מנת לזכות בתביעתה, על התובעת להוכיח קיומה של עילת תביעה מוכרת בדין. עילות התביעה הרלוונטיות לענייננו, שתיים הן:

(1)   עילה לפי חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"), הקובע חובת התאמה בין הדירה על כל חלקיה למפרט, תקן רשמי או תקנות בניה (סעיף 4(א) לחוק המכר);

(2)   עילה נזיקית מסוג רשלנות;

ו)       עיון בחומר שבפני, לרבות חוות דעתו של המומחה מר גודלי, חקירתו וסיכומי הצדדים בסוגיה, כל אלו הביאוני למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה ולא עלה לאל ידה להוכיח שאכן התקיימה אחת מן העילות האמורות, דהיינו כי בעיית ההתחממות עולה לכדי "אי התאמה" כהגדרתה בחוק המכר, או כי הינה תוצאה של רשלנות הנתבעת.

ז)      ודוק, נכונותה של הנתבעת לפעול לפתרון בעיית ההתחממות בדירת התובעת בדרך של התקנת מאווררים בפיר, אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין קביעתי זו.

ח)    בהקשר זה יאמר בהערת אגב, כי נכונות הנתבעת לפעול כאמור, תוך ניסיון לפתור את הסכסוך ואת שורש הבעיה, חלף התבצרותה בעמדה מתגוננת בהיותה בעלת דין בהליך משפטי, הינה ראויה ואף מבורכת. ברי כי כל תוצאה אחרת לפיה התנהגותה זו היתה נרשמת לכף חובתה הינה תוצאה מעוותת שיש בה לשקף תמריץ שלילי של נתבעות מסוגה לפעול לפתרון סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט.

2.      ליקויים נוספים בדירה

א)    יאמר כבר עתה כי לאור ההלכה שנקבעה בעניין סולל בונה, ומאחר והצדדים נמנעו מלחקור את המומחה על חוות דעתו, הרי שרואה אני לאמץ את ממצאיו ואומדניו.

ב)     הגם שהנתבעת אינה חולקת על חוות דעת המומחה, טוענת היא כי יש לשלול מהתובעת פיצוי בגין ליקויים אלו, באשר לא הודיעה עליהם במועד, וכן בשל כך שלדידה הפיצויים נדרשים בחוסר תום לב.

ג)       סעיף 4א'(א) לחוק המכר קובע בין היתר טווח מועדים בתוכם על הרוכש לפעול על מנת להודיע למוכר אודות ליקויים בדירתו, תוך התייחסות לשני סוגים של ליקויים: ליקויים הניתנים לגילוי במעמד העברת הדירה לרשות הקונה, וליקויים שלא ניתן היה לגלותם בבדיקה סבירה. לגבי ליקויים מהסוג הראשון, נקבע כי על הרוכש לידע את המוכר אודותם תוך שנה מיום שהועמדה הדירה לרשותו, ואילו לגבי ליקויים מן הסוג השני נדרשת הודעה תוך זמן סביר לאחר שאלו התגלו.

ד)     עיון בכתב התביעה מגלה כי התובעת פנתה למהנדס מטעמה, על מנת שיחווה דעתו המקצועית באשר למצב הדירה וליקוייה, רק בחודש ספטמבר 2001 (שם, סעיף 6), דהיינו בחלוף שנתיים ממועד מסירת החזקה בדירה לידיה, ואף כשקיבלה את חוות הדעת, נמנעה מלשלוח עותק ממנה לנתבעת. עוד עולה מנספחי כתב התביעה כי כבר במהלך אוגוסט 2000, פנתה התובעת אל הנתבעת, אך פנייתה זו מתייחסת לסוגיית ההתחממות בלבד, ואין בנמצא התייחסות לשאר הליקויים בדירה אלא לראשונה במסמך שנכתב בחלוף כשלוש שנים ממועד מסירת החזקה בדירה לידי התובעת, בחודש אוגוסט 2002 (שם, נספח ד').

ה)    על פניו, נראה כי התובעת השתהתה שיהוי ניכר במסירת הודעה לנתבעת בגין שאר הליקויים בדירה, ולכאורה לפי חוק המכר נשללת זכותה לטעון להם כעת. אלא שבמקרה הנדון מתקיימות נסיבות מיוחדות בהן, על אף השיהוי האמור, לא תאבד התובעת את זכותה כלפי הנתבעת.

ו)       העיקרון לפיו לא בכל מקרה של עיכוב במסירת ההודעה יאבד הקונה את זכותו כלפי הקבלן, נדון בע"א 2299/99 אברהם שפייר ו-28 אח' נ' דיור לעולה בע"מ, נה(4), 213 (להלן: "הלכת שפייר"). באותו עניין, עומד כב' השופט חשין על הרציונל שבבסיס הוראת החוק המחייבת הודעה מוקדמת לקבלן, ועיקריו - צמצום והקטנת נזקו של הקבלן, כשהנחת המוצא הינה כי הוא אינו מודע לליקויים, ועל מנת לאפשר לו לפעול כפי שמתחייב בדין, יש ליידעו אודותם, בכך יצא הדייר ידי חובתו. ברי כי מקום בו חזקה על הקבלן שידע אודות אותם ליקויים, מתייתר הצורך בחובת ההודעה, ואין לעמוד על קיומה באופן דווקני.

ז)      אין חולק כי התובעת הודיעה לנתבעת אודות הליקויים בדירה עובר להגשת תביעה זו, הגם שבאיחור רב. עת נודע לנתבעת הדבר, עמדה היא על זכותה לתיקון הליקויים על אף האיחור במסירת ההודעה בגינם, ולו לצורך סיום כל המחלוקות בין הצדדים. אלא שנכונותה של הנתבעת לתקן את הליקויים נדחתה על ידי התובעת מטעמיה, ובכך מנעה מן הנתבעת את האפשרות לצמצם נזקיה לכדי מינימום.

ח)    כפי העולה מהלכת שפייר, אי מסירת הודעה או למצער איחור בה, אין בהם כשלעצמם כדי לשחרר את הקבלן מאחריותו המהותית לפי דין לליקויים, ואמנם, בענייננו לא התכחשה הנתבעת לחובתה זו כאמור. אולם, משמנעה התובעת מן הנתבעת את האפשרות לצמצם נזקיה, הן בשל האיחור במסירת ההודעה והן בשל סירובה לאפשר לנתבעת לבצע את תיקון הליקויים, נחה דעתי כי האיזון המתחייב בין חובתה של הנתבעת לתקן ליקויים המיוחסים לבניה בלתי נאותה מזה, וחוסר שיתוף הפעולה מצד התובעת, מזה, יושג בכך שסכום הפיצוי בו תחויב הנתבעת יצומצם לכדי אותו סכום מינימאלי שהיה עליה להוציא על מנת לבצע את תיקון הליקויים שבאחריותה, באם היתה ניתנת לה הודעה במועד, דהיינו - פיצוי לפי עלויות נתבעת.

3.      גובה הפיצוי בגין הליקויים

א)    הצדדים חלוקים בשאלה מהו הסכום שנקבע על ידי המומחה כסך עלות התיקונים בחוות דעתו. שני הצדדים מגיעים לסכומים שונים בסיכומיהם, כשהפער ביניהם הינו יותר מפי שניים: לפי התובעת מדובר בסך של 31,314 ש"ח, ואילו לפי הנתבעת - סך של 13,095 ש"ח בלבד.

ב)     עיון בטענות הצדדים בסיכומיהם מגלה כי הפערים הנ"ל, מקורם ב:

(1)   סעיף 3.7 לסיכומי התובעת - 10,000 ש"ח בגין החלפת 50 מ"ר ריצוף.

(2)   סעיף 3.9 לסיכומי התובעת - 1,000 ש"ח בגין חוסר בכיור וברז בשירותים.

(3)   סעיף 3.17 לסיכומי התובעת - 2,000 ש"ח בגין ירידת ערך.

(4)   תוספת בת 20% לסכום הפיצוי בגין עלויות קבלן מזדמן.

להלן אתייחס לעניינים שבמחלוקת, ראשון ראשון ואחרון אחרון.

4.      ליקויים בריצוף

א)    הטענה אליה התייחס המומחה בחוות דעתו הינה טענה של ליקויים בריצוף קרמיקה במספר מוקדים בדירה. המומחה מטעם התובעת העריך את עלות ביצוע התיקונים בסך של 900 ש"ח, בעוד שהמומחה מטעם הנתבעת קבע כי הריצוף תקין ולא נמצא בו כל ליקוי.

ב)     המומחה המליץ להורות על בדיקת מעבדה מוסמכת של מכון התקנים לצורך איתור הפגמים בריצוף, בהתאם להנחיית התקן הרלוונטי. עם זאת, מטעים המומחה כי מדובר ב-8 אריחים "חשודים", וכי לאור הקושי והעלויות הכרוכות בזימון בדיקת מעבדה מוסמכת, המליץ לצדדים להתפשר על פיצוי מוסכם בסך 900 ש"ח חלף בדיקת המעבדה. לסיכום, מציין המומחה כי באם יקבע על ידי המעבדה המוסמכת שיש להחליף מספר אריחים, ובמידה ולא יהיו אריחים כאלו בנמצא, אזי יהיה צורך להחליט האם יש להחליף בגין כך את כל האריחים (בשטח של 50 מ"ר ובעלות של 200 ש"ח למ"ר).

אין חולק כי בעלי הדין לא עשו דבר כדי לממש את המלצת המומחה.

ג)       לפי החישוב שערכה התובעת בסיכומיה (שם, עמ' 2), תמחרה היא את הליקוי הנ"ל על סך של 10,000 ש"ח, לפי חישוב של 50 מ"ר כפול 200 ש"ח למ"ר, דהיינו כאילו ניתנה כבר חוות דעת של מעבדה מוסמכת המורה כי אכן קיימים פגמים באריחים, וכאילו הוכח זה מכבר שאריחים כאמור אינם בנמצא, ואף הוחלט שקיים הצורך להחליף את כל האריחים.

ד)     ברי כי הערכת התובעת את סך הפיצוי בגין ליקוי זה הינה מוטעית ודינה להדחות. נוכח חלוף תקופת הבדק, שומה היה על התובעת להוכיח, כמתחייב מהוראות סעיף 4(א)(3) לחוק המכר, כי מקור הליקוי במשטחי הריצוף הינו בתכנון, בעבודה או בחומרים, וכן להוכיח כי אין בנמצא אריחים חלופיים. התובעת לא ביקשה מאת בית המשפט למנות מומחה מעבדה מוסמכת כאמור בחוות דעת המומחה, ומאידך גם לא השכילה לקבל את המלצתו של המומחה בדבר הסכום המוסכם אותו הציע.

ה)    משלא אותרו פגמים בריצוף על ידי מעבדה מוסמכת, ומאחר והצדדים לא קיבלו על עצמם את המלצת המומחה בדבר הפיצוי המוסכם, הרי שלא הוכח בפני כל נזק בסעיף זה, ואינני רואה לנכון לקבוע פיצוי בגינו.

5.      ליקויים באינסטלציה

א)    המומחה התייחס בחוות דעתו לטענת התובעת לפיה לא סופקו לה כיור וברז לשירותים, בניגוד לסעיף 3.7.2.4 - 3.7.2.5 למפרט הטכני. מומחה התובעת העריך את עלות הרכבתם בסך של 1,000 ש"ח, ואילו מומחה הנתבעת גרס כי בתשריט המכר אין סימון לאביזרים אלו, והתובעת רכשה את הדירה כשהיא גמורה ומושלמת (AS IS), וידעה על חסרונם.

ב)     המומחה קובע כי מדובר בסוגיה הדורשת ליבון והכרעה משפטית, ומוסיף כי במידה ויקבע בית המשפט שהצדק עם התובעת, הערכת המומחה מטעמה את עלות הרכבת הכיור והברז הינה סבירה.

ג)       סעיף 4(א)(1) לחוק המכר המגדיר "אי התאמה", מתייחס לנפקותו של המפרט, וקובע כי כל שוני בין האמור בו לבין הקיים בדירה - מהווה אי התאמה. סעיף זה מקנה למפרט את כוחו כמסמך בעל מעמד נורמטיבי, וכמדד לצורך השוואה בין מה שקיים בדירה לבין מה שסוכם עליו.

ד)     עיון בסעיפים 3.7.2.4 - 3.7.2.5 למפרט הטכני שצורף כנספח להסכם (נספח א' לכתב התביעה) מעלה כי הנתבעת אכן התחייבה לספק כיור רחצה וברז בשירותים שבדירת התובעת. כמו כן, וכמתחייב מצו מכר דירות (טופס של מפרט), התשל"ד-1974, מפנה הנתבעת במפרט עצמו לתוכנית הדירה (שם, סעיף 1.9.1), היינו לתשריט (מוצג נ/1). אלא שבין שני אלו, המפרט והתשריט, קיימת סתירה, שכן בעוד המפרט מציין קיומם של ברז וכיור בשירותים, בתשריט אין להם זכר.

ה)    בהתנגשות בין המפרט לתשריט, גובר כוחו של המפרט, שהינו כאמור בעל מעמד נורמטיבי, לעומת התשריט, שהינו חלק מהמפרט ואמור להביא לידי ביטוי באופן חזותי את האמור בו. למעלה מן הצורך, אטעים כי אך טבעי הוא שמקום בו התחייבה הנתבעת בכתב לספק אביזר כלשהו, לא תישמע טענתה כי התחייבותה זו בטלה לאור מסמך אחר מטעמה הקובע אחרת, וודאי שלא ניתן לצפות מרוכש הדיוט לעמוד על ההבדלים שבין המפרט לתשריט, שכן דרך כלל לא אמורים להיות הבדלים שכאלו מלכתחילה.

ו)       מן האמור עולה כי חסרונם של הכיור והברז בחדר השירותים עולה לכדי "אי התאמה" כהגדרתה בחוק המכר.

ז)      התובעת ראתה את הדירה עובר לרכישתה, כך אף עולה מעדותה (שם, עמ' 9), וידעה בדבר חסרונם של האביזרים בשירותים. אולם לאור הלכת שפייר, לפיה אם הוכח כי הקבלן ידע בפועל על הליקויים - לא יעמוד בית המשפט על דרישת ההודעה המקודמת, הרי שאין בידיעתה זו של התובעת כדי להעניק לנתבעת פטור מהתחייבויותיה לפי דין ולפי המפרט, מקום בו ידעה בדבר החסר בפריטים אלו אל מול התחייבותה לספקם.

6.      ירידת ערך

א)    בחוות דעתו, מתייחס המומחה לטענות ירידת הערך, ביניהן לטענה כי קיים ליקוי בקיר מסדרון הדירה שאיננו בר תיקון, ושהוערך על ידי מומחה התובעת בסך של 6,000 ש"ח.

ב)     המומחה קובע כי אכן קיים ליקוי בקיר המסדרון, אך קובע כי זהו ליקוי בר תיקון, ומפנה בחוות דעתו (שם, עמ' 24) לפרק הדן בליקויי שלד (שם, עמ' 5-6), תוך שהוא מציין כי עלות תיקון הליקוי האמור נכללה בקביעתו שם. המומחה העריך את עלות תיקון הליקוי בקיר המסדרון, לרבות ליקויים דומים בשני קירות נוספים בדירה, בסך כולל של 2,000 ש"ח.

ג)       התובעת מחשבת את סך עלות הליקוי בסיכומיה, פעם כחלק מעלות התיקונים (שם, סעיף 3.1), ופעם כפיצוי בגין ירידת ערך (שם, סעיף 3.17). ברי כי המדובר בכפל פיצוי, ודין טענת התובעת בעניין להדחות.

7.      תיקון הליקויים בעין או פיצוי כספי

א)    בחוות דעתו ממליץ המומחה כי במידה ותיקון הליקויים יבוצע באופן עצמאי על ידי התובעת, יש להוסיף 20% תוספת לעלויות (שם, עמ' 25).

ב)     התובעת בסיכומיה מבקשת לקבוע לה את התוספת הנ"ל (שם, עמ' 2), בעוד שהנתבעת עומדת על זכותה לאפשר לה לפעול לתיקון הליקויים בעין (שם, עמ' 9-10), בעיקר בשל העובדה שטרם מיצתה את זכותה לכך.

ג)       במהלך חקירתה, הודתה התובעת כי בבוא הנתבעת לתקן את הליקויים בדירתה, ביקשה הראשונה לדחות את ביצועם עד שתוסדר בעיית ההתחממות (שם, עמ' 10). הנובע מכאן הוא כי הנתבעת טרם מיצתה את זכותה שבדין לתיקון הליקויים בעין.

ד)     עם זאת, נראה כי עסקינן במקרה בו ממצאי המומחה מצביעים על ליקויים קלים באופן יחסי, ועלותם - בהתאם. במקרה כזה דומה כי החלופה של תיקונם בעין על ידי התובעת הינה חלופה פחות מתאימה, שתצריך רמת פיקוח שאינה פרופורציונאלית אל מול העלות הנמוכה בה תומחר תיקון הליקויים או הפיצוי בגינם.

ה)    נחה דעתי כי חלופת הפיצוי הכספי היא החלופה המתאימה בנסיבות העניין, אם כי לאור השתהות התובעת מלידע את הנתבעת בדבר הליקויים, כמו גם לאור הודאתה כי היא זו שביקשה לדחות את ביצוע תיקונם, אינני מוצא לנכון לפסוק לה את התוספת האמורה בגין הוצאות קבלן מזדמן, ודין טענתה בעניין להדחות (ראה סעיף 2(ח) לפסק הדין).

ו)       כפי שציינתי לעיל, מקובלת עלי הערכתו של המומחה את עלות תיקון הליקויים והפיצוי בגינם, כפי שזו באה לידי ביטוי בחוות הדעת מטעמו, ובכפוף לעדכונה כאמור בהכרעותיי דלעיל.

8.      נזק בלתי ממוני

א)    התובעת אומדת את נזקיה בגין עוגמת נפש על סך 56,000 ש"ח. בסיכומיה, מייחסת התובעת נזק זה לבעיית ההתחממות בלבד (שם, עמ' 10).

ב)     מאחר וטענת התובעת בעניין סוגיית התחממות הדירה נדחתה במלואה, הרי שאין מקום לפסוק לה פיצוי על עוגמת נפש בגינה, וטענתה בעניין נדחית. למעלה מן הצורך יצוין כי גם לעניין שאר הליקויים בדירה לא עולה הצורך לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש (מעבר לעובדה שלא נדרש), בשים לב לעלות תיקון הליקויים וסוגם (השווה: ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, דינים עליון, כרך ע"א, 461).

ג.      סוף דבר

1.      אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 16,849 ש"ח, כמפורט להלן:

א)    עלות תיקון הליקויים והפיצוי בגינם, כאמור בחוות הדעת מטעם המומחה, כדלקמן:

(1)   אמדן עלות התיקונים בתוספת מע"מ כדין (15.5%):         2,379 ש"ח

(2)   סכום פיצוי מומלץ בגין הליקויים:                                      11,075 ש"ח

סך כל עלות התיקונים/ הפיצוי בגינם:                                     13,454 ש"ח

ב)     ירידת ערך המיוחסת לקיטון בשטח חדר שינה הורים,

לפי שער 4.527 ש"ח לדולר (למועד חוו"ד המומחה):                    3,395 ש"ח

סך כל הפיצוי לתובעת מאת הנתבעת :                                             16,849 ש"ח

2.      הסכום הנ"ל ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

3.      לאור התוצאה אליה הגעתי, ומאחר והסכום שנתבע הינו גבוהה באופן משמעותי מהסכום שנפסק לתובעת בסופו של יום, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

הודעה זכות הערעור.

המזכירות ת מציא עותק מפסק הדין לבעלי הדין.

ניתנה היום, ט' בתמוז, תשס"ז (25 ביוני 2007) , בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: