פסק-דין בתיק א 26803/99

1.         ביום 29.5.02 ניתן פסק דין חלקי בשאלת האחריות בתיק זהולפיה קבע בית המצשפט כי על הנתבע מוטלת האחריות לנקי התובע בניכוי אשם תורם בשיעור של 30%. נותרה להכרעה שאלת הנזק שנגרם לתובע בעקבות פגיעתו ביום 14.2.97 עת נפל מסולם שאחד משלביו נשבר ונחבל בידו הימנית.

2.         התובע, יליד 26.6.64,  עיקר עיסוקו בעבודות כפיים, נפגע, כאמור,  בידו הימנית. ממקום הפגיעה פנה לבית החולים שם אובחן שבר במרפק ידו זו וחבלה בשורש כף היד. היד קובעה בסד גבס ובשלב מאוחר יותר הומלץ על טיפולי פיזיותרפיה.

לתובע נקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי  אי כושר מלא עד ליום 15.8.97. לאחר מכן הועמדה נכותו הזמנית על 20% וזאת עד ליום 31.10.97 ומאותו מועד נקבעה נכותו הצמיתה והועמדה על 10%.

מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר יהודה אשר קבע לתובע 10%.נכות נוסף על אלו שנקבעו לו על ידי המל"ל וסך הכל המליץ המומחה על נכותו הרפואית הצמיתה בגין התאונה בשיעור של 19%.

המומחה מטעם הנתבע, פרופ' שטהל, קבע, מאידך, כי לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה בעקבות התאונה האמורה.

3.         לנוכח האמור ביום 2.5.04 מונה כמומחה מטעם בית המשפט ד"ר פעילן. זה בדק את התובע ומצא, בין היתר, כי התובע נותר עם הגבלה קלה ביישור ובסיבוב חיצוני של המרפק וכי בשורש כף היד נמצאה רגישות קלה ללחץ על פני ה - TFCC, עם זאת מצא כי טווח התנועה בשורש כף היד מלא וחופשי. בהתאמה העריך מומחה זה את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בעקבות התאונה בשיעור של 5%, בגין ההגבלה הקלה בתנועות המרפק הימני, ידו הדומיננטית של התובע.

בתשובותיו לשאלות הבהרה פירט עוד המומחה כי הגבלת התנועה שנמצאה במרפק "מגבילה בעבודה, כגון בהרמת חפצים או עבודה עם ידיים מושטות לפנים או כלפי מעלה, בהגשת צלחת עם כף יד פשוטה לפנים ועוד" (ראה תשובות לשאלות הבהרה מיום 12.2.05).

הצדדים חלוקים בנוגע להיקף הנכות הרפואית והתפקודית שקיימת לתובע עקב התאונה. ככלל בהעדר אינדיקציה אחרת רשאי ביהמ"ש לראות בנכות הרפואית , גם נכות תפקודית. בסיכומיו ביקש התובע להעמיד נכותו התפקודית על 10%. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, באשר מקובלים עלי ממצאי המומחה מטעם בית המשפט לעניין הנכות הרפואית, אשר נמצאו גם בבדיקת התובע אצל המומחה מטעמו, נראה כי מדובר בהגבלה קלה כאשר נכות תפקודית בשיעור של 8% ישקפה נאמנה.

הפסד השתכרות לעבר  ולעתיד :

4.         מאז מועד התאונה לא שב התובע ,לטענתו, לעבודה. גם עובר לתאונה דומה כי התובע לא עבד באופן סדיר ומלא כל ימי החודש אלא עבד מספר ימים במספר מקומות. באשר למשכורתו עובר לתאונה הרי שלא הובאו נתונים ברורים וניתן ללמוד עליה מנתונים ששימשו לבסיס חישוב דמי הפגיעה אותם קיבל העקבות התאונה ומהם עולה כי שכרו של התובע ברבע השנה עובר לתאונה הסתכם לסך של 3,000 ש"ח בקירוב (ראה נספח ג' לסיכומי התובע בשאלת האחריות).

לטענת הנתבע, שהעיד בעניין זה אף את בנו, ראה את התובע עובד בעבודות גינון ועבודות אחרות סמוך למועד התאונה. יש בדעתי לקבל דבריו אלו של הנתבע ועניין זה יובא בחשבון בפסיקת הפיצוי.

הפגיעה הקלה שנפגע בה התובע אינה מצדיקה הפסקת עבודתו כליל, כפי שטען שעשה. בשים לב עוד לאופי עבודתו, לעובדה כי לא עבד בסדירות גם טרם התאונה ולאשם התורם שנקבע בפסק הדין מיום 29.5.02 נראה לי לפסוק הפסדי השתכרותו של התובע על דרך האומדן הגלובלי ולהעמידם על סך של 25,000 ש"ח.

באשר להפסד השתכרות לעתיד :  השיקולים שפורטו לעיל יפים אף לכאן. בהתאמה לאחר ניכוי האשם התורם, יועמד הפיצוי באופן גלובלי, על סך של 40,000 ש"ח בגין העתיד.

נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) :

5.         בשים לב לפגיעת התובע, לטיפול לו נזקק בעקבותיה ולאשם התורם שנקבע יועמד הפיצוי על סך של 18,000 ש"ח.

הוצאות רפואיות , נסיעות ועזרת צד ג' :

6.         באשר להוצאות רפואיות אלה לא הוכחו ועפ"י פסה"ד בעניין אלחדד (ע.א. 5557/95, סהר חב' לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא (2) 724), משלא הוכח כי טיפול רפואי לו יזקק התובעת אם בכלל, איננו נכלל בסל הבריאות אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה.

לא הובאו ראיות בעניין הוצאות שהוצאו בעבר. עם זאת נכון אני להניח כי לאחר פגיעת התובע משהיה נתון בסד גבס הוצאו על ידו הוצאות שונות כמו גם נזקק הוא לעזרה בקשר עם פציעתו, גם אם עזרה זו ניתנה ע"י בני משפחה. מאידך בהתחשב במגבלה שנותרה ובאופייה איני סבור כי יש לפסוק הוצאות לאו עזרת צד ג' לעתיד כפי שמוצע על ידי התובע בסיכומיו. הסכום בהערכה גלובלית בגין ראש נזק זה יועמד, על סך של 9,000  ש"ח.

ניכויים :