פסק-דין בתיק א 26790/01

1.         התובע, יאיר לוי, הגיש תובענה על סך 1,123,404 ש"ח נגד שלושה נתבעים: בני הזוג הנרי ופיפין מרציאנו ועו"ד שלומית קורצברג-סגל, Vנתבעת 3. הנתבעים 1 ו-2 היו בעלי הזכויות במגרש בכרמיאל עליו עמד שלד בית מגורים (להלן- הנכס). בשנת 1994, נכרת בין התובע לבין הנתבעים 1 ו-2 זכרון דברים, ובהמשך נכרת גם הסכם, למכירת זכויותיהם בנכס לתובע. עילת התביעה הינה נזקים שהתובע טען כי נגרמו, בין היתר, כתוצאה מטיפול משפטי קלוקל על ידי שותפה לשעבר של הנתבעת 3 והנתבעת 3 עצמה. התובע מבקש לחייב את הנתבעת 3 בנזקיו, בין היתר, על יסוד חובותיה כשותפה בשותפות משרד עורכי הדין שטיפל בעיסקה.

2.         הנתבעים 1 ו-2 לא הגישו כתב הגנה וביום 6.5.04 ניתן פסק דין נגדם על מלוא סכום התביעה.

גירסת התובע

3.         בין הנתבעים 1-2 לבין התובע נערך זכרון דברים למכירת זכויותיהם בנכס. באותו יום פנה התובע למשרד עורכי הדין "שלו את סגל" ומסר לעו"ד שלו העתקי המסמכים שהיו בידיו ואת פרטי העסקה וביקש מעו"ד שלו ומהנתבעת 3, לטפל עבורו בעריכת הסכם וביצוע העיסקה.

4.         עו"ד שלו קיבל מידי התובע את הפרטים והמסמכים והודיע לו כי שכ"ט עו"ד הנדרש עומד על סך 5,000 ש"ח וכי תשלומו יוטל על התובע במלואו. ביום 7.12.94, העביר התובע לחשבון השותפות את הסך הנדרש ולאחר מכן הוזמן יחד עם הנתבעים 1 ו- 2 למשרדם של עורכי הדין לחתימת ההסכם. במהלך דצמבר 1994 הגיעו הצדדים, כל אחד בנפרד, למשרד והנתבעת 3 החתימה אותם על הסכם מכר שהוכן מראש. הנתבעים 1 ו-2 חתמו גם על ייפוי כוח בלתי חוזר.

5.         לטענת התובע, בתקופה זו היו הנתבעת 3 ועו"ד שלו שותפים; בניירת המכתבים של המשרד צויין במפורש "שלו את סגל עו"ד" וכך גם נחתם בחשבונית המס שקיבל. בנוסף, הנתבעת 3 היתה זו שערכה עבור הצדדים את ההסכמים והתובע חתם עליו בפניה. התובע טען שלא קיבל הודעה כלשהי על פירוק השותפות וכי לא מובנות לו טענותיה של הנתבעת 3 באשר להתפרקות המשרד וחלוקת התיקים בינה לבין שלו.

6.         התובע שילם תמורת הנכס בתשלומים כדלהלן: תשלום אחד של 47,000 דולר ושני תשלומים של 30,000 דולר כל אחד עד לפברואר 1995, בהתאם לתנאי התשלום שנקבעו בזכרון הדברים. התובע קיבל את החזקה בנכס מייד עם חתימת ההסכם. הוא התחיל בעבודת השלמת בניית הבית בעלות 61,600 דולר (בתוספת מע"מ - 72,072 דולר). שווי השקעותיו נכון ליום הגשת התביעה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיוני 1995 הגיע ל- 392,089 ש"ח.

7.         למרות שהתובע ביקש לקבל עותק מההסכם, התחמקה הנתבעת 3 ממסירתו לידיו. בהעדרו הוא המשיך לשלם לנתבעים 1 ו-2 בהתאם לתנאים שפורטו בזכרון הדברים. סך הכל שילם התובע לנתבעים 1 ו-2 110,000 דולר אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית הגיעו לסך של 510,652 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. יתרת תמורת העסקה בהתאם למוסכם היתה אמורה להיות משולמת לאחר גרירת המשכנתא של הנתבעים 1 ו-2.

8.         בתחילת שנת 1996 פנה התובע למשרד הנתבעת 3 כדי לברר אם הסתיים הטיפול בהעברת הבית ורישומו על שמו ואז הוברר לו לתדהמתו כי עו"ד שלו, שותפה של הנתבעת 3, נמלט מהארץ בנסיבות שאינן ידועות לו. הוא פנה לנתבעת 3 וביקש ממנה להודיע מה נעשה בתיק והיא הבטיחה לאתרו ולדווח לו על הפעולות שנעשו. ביום 29.4.96, הוא הגיע יחד עם חבר למשרדה ודרש כי יאותר התיק ויימסר לו, יחד עם המסמכים. הנתבעת 3, יחד עם עובדי המשרד חיפשו אחר התיק ללא הצלחה. התובע הקליט את השיחה שהתנהלה באותה פגישה. ביום 7.5.96, בשיחת טלפון שנערכה בינו לבין הנתבעת 3 נמסר לו כי התיק נמצא. הנתבעת 3 סיפרה לו כי יש בתיק ייפוי כוח ושני חוזים, האחד נושא תאריך 9.12.94 והשני בלי תאריך. גם שיחה זו הוקלטה ותומללה על ידי התובע.

9.         כאשר התובע בחן את שני החוזים, זה עם תאריך וזה בלעדיו, במשרדה של הנתבעת הוא גילה כי בנוסח ההסכם שנשא תאריך צויינו תאריכים מפורטים לתשלומים עבור הנכס ואילו בנוסח ההסכם נטול התאריך הושמטו התאריכים ובמקומם צויינו מועדים לתשלומים על ידי קביעת מספר הימים מיום חתימתו. כל הצדדים היו חתומים על שני ההסכמים. לטענת התובע, הוא לא ידע כי נחתם הסכם ללא תאריך. מעיון בתיק הובהר לתובע כי העסקה לא דווחה כלל, לא למינהל מקרקעי ישראל ולא לרשויות מס שבח וכי לא נעשה בתיק שום טיפול מאז חתימת ההסכם וייפוי הכוח (ההסכם עם תאריך נחתם ביום 9.12.94).

10.        כאשר התובע ביקש עותקים מכל המסמכים בתיק, החלה הנתבעת לקרוע מסמכים שהיו בו, אך התובע דרש ממנה להפסיק והוא נטל את התיק על כל מסמכיו מידיה. כאשר שאל את הנתבעת 3 כיצד בדעתה לסיים את הטיפול שבגינו שולם שכר הטרחה, היא הודיעה כי התיק אינו מעניין אותה וכי היה שייך לעו"ד שלו. גם שיחה זו הוקלטה, ברם התובע לא הספיק לתמללה.

11.        בדצמבר 2003 הקלטות עליהן הוקלטו השיחות אבדו כאשר היו במכונית השייכת לבת זוגו לשעבר של התובע שנגנבה.

12.        התובע פנה לנתבעים 1 ו- 2 וביקש אישור על סילוק המשכנתא ואז התברר לו שהם לא סילקו את המשכנתא והם מסרבים לעשות כן. יתר על כן, נודע לתובע שהנתבעים 1 ו- 2 הפסיקו לשלם את תשלומי המשכנתא וניתן נגדם פסק דין בגין חוב המשכנתא.

13.        באוגוסט 1996 מסר התובע את הטיפול בעניין לעו"ד רונן מטלון. בדיקה במינהל מקרקעי ישראל העלתה כי על הנכס מוטלים מספר עיקולים בגין חובות שונים של הנתבעים 1 ו- 2 ומונה כונס נכסים מטעם הבנק למשכנתאות למימושו. עו"ד מטלון דיווח על העסקה לשלטונות המס ולמינהל מקרקעי ישראל ביום 9.12.96. לצורך חתימת הסכם החכירה במינהל נאלץ התובע לשלם את חובותיהם של הנתבעים 1 ו-2 למינהל בסך 4,674 ש"ח. בנוסף, נטען כי כדי לסלק את החובות  בגין העיקולים שרבצו על הנכס ואת חובות הנתבעים לשלטונות מס שבח, שהסתכמו במאות אלפי שקלים, וכדי להקטין את נזקו, הוא נאלץ לחפש קונה לנכס. בסופו של עניין, הנכס נמכר בסך של 205,000 דולר ארה"ב שלאחר מכן תוקן ל- 203,000 דולר. סך הכל הקונים שלמו סך של 727,750 ש"ח. מתוך סכום זה שולמו חובות הנתבעים 1 ו-2 ומסים בגין הנכס בסכום כולל של 524,170 ש"ח. התובע קיבל לידיו בסך הכל 163,000 ש"ח (שוויים נכון ליום התביעה הגיע ל-180,576 ש"ח).

14.        התובע טען שהשקעותיו והוצאותיו בקשר לנכס הגיעו לסכום של 933,709 ש"ח ולאחר ניכוי סכומים שקיבל ממכירתו נגרם לו נזק ישיר בסך 755,109 ש"ח. לסכום זה הוסף סכום נוסף של 150,000 ש"ח כהפסד נלווה. סכום הנזק הכולל הגיע ל- 905,109 ש"ח (סיכומי התובע בעמ' 11).

15.        התובע טען כי הנתבעת 3 התרשלה בניסוח ההסכם ופעולות הייצוג שנעשו בקשר אליו, ובייחוד העלמת העובדה שנערכו שני חוזים נפרדים ושלא בוצעו דיווחים כנדרש לגורמים השונים מייד עם כריתת ההסכם, דבר שהיה מונע את הפסדיו.

16.        בתצהיר עדותו תיאר עו"ד מטלון את שלבי הטיפול ביחס לנכס בהם היה מעורב כפי שתוארו בתצהיר התובע. הוגש בנוסף תצהיר על ידי העד משה פרץ מטעם התובע שמסר פרטים אודות הפגישה בה נכח במשרדה של הנתבעת 3.

גירסת הנתבעת 3

17.        הנתבעת 3 טענה כי התובע מעולם לא היה לקוח שלה וכי לא התקיימו ביניהם יחסי עורך דין-לקוח. היא טענה שהיא לא ערכה את ההסכם או הסכמים "ולא ייצגתי אף אחד מהצדדים לעסקה". לטענתה, ההסכם בין התובע לנתבעים 1 ו-2 נערך על ידי עו"ד שלו ועל ידו בלבד. עד לסמוך להגשת התביעה אשר הוגשה שנים רבות לאחר האירועים הנטענים, וערב התיישנותה, לא הועלו כל טענות כלפיה על ידי התובע, בניגוד לנטען על ידו והוא לא פנה אליה אף פעם, למעט כאשר חיפש את תיקו.

18.        הנתבעת 3 עברה לגור בכרמיאל ב- 1990. היות ולא היו לה קשרים מקצועיים וחברתיים בעיר, היא חיפשה עבודה בתחום עיסוקה ובסמוך לאחר המעבר התחילה לעבוד אצל עו"ד שלו במשרה חלקית של כשליש משרה. לקוחות המשרד היו לקוחותיו של עו"ד שלו אשר קבע את היקף עבודתה. מבנה המשרד נשכר על ידי עו"ד שלו והחפצים בו היו שלו והצוות ומזכירות המשרד הועסקו על ידו. לאחר שבמחצית השניה של 1994 הודיעה הנתבעת 3 כי בכוונתה לעזוב את משרדו הפציר בה שלו שלא תעזוב, והציע לה שותפות ברווחי העסק וברווחים בלבד. לטענת הנתבעת 3, היא לא קיבלה את ההצעה. המשך השיחות ביניהם בעניין זה לא התגבשו לידי הסכם כלשהו. עו"ד שלו הרבה בנסיעות לחו"ל ונעדר רבות מהארץ. הנתבעת מצאה שהיא עובדת יותר ממה שהיא רצתה וגמלה בליבה ההחלטה לעזוב. היא ציינה כי הצעתו של שלו לשותפות ברווחים לא היתה מקובלת עליה מהטעם הפשוט שהיא הבינה שמרבית העבודה תוטל בפועל עליה ואילו עו"ד שלו יהנה מפירות עבודתה. בנוסף, היא הבינה כי לא תהיה לה שום שליטה על העבודה במשרד. לטענתה, בשל העדרויותיו של עו"ד שלו היא לא הרגישה מוסרית שהיא יכולה לקום וללכת ולהותיר את התיקים ללא טיפול עד שימצא לה מחליף. עו"ד שלו נחשב לעו"ד מוערך בתחומו ובעל מוניטין ולא היה לה כל סיבה לחשוד שהוא עושה דברים שלא כשורה. לטענתה, עו"ד שלו הדפיס על דעת עצמו חשבוניות עבור השותפות. בשל השתלשלות העניינים שתוארה לעיל, עו"ד שלו עשה בהן שימוש. לטענתה, היא ביקשה שיחדול מהשימוש בחשבוניות "השותפות". לטענתה, בדצמבר 1994 היא הודיעה לעו"ד שלו סופית על הפסקת עבודתה אצלו ומשך מרבית החודש לא עבדה. בינואר 1995 היא נסעה לחופשה לחו"ל והגיעה למשרד לאסוף את חפציה. עו"ד שלו ביקש כטובה אישית שתעבוד במהלך פברואר, שכן הוא מתעתד לנסוע לחו"ל והנתבעת 3 הסכימה מפאת היחסים הטובים ששררו ביניהם. בסמוך לאחר סיום עבודתה אצל שלו היא פתחה משרד עצמאי.

לטענתה, עו"ד שלו קיבל את התובע כלקוח בדצמבר 1994 והיא לא נכחה בפגישה וגם הנתבעים 1 ו-2 לא הכירו אותה אלא את עו"ד שלו בלבד. לאחר שהנתבעת 3 חזרה מחופשה בחו"ל "כאשר גיבתה את עו"ד שלו הגיע התובע למשרד." לטענתה, היא זכרה את התובע כיוון ש "מדובר בבחור רברבן ושחצן בעל הופעה מוחצנת. התובע סיפר בגאוה כי הוא קבלן בניין וכי קנה שלד אשר בכוונתו לסיים את בנייתו על מנת להפיק רווחים מהעסקה כעסק מסחרי לכל דבר ועניין וללא כל כוונה לבנות לעצמו בית מגורים ולהשתקע בכרמיאל".