פסק-דין בתיק א 26764/03

פסק - דין

מבוא

1.                 בפניי תביעת התובעת, ילידת 28.10.35, בגין מותו של המנוח ברק שמואל ז"ל (להלן: " המנוח") בתאונה שארעה ביום 1.10.02 (להלן: " התאונה").

2.                 התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: " החוק").

3.                 אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

4.                  תביעת התובעים הינה בגין תלות התובעת במנוח, הן לפרנסתה והן בשירותי בעל שסופקו לה על ידיו, וכן תביעת העזבון.

5.                  פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי בישיבת יום 20.6.06 את חקירותיהם הנגדיות של התובעת ובנה מר אבידר ברק (להלן: " הבן"). כן קראתי את תצהירי עדויותיהם הראשיות של התובעת והבן, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש. פרופ' רביד והמסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות חוות דעתו של שמאי המקרקעין מר ירון יונצמן שנערכה לבקשת התובעים וחוות דעתו מיום 11.11.03 של האקטואר דן שפירא באשר לקצבאות המל"ל.

כמו כן שמעתי בתום ישיבת יום 20.6.06 את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין.

6.                  כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצויין אחרת.

הנתונים הרלוונטיים לבסיס החישוב

מבוא

7.                  המנוח, יליד 5.8.30 והתובעת היו נשואים זה לזו והתגוררו ברמת הגולן. התובע עבד במשרה חלקית כנהג בחברת הסעות, ובעת התאונה היה כבן 72 שנה.

8.                  התובעת, גמלאית, סובלת מזה שנים מעיוורון כמעט מלא. לטענת התובעת, עד לפני כ - 9 שנים יכלה לקרוא ובשנים האחרונות היא מבחינה בצלליות בלבד.

9.                  לטענת התובעת, "... 7. במשך כל השנים עד התאונה נתמכתי ע"י בעלי אשר דאג לכל צרכיי ומחסורי. בגלל ראייתי המוגבלת, עבד בעלי במשרה חלקית בלבד. כשהוא יצא להסעות - אני הייתי יושבת בבית ומחכה לו.

8. בשל מצב הראיה שלי ובריאותי הלקויה, התקשיתי לתפקד במשק הבית ונזקקתי לעזרה רבה בכל תפקודי היומיום. העזרה ניתנה לי ע"י בעלי המנוח ... לא נזקקתי לעזרה חיצונית כל עוד בעלי היה בחיים, והוא שטיפל בי ובבית.

9. בעלי תפקד במשק הבית באופן מלא, עזר לי בכל הפעילויות בהן התקשיתי, ליווה אותי לכל מקום, נהג לערוך קניות וביצע את כל הסידורים מול הרשויות. יש הרבה מאוד דברים קטנים שבגלל מצב הראייה שלי לא יכולתי לעשות. כך, לדוגמא, לא הרגשתי ביטחון להדליק גז או לשפוך קומקום, ולא תמיד יכולתי למצוא את החפצים להם נזקקתי.

10. לאחר מות בעלי, ילדי וכלותי טיפלו בי, ואחר כך הביאו לי מטפלת פיליפינית.

11. המטפלת הפיליפינית התגוררה עימי, עבדה 6 ימים בשבוע, וילדי שילמו לה. ביום החופשי של המטפלת, אחד מילדי היה מגיע אלי, ושהה בביתי עד לחזרתה מהיום החופשי ...

12. המטפלת הייתה מאוד מסורה, אבל אני התקשתי לתקשר איתה ולא היה לי עם מי לדבר כל היום. במצב זה, עברתי להתגורר בבית האבות "נווה הורים" בנתניה.