פסק-דין בתיק א 26693/05

מבוא

1.         התובעת, ילידת 16.04.1944, נפגעה לטענתה ביום 26.11.2003, בעת שנתקלה במפגע בכביש המצוי בתחומה של הנתבעת 1 (להלן: "העירייה").

הנתבעת 2 הינה המבטחת של  העירייה בזמנים הרלוונטיים לאירוע נשוא התביעה.

2.         הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

3.         מטעם התובעת העידו היא עצמה, המחותנת שלה הגב' דוצי צוייבאום אשר הייתה עמה בעת שנפלה, וכן בתה הגב' איריס באום.

הנתבעות לא הביאו עדים למעט מסמכים.

4.         הצדדים הגישו בהסכמה את חוות הדעת הרפואיות שניתנו על ידי המומחים מטעמם ללא חקירה.

דיון בשאלת החבות

גרסת התובעת וטענותיה

5.         התובעת מסרה תצהיר עדות ראשית (סומן ת/1) בו ציינה:

            "בערבו של יום 26/11/03 - יום סגרירי וקר, בערך בשעה 21:00, בעת שהתחלתי לחצות את הכביש ברח' הרשת מול בית מספר 25 בעיר בת ים, נתקלה רגלי במהמורה/בור (להלן: "המפגע") שנוצר עקב שקיעת הכביש מסביב למכסה ביוב שהיה על הכביש, תוך יצירת הפרשי גבהים משמעותיים בין הכביש למכסה הביוב, נפלתי בעצמה אפיים ארצה, מלוא קומתי, ונפגעתי בחלקים רבים בגופי". ב

התובעת צירפה תמונות של המקום אשר צולמו על ידי בעלה של בתה.

6.         ב"כ התובעת טוען כי העירייה אחראית לנזקי התובעת בשל היותה בעלת המקרקעין שבשטחם נפלה. לטענתו העירייה התרשלה באחזקת המדרכה והותירה בה מפגע. רשלנותה מתבטאת גם בעובדה שלא הוצב במקום עמוד תאורה.

7.         נטען כי יש במעשי ומחדלי העירייה גם משום הפרת חובה חקוקה מכוח פקודת העיריות.

8.         עוד לטענת ב"כ התובעת יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ולחילופין "דבר מסוכן" על פי סעיף 38 לפקודה ובעקבותיו העברת נטל הראיה לעירייה להוכיח שלא התרשלה.במנחי

טענות העירייה

9.         לגרסת העירייה, התובעת כלל לא הוכיחה טענתה בדבר קיומו של מפגע והעדר תאורה.

10.        לטענת בא כוחה, גרסת התובעת אינה אחידה שכן קיים שוני בין הגרסה המוקדמת שמסרה בכתב התביעה לבין גרסה מאוחרת שמסרה בתצהיר עדותה הראשית. בהקשר זה נטען כי עדות התובעת בתצהירה הינה עדות כבושה ואין לתת לה משקל ראייתי וכן נטען כי הינה עדות יחיד של בעל דין שכן שאר עדי התובעת לא ראו את האירוע בהתרחשו. ב"כ העירייה מוסיף כי גם תמונות המקום עליהן נסמכת התובעת אינן קבילות, באשר הן צולמו מבלי שהתובעת נכחה במקום ובמועד לא ידוע.

11.        לטענת העירייה לא התקבל אצלה כל דיווח אודות המפגע עובר לנפילת התובעת ועל כן אין לצפות ממנה לפעול למניעתו מבלי שידעה על קיומו.

12.        ב"כ העירייה מפנה לפסיקה על פיה עירייה אינה יכולה להיות אחראית לכל מפגע הקיים במדרכות וברחובותיה ואינה מחויבת לשמור על מדרכות העיר במצב מושלם באשר זוהי דרישה שלא ניתן לעמוד בה. לדבריו מדובר בסיכון רגיל וטבעי והנתבעת פעלה כרשות סבירה.