פסק-דין בתיק א 2661/04

1.         התובע, יליד 1954, נפגע בתאונת דרכים, שהיא גם תאונה בעבודה, ביום 3.9.00 (להלן: "התאונה").

2.         הנתבעת הייתה במועד הרלוונטי מבטחת הרכב בו נפגע התובע, בפוליסת בת-תוקף - הכירה בחבותה, ומכאן התמקד הדיון בטענותיו של התובע גבי הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

3.         התובע, בעל השכלה של 12 שנות לימוד, גימלאי של צה"ל מ 4/94 (במקצועו הצבאי היה גם חובש קרבי), עובר לתאונה נקבעה לו נכות קודמת מטעם משרד הביטחון בשיעור 2% לגבי הצוואר, ו 5% - גבי גב תחתון.

4.         כשנתיים אחר התאונה הגיש התובע למל"ל הודעה על פגיעה בעבודה, וביום 22.12.04, קבעה ועדה רפואית לעררים של המל"ל את נכותו בשיעור 15%, תוך ניכוי 5% בגין פגיעה קודמת בעת השירות בצה"ל, ומכאן כי נכותו הצמיתה כתוצאה מהתאונה נקבעה בשיעור של 10%.

            הנכות שנקבעה לתובע היא נכות על פי דין.

            במאמר מוסגר, והדברים יובררו להלן, אציין כי הועדות הרפואיות השונות של המל"ל, קבעו כי התובע יכול לשוב לעבודתו אותה הגדיר כ "שיווק פרוייקטים", ולא נמצא מקום להפעיל תקנה 15.

5.         לתובע טענות שונות גבי מגבלותיו, גבי הנכות התפקודית שנותרה בו, גבי הפגיעה בכושרו להשתכר, גבי הוצאות שנגרמו ויגרמו לו.

6.         אחר שעלה הצורך - נשמעו הראיות בשאלת הנזק.

            מטעם התובע העיד הוא עצמו ואין בלתו - והוצגו מסמכים מטעמו.

            הנתבעת הודיעה כי לא תשמיע מטעמה עדים.

דיון :

7.         כאמור לעיל נקבעה נכותו הרפואית הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה בשיעור של 10%.

            באשר לנכות התפקודית ולפגיעה בכושר להשתכר - אינני מקבלת טענות התובע שניסה להכביר, ונמצא, סופו של דיון, דווקא ממעיט.

            התובע, כאמור לעיל, הוא גימלאי של צה"ל מאז 1994, ורק ב 1997 החל לעסוק בעבודות שונות, כשלטענתו הוא, ולפי המיסמוך שהציג, השתכר בשנת 2000 מעבודתו כאיש מכירות עצמאי - סך משוערך של כ - 1,962 ש"ח ברוטו לחודש.

            אחר התאונה, הועסק התובע כנהג אמבולנס וכחובש והשתכר בממוצע כ - 4,000 ש"ח ברוטו לחודש, ואחר שעזב עבודתו זו, ואחר זמן, עבד כמשגיח בבחינות.

            ב"כ התובע מבקש לקחת כבסיס ראוי לחישוב הפסדיו של התובע - שכר של 5,000 ש"ח        (ברוטו או נטו - כדבריו) שכפי הטענה "יכול היה להשתכר בעבודה כשכיר בין כאיש מכירות או חובש/נהג".

            לא מצאתי, אחר עיון ושיקול עדותו של התובע, לרבות המיסמוך שהוצג, כי בנכות הרפואית שנגרמה לו בתאונה כאן - היה או יש כדי להשפיע על כושרו להשתכר, ודאי אין להתייחס אליה כנכות תפקודית - ודאי לא בשיעור הנכות הרפואית.

            כבר נפסק, לא אחת, כי נכות רפואית צמיתה של 10% אין בה להוות, במקרים מסוימים, וכך יש לקבוע בעניינו של התובע כאן, נכות תפקודית כהאי לישנה - ודאי יש בה כדי להשפיע אודות התנהלותו, אך לא כפי טענתו.

            התובע העיד כי שימש כמקדם מכירות, או משווק פרוייקטים, ובנכות הרפואית שנמצאה בו - אין כדי להשפיע, לשיטתי, על אופי תפקודו והתנהלותו בעיסוקו זה.