פסק-דין בתיק א 26500/04

התובעת, ילידת 1970, עותרת לחייב את הנתבעות בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, באירוע מיום 12.1.03, עת הלכה על משטח דשא בחוף זבולון בהרצליה, ביקשה לרדת לאזור המדרכה, ומעדה בשל הפרשי גבהים.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעות את האירוע, קיומו של "דבר מסוכן", חבות, נזק וקשר סיבתי ביניהם. כן טענו לרשלנותה התורמת של התובעת להתרחשות האירוע. הנתבעות הגישו הודעות צד ג' כנגד מי שלטענתן היה הקבלן הראשי לביצוע עבודות גינון במקום האירוע הנטען ומבטחתו, וכן כנגד קבלן המשנה האחראי על ביצוע עבודות הגינון באתר ומבטחתו. לטענתן, ההסכם בינן ובין צד ג' 1 קובע חובת שיפוי / פיצוי במקרים כגון דא.

בכתב ההגנה מטעם צדדי ג' 1 ו- 2 נטען, בין היתר, כי המקום בו התרחשה התאונה אינו בהחזקתו או בשליטתו של צד ג' 1, כי הוראות ההסכם שבין הנתבעת 1 וצד ג' 1 אינן מטילות כל אחריות על הצד השלישי, ואף לא חובת שיפוי / פיצוי כלפי הנתבעות; כי הנתבעת 1 גרמה אף היא, בין היתר באי הצבת שלטים ובאי פיקוח נאות, לקרות הנזק וכי לתובעת רשלנות תורמת.

בכתב ההגנה מטעם צדדי ג' 3 ו- 4 נטען, בין היתר, כי אין התחייבות חוזית של צד ג' 3 כלפי שולחות ההודעה, כי צד ג' 3 פעל בהתאם לכל הדרישות וההוראות המתחייבות מתפקידו, וברמה מקצועית גבוהה. כן נטען, בכלליות, לרשלנותן של הנתבעות למניעת האירוע הנטען, לרשלנותה של התובעת אשר לא נקטה באמצעי זהירות מספיקים ולרשלנותו של צד ג' 1 אשר לא נקט באמצעי זהירות סבירים.

הצדדים השלישיים הוציאו הודעות זה כלפי זה: צדדי ג' 1 ו- 2 כנגד צדדי ג' 3 ו- 4 ולהפך. כנגד הקבלן הראשי נטען בעיקרו כי ביטח את קבלן המשנה בפוליסה שהוצאה על ידי צד ג' 2. הקבלן הראשי טען בעיקרו כי צד ג' 3 לא שימש כקבלן משנה שלו ולכן אינו זכאי לשיפוי או פיצוי באם יחוייב.

ההיבט הרפואי:

הצדדים הגישו חוות דעת להוכחת מצבה הרפואי של התובעת בתחום האורטופדיה. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת ד"ר לבני מיכאל, אשר העריך את שיעור נכותה הצמיתה בגין חבלה בקרסול ימין תוצאת האירוע בשיעור של 5% בהתאם לתקנה 35(1) בין א-ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"). כן העריך המומחה את נכותה הזמנית של התובעת בשיעור של 100% לחודשיים שלאחר האירוע ובשיעור 50% לחודש שלאחריהם.

מטעם הנתבעות הוגשה חוו"ד ד"ר ז'טלני, אשר העריך כי אין לתובעת נכות תוצאת האירוע.

השאלה שבמחלוקת.

ב"כ הצדדים הסכימו כי שיעור הנזק יועמד על סך כולל של 15,100 ש"ח, והותירו את שאלת חלוקת הסכום בין הנתבעות והצדדים השלישיים והרביעיים כשאלה יחידה במחלוקת (פרוטוקול מיום 1.7.07). סכום הפיצוי המוסכם משקלל אשמה התורם של התובעת לקרות האירוע.

הצדדים הסכימו כי ההכרעה תינתן על סמך החומר בתיק ללא חקירת עדים. ההסכמות קיבלו תוקף החלטת בית משפט.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

1.       ביום 12.1.03, במהלך הליכה על משטח דשא לכיוון מדרכה המצויים בחוף זבולון בהרצליה, מעדה התובעת מפאת הפרשי גובה שבין משטח הדשא והמדרכה (תצהיר התובעת ובעלה). התובעת לא הבחינה בהפרשי הגובה אלא לאחר נפילתה (סעיף 3 לתצהיר התובעת).

2.       בחלקים אחרים של המדשאה מצוייה מדרגה - אבן שפה - המפרידה בין משטח הדשא והמדרכה. באזור הנפילה לא מצויה אבן שפה כזו, שכן הריצוף באבני שפה נפסק במרחק מה ממקום הנפילה (סעיף 5 לתצהיר התובעת, תמונות מקום האירוע שצורפו כנספח א' לתצהיר התובעת וכנספח נ/2 לתצהיר הנתבעות). לו היתה קיימת אבן שפה במקום האירוע, היתה נפילתה של התובעת נמנעת (סעיף 5 לתצהיר התובעת).

3.       מקום הנפילה מצוי בשטחה המוניציפלי של עיריית הרצליה, היא הנתבעת 1. הנתבעת 1 מפקחת ומסיירת בחלקי העיר השונים, וכך אף פעלה במקום האירוע (תצהיר גלית רוניס מטעם הנתבעת 1).

4.       הנתבעת 1 התקשרה באמצעות הסכם (נ/1) עם צד ג' 1 לביצוע "עבודות תחזוקה שוטפת של שטחי הגינון .... באזור המערבי" (סעיף ההצהרות בהסכם נ/1). במסגרת ההסכם התחייב צד ג' 1 לבצע עבודות גינון באזור המערבי בהרצליה. ההסכם כולל התחייבות כדלקמן:

"א. הקבלן יהיה אחראי כלפי צד שלישי במידה ואחריות זו מוטלת על אדם לפי כל דין לכל נזק או אבדן, שייגרמו תוך כדי ביצוע העבודה לגופו או לרכושו של אדם כלשהו וינקטו בכל האמצעים המעשיים למניעתם.

ב. הקבלן מתחייב לפצות כל אדם שסבל פגיעה אובדן או נזק, לרבות מוות, אשר הקבלן אחראי לו ולשלם לו כל סכום המשתלם עפ"י כל דין כפיצוי.

ג. בכל מקרה שבו תחוייב העירייה לשלם דמי נזק או פיצויים לפי כל דין עבור אירוע הנמצא באחריות הקבלן, ישלם הקבלן לעירייה את הסכום שבו יחוייב בתוספת ההוצאות שיגרמו לעירייה בגין כך ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית."