פסק-דין בתיק א 26484/07

זו תביעה שראשיתה בבקשה לביצוע שיק ע"ס 8,300 ש"ח, המשוך ע"י פ.מ.ס אקסציינג בע"מ (להלן - החברה) לפקודת התובעת, זמן פרעונו 4/1/04, הוגש לפירעון, וחזר מן הבנק הנמשך בשל א.כ.מ.

סכום החוב בתיק ההוצל"פ נכון להיום הינו ........................ ש"ח.

נוכח הסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה, ניתנה לנתבעת רשות להגן. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, והנתבעת הודיעה, כי תצהיר ההתנגדות ישמש תצהיר עדות ראשית מטעמה.

הנתבעת טוענת, ע"י בעלה, מר אהרן פולמן, שהגיש תצהיר בשמם, כי הינה מורשית החתימה הבלעדית בחשבון הבנק של החברה, בצירוף חותמת החברה, שהוקמה ע"י בעלה לצרכי עיסוק בסחר במט"ח. לטענתה, חתמה על מס' שיקים של החברה, ללא הטבעת חותמת החברה, והפקידם בכספת. בדיעבד הסתבר, כי עובד בחברה, גנב השיק נשוא התביעה ומסרו לזוכה, ללא סמכות ו/או רשות, וללא הטבעת חותמת החברה. לפיכך, נטען, משהחברה אינה דורשת שהנתבעת תישא בהתחייבויותיה, כך גם צד ג' לא יכולה לדרוש מהנתבעת לשאת בחבות.

התובעת, באמצעות המפקחת הראשית, הגב' ויקי פרץ, טוענת שהחברה שרשומה כמחזיקת נכס מ- 10/02 בת"א, לא שילמה בשנים 2002-2004 חשבונות הארנונה. נטען שביום 4/1/04 קיבל גובה מס מטעם התובעת שהגיע לחברה, את השיק נשוא התביעה, ונרשם בגבו מס' הארנונה לטובתה הוא נגבה. השיק הוצג לפירעון וחולל בשל אכ"מ. נטען שהחברה נותרה רשומה כמחזיקה בנכס עד 10/04, ואז הוחלף שם המחזיק חרף יתרת חוב בארנונה.

ב. דיון והכרעה

העידו בפני המצהיר מטעם הנתבעת, מר פולמן אהרן, והמצהירה מטעם התובעת, הגב' ויקי פרץ. המצהירים נחקרו וחזרו על עיקרי טענותיהם כאמור.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, הדיון, ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את התביעה.

לעניין הגניבה, ו/או העדר הוצאה ראשונית שהעלתה הנתבעת, לא שוכנעתי מהדיון, ומעדות מר פולמן, שהשיק כלשונו נגנב ע"י עובד בעסק כשהוא חתום בידי מורשית החתימה -הנתבעת, מתוך כספת ומסרו ללא הרשאה לנציג התובעת. הנתבעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה בעניין זה להראות כי הוצאתו של השיק היתה פגועה באי חוקיות כאמור בסעיף 29(ב) לפקודה. במצב זה ניתן לומר, הגם שמדובר בשיק בחתימת יד הנתבעת, לבד מהטעות לכאורה שעשתה לעניין השארת שיק חתום בכספת, שהייתה הוצאה ראשונית של השיק ע"י הנתבעת, ונמסר בדרך זו או אחרת לידי התובעת. מעבר לכך אציין, שהנתבעת בחרה שלא לבוא ולהעיד בעצמה, או עדים אחרים מטעמה, כגון העובד, לא הוגשה תלונה במשטרה, ואין תיאור מפורט ומספיק של אירוע הגניבה, ולפיכך אני דוחה הטענה.

כפועל יוצא מקביעתי בדבר קיומה של הוצאה ראשונית ומסירת השיק לנציג התובעת, עולה שאלת חבותה האישית של הנתבעת בשל חתימתה מכוח הרשאה.

אין מחלוקת שהנתבעת חתמה על השיק, אך לטענתה, היא חתמה על השיק כמורשית חתימה. על השיק עצמו לא מצוין כי החתימה נעשתה במסגרת ההרשאה. הנתבעת כופרת בחוב הנטען, וטוענת שלא החזיקה בנכס בתקופה הרלוונטית, ועדות המצהיר לא נסתרה בעניין.

מנגד טוענת התובעת, כי עצם הטלת חבות על החברה, שאינה פעילה ונעדרת כושר פירעון, כשהנתבעת מודה שחתמה על השיק בתוקף הרשאה, מרוקנת מתוכן את סעיף 25(ב) לפקודה. לטענתה, משכשלה הנתבעת בקיום התנאים לחבות החברה, היינו חתימה ללא חותמת, וחתמה בהעדר הרשאה, יש לחייבה באופן אישי.

איני מקבל טענת התובעת שמקום בו החברה אינה פעילה, ואי אפשר להיפרע ממנה, הפירוש "המועיל" של השטר, כאמור בסעיף 25(ב) לפקודה, יהיה הפירוש שלפיו חתימת המנהל מחייב אותו אישית. שטר תקף וכשר אף כשהוא חתום בידי החברה, ואף כשאין אפשרות לגבותו, ואם כי הפקודה מעדיפה את הפירוש המועיל לתקפו ולכשרותו של השטר, אין מצוותה כי נעדיף פירוש המועיל לגבייתו (ע"א 466/60 מרדכי פולשינסקי נ' גולדבלום, פ"ד טו(2) 733, 776). ואולם שעה שהנתבעת חתמה על השיק כמורשית חתימה ללא חותמת, לא ניתן לחייבה מכוח הסעיף אליו הפנתה התובעת.גם בידיעה על קיום אפשרות שהשיק לא יפרע, ככל שמדובר בחברה חסרת יכולת פירעון אין, לדעתי, די כדי להטיל חבות אישית על הנתבעת שחתמה על שיק של חברה.

אף מעיון בשיק עצמו עולה ששמה של החברה מתנוסס בחלקו הימני של השיק ופרטיה המזהים, וברי כי הנתבעת אינה צד לשיק, וכשמדובר בחברה, כבענייננו, " נוהג הסוחרים הוא לראות בחתימת המנהל חתימת שלוח ולא חתימה של עושה או מושך נוסף" [ע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ ואח', פ"ד נ(1) 453, 473). 

עמד על כך גם הנשיא זוסמן, בספרו דיני שטרות (מהדורה 6, תשמ"ג), בציינו:

" מסמך הנושא חותם או חותמת של חברה וחתימות המנהלים מצויות בו, נוהגים לראותו כמסמך החברה; אם התכוונו לחבות אישית של המנהלים, הרי היא נדרשת, בדרך כלל, בנוסף לחתימת החברה, ובמקרה זה יחתמו המנהלים בשניה, בתור ערבים או בתור מסבים. בדיני המסחר אין צידוק, ולאורך הימים אף אין זכות קיום, לחוק אשר אינו משקף את הדעות הרווחות בציבור, אלא מתרחק מהן" (שם, בעמ' 54).

בע"א 209/83 סוליפלסט הגליל בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות (1967) בע"מ, פ"ד לח(1) 340, 344, נקבע כי מנהל ושלוח אינם מתחייבים אישית, אלא אם כן עולה מהמסמך כי התחייבו ליטול על עצמם חבות כזו. שם נפסק, כי כאשר מופיע שם של החברה על המסמך, יש לראות בחתימת המנהל המופיעה בסוף המסמך, חתימת מורשה. גם בענייננו, ניתן לקבוע, כאמור, כי השיק הכולל את שם החברה, למרות שאינו מופיע סמוך לחתימה, אינו מחייב את השלוח אלא רק את החברה. ולכן ביחסי שליחות אין מקום לדבר על חיובים ביחד ולחוד, ועל כן החבות תהא על השולח.