פסק-דין בתיק א 26422/03

בפני תביעה שיטרית שהגישה הגב' פרחיה טובול (להלן - התובעת או הנתבעת שכנגד), לביצוע שיקים שנמסרו לה על ידי מר בן דוד שאול (להלן - הנתבע או התובע שכנגד), בסך כולל של 39,000 ש"ח (להלן - השיקים, הבקשה הוגשה על סך 47,872.17 ש"ח). הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיקים וניתנה לו רשות להתגונן, למעט בטענת "החלפת השיקים".

בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד המתוקנים טוען הנתבע, כי בחלוף הזמן נוצרו בין התובעת לבינו יחסי אמון ולבקשת התובעת ביצעו החלפות שיקים בהתחייבות ברורה, כי כל צד ידאג לפירעון  השיקים שמסר לצד השני. השיקים שמסרה התובעת לנתבע החלו לחזור בלא כיסוי, הנתבע פנה אל התובעת ומשזו לא פרעה אותם, נתן לבנק בידיעתה ובהסכמתה של התובעת, הוראת ביטול לשיקים שמסר לה ושטרם נפדו, ואין מדובר בשיקים שהם תמורת הלוואה שהנתבע מעולם לא נטל מהתובעת. במניפולציות, שקרים וקנוניות הוציאה התובעת כספים מהנתבע, בחלקם כהלוואה שהיא מסרבת להחזיר. התובעת חתמה ביום 28.04.99 על אישור, כי קיבלה מהנתבע  50,000 ש"ח, הלוואה זו לא פרעה התובעת ולא קיימה התחייבותה, כי כתוצאה מעסקת מקרקעין בשטחי איו"ש (להלן - עסקת איו"ש) יקבל הנתבע 500,000 דולר ארה"ב. כך מחזיק הנתבע בידיו המחאת זכויות מעוה"ד טליה שלזינגר, שעל התובעת לשלם לה 50,000 דולר ארה"ב וכן, על ייעוץ שנתן הנתבע לתובעת בהקמת והחזקת חברת ש.מ. מערכות גילוי וכיבוי אש בע"מ, חייבת לו התובעת סך של כ- 1,275,000 ש"ח (שהם 17% ממחזור העסקאות השנתי בחברה).

התובעת טוענת, כי השיקים ניתנו כתמורת הלוואות שנתנה לנתבע והם חזרו ללא כיסוי. לנתבע לא הובטח סכום מוגדר כרווח בעסקת איו"ש ו- 50,000 ש"ח לא ניתנו לתובעת כהלוואה אלא הושקעו על ידי הנתבע, כאשר התובעת ושותף נוסף השקיעו כל אחד סכום זהה בעסקת איו"ש, עסקה שנכשלה ולכן אינו זכאי לכל סכום שהוא, כך גם המחאת הזכויות שבידו אין לה כל תוקף, כיוון שלעוה"ד שלזינגר לא מגיע כל סכום כסף על פי תנאי ההסכם.

דיון

לטענת התובעת, השיקים שהיא מחזיקה נמסרו לה על ידי הנתבע כהחזר הלוואה שנטל ממנה. תצהיר התובעת אינו מפרט את ההלוואות. חקירתה הנגדית של התובעת בעניין ההלוואות לא הניבה תשובה ברורה ובסיכומיה היא טוענת, שהעבירה לחשבון הנתבע בבנק אוצר החייל סך של 30,000 ש"ח, סך של 14,000 ש"ח עבור משכורות העובדים וכן סך של 14,000 ש"ח, עבור חובות שהיו לנתבע במע"מ ובמס הכנסה (סעיף 5 לסיכומים). השיקים שנמסרו לה כתמורת הכספים האמורים, חוללו על ידי הבנק.

הנתבע מכחיש, כי נטל הלוואה מהתובעת וטוען, בין היתר, כי השיקים שבידיה נמסרו במסגרת החלפת שיקים ביניהם, משחזרו שיקים שמסרה לו התובעת והיא לא נענתה לדרישותיו לפורעם, ביטל בהסכמתה ובידיעתה את השיקים הנתבעים כאן (סע' 34-37 לתצהירו).

ביום 04.08.03 ניתנה החלטת כב' הרשמת מירה דהן לפיה, לנתבע לא תינתן הרשות להתגונן בטענת החלפת השיקים.

המחלוקות בין הצדדים, הן לעניין הטעם להימצאות השיקים נשוא בקשת הביצוע בידי התובעת והן ליתר ההתחייבויות ההדדיות בין התובעת לנתבע, נשענות על עדויותיהם היחידות של בעלי הדין ומסמכים בודדים, שלא ניתן להבין מהם את תוכן והיקף התחייבויות הצדדים בכל אחד מטיעוניהם.

לטענת התובעת על שהלוותה לנתבע עשרות אלפי שקלים, לא נמצא כל סיוע והיא אינה עקבית, בתצהירה לא מפורטים סכומי ההלוואה וההחזרים באופן המאפשר הבנה, חישוב ומעקב אחר הסכומים והתאריכים. לעומת זאת, בחקירתה הנגדית ובסיכומיה מפורטים סכומי שונים שגם הם אינם מעלים תשובה חד משמעית.

על אף התנהלותם התמוהה של הצדדים עובר להעברת עשרות אלפי שקלים ביניהם, על בסיס "יחסי אמון", שטיבם לא הוסבר באופן שיניח את הדעת, מצאו הצדדים לנכון לחתום ביום 28.04.99 על מסמך המאשר, שהתובעת קיבלה מהנתבע סך 50,000 ש"ח, סכום שתשיב לו "עם קבלת הסך על עסקת הקרקעות", גם מסמך זה לקוני, אך יש בו כדי לטעון להתחייבות כלשהי של התובעת אל הנתבע, ולעניין ההלוואה, עשרות אלפי שקלים כאמור, המוכחשת מכל וכל על ידי הנתבע, אין בידי התובעת מסמך שירים את נטל השכנוע, כי מסרה לנתבע כספים בהלוואה אותה אמור היה לפרוע בשיקים הנתבעים.

לאור היחסים המורכבים בין הצדדים בתיק זה, אין לראות בתובעת כאוחזת מן השורה בשיקים שלא נפרעו, כך שהנטל להוכחת היעדר התמורה או כישלון התמורה מוטל על הנתבע. יש לבחון את מכלול היחסים והעסקאות שמהותן לוטה בערפל, ואין די בבדיקה צרה של מושך שיקים אל מול אוחז בשיקים.

על רקע זה, אין מקום לקבל את עדותה היחידה של התובעת והדברים בדבר עדות יחידה של בעל דין, ידועים (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971).

הנתבע טוען, בהתאם למסמך האמור מיום 28.04.99, כי התובעת היא שחבה לו 50,000 ש"ח, סכום שנטלה ממנו כהלוואה לעסקת איו"ש, כי התובעת התחייבה לשלם לנתבע 500,000 דולר ארה"ב רווח מעסקת איו"ש, כי התובעת חייבת לו סך של 50,000 דולר ארה"ב שהומחו לו מעו"ד שלזינגר וכן חייבת לו התובעת כ- 1,275,000 ש"ח, כפי שהוסכם ביניהם, על הייעוץ שנתן הנתבע בעניין חב' ש.מ. מערכות גילוי וכיבוי אש בע"מ. ההלוואה לא הוחזרה וכל שאר ההתחייבויות לא נפדו על ידי התובעת.

במסמך מיום 28.04.99 חתומה התובעת על נוסחו כדלהלן:

"אני הח"מ מאשרת קבלת סך של 50,000 ש"ח מזומן מח-ן 12050/42 של בן דוד שאול אשר יוחזרו בעתיד, עם קבלת הסך על עסקת הקרקעות".

גמירות דעתם של הצדדים בהסכם קבלת כספי הנתבע על ידי התובעת נלמד מעדותה של התובעת, כי "...50,000 אני נתתי, 50,000 שאול ו- 50,000 יואב" (עמ' 19 לפרוטוקול) ובהמשך, כי המסמך מיום 28.04.99 מדבר על אותם 50,000 ש"ח, שנתן כל אחד מהשלושה. גם הנתבע העיד, כי כשהלווה לתובעת 50,000 ש"ח הבן הבין, כי רק אם תתקבל תמורה מעסקת הקרקעות באיו"ש, ישולם לו הסכום האמור בחזרה, אך האמין בדבריה של התובעת, כי חלקה אחת כבר נמכרה ויש כבר תמורה לשלם לו (עמ' 7 לפרוטוקול). הצדדים מסכימים, כי עסקת איו"ש כשלה ואין תמורה ממנה, משכך, התובעת שהתחייבה להשיב את 50,000 השקלים רק אם יתקבלו כספים מעסקת איו"ש, אינה חבה לנתבע דבר בכל הנוגע לעסקת איו"ש.

לעניין המחאת זכותה של עו"ד שלזינגר לנתבע על חוב התובעת בסך 50,000 דולר ארה"ב, כפי שעולה מהסכם שכר הטרחה בין יואב כהן (ע"י התובעת) לעו"ד שלזינגר הוסכמו שתי תניות, כלדהלן:

"8. ...  מובהר בזאת כי במידה ולא תתבצע עיסקה - לא תשולם תמורה בגין ביצוע העבודות.

10. במקרה שהמזמין יעביר את הטיפול לגורם אחר כלשהו, ישלם המזמין סך של 50,000 $ לעוה"ד עם דרישתה הראשונה".