פסק-דין בתיק א 2642/04

1.         זהו פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984.

2.         התובעים רכשו מהנתבעים את הזכויות בנחלה מס' 38 במושב ניר משה (להלן: " הנחלה"), לפי הסכם מכר מיום 2.12.2002 (להלן: " הסכם המכר").

3.         התובעים הגישו כנגד הנתבעים תובענה כספית, לתשלום סך של 133,200 ש"ח, בגין פיצויים מוסכמים ובטענה, כי הנתבעים הפרו את הסכם המכר בשתי הפרות יסודיות ומרכזיות, כפי שיפורט להלן:

האחת - נתברר בדיעבד כי הנתבעים השכירו, חלק מן הנחלה, לעיבודו של הצד השלישי, ולתקופה של 15 שנים, כאשר החזקה של הצד השלישי מונעת מהתובעים לעשות שימוש מלא בנחלה.

השנייה - הנתבעים אחרו איחור ניכר בהמצאת המסמכים הדרושים לצורך העברת הזכויות בנחלה על שם התובעים. רישום הזכויות התעכב, ובכך נגרם לתובעים נזק כספי ע"י תשלום ריביות משכנתא מוגברות, עקב אי יכולת לבצע מחזור ההלוואה.         

4.         התובעים מבססים את תביעתם על סעיף 8.3 להסכם המכר, אשר קובע, בין היתר, כי: "צד המפר הפרה יסודית הסכם מכר זה, יפצה וישלם לצד המקיים הסכם זה סך של 30,000 $ וזאת מבלי לפגוע בכל סעד אחר...".

5.         הנתבעים מודים שהשכירו לצד השלישי שטח לעיבוד, אולם לטענתם הושכרו 15 דונם בלבד, הממוקמים מחוץ לשטח הנחלה, ואותו חלק המעובד ע"י צד ג' בתוך הנחלה - מהווה למעשה פלישה של צד ג' שנעשתה בניגוד למוסכם בין צד ג' לבין הנתבעים.

            עוד טוענים הנתבעים, כי התובעים ידעו על דבר קיומו של השטח המעובד ע"י צד ג' וכי קצב קבלת המסמכים הדרושים לצורך רישום זכויות התובעים בנכס נדחה, מנסיבות שאינן בשליטת הנתבעים והדבר נעשה מהר ככל האפשר.

6.         הנתבעים הגישו כנגד מר אסאו דוד הודעה לצד שלישי בגין הפלישה הנטענת מצידו לשטח הנחלה, ובניגוד להסכם בינו לבין הנתבעים.  הנתבעים טוענים, כי הם זכאים לשיפוי מצד ג', בגין כל סכום שיחויבו לשלם [אם יחויבו].

7.         הצד השלישי טוען, כי השטח המעובד על ידו בפועל מעובד בהתאם למוסכם עם הנתבעים. השטח נמדד בפועל וצד ג' לא סטה ממנו ולא פלש לנחלת התובעים.

צד ג' טוען עוד כי בניגוד לנטען ע"י הנתבעים השטח שהושכר לו מלכתחילה מהווה חלק מהנחלה עצמה, זאת ניתן ללמוד, בין היתר, מנוסח ההסכם להשכרת השטח בו מצוינת הצהרת הנתבע 1 [המשכיר], כי השטח מושכר מאחר ואינו מעבד את משקו. עוד טוען צד ג' כי ניתן להבחין בקלות שהשטח שבמחלוקת היה מושכר ומעובד, ולפיכך אין לתובעים להלין, אלא על עצמם, משכשלו בבדיקת המצב, בניגוד להצהרותיהם שבהסכם המכר.

8.         ביום 18/1/05, לאחר שמיעת הצדדים החליטה כב' השופטת נצר על מינויו של המודד, מר דן ברלינר, אשר נתבקש לקבוע את גבולות הנחלה, ולהתייחס, בין היתר, האם השטח המעובד ע"י צד ג' פולש לתוך שטח הנחלה, האם השטח המעובד ע"י צד ג'  עולה על 15 דונם ואם כן - האם השטח הנוסף מהווה חלק מהנחלה.

            בחוות דעתו קבע המומחה מטעם בית המשפט, כי סך שטח הנחלה הינו 31,900 מ"ר, סך השטח המעובד ע"י צד ג' הינו 18,400 מ"ר וכי המטע תופס מן הנחלה סך של 7,300 מ"ר.

9.         הצדדים הגישו עדויותיהם הראשיות בתצהירים, וביום 23/4/06 הגיעו להסכמה לפיה יינתן פסק הדין בתובענה על דרך הפשרה, ללא נימוקים, על יסוד כל המסמכים שבתיק בית המשפט, ולאחר שיתקיימו חקירות קצרות של העדים.

10.        בישיבת יום 27.6.2006 נחקרו בפני העדים הרלוונטיים.

בהתאם להסכמת הצדדים תצהירו של מר איסמעיל חמאד משמש כראיה מבלי שהמצהיר נחקר בחקירה נגדית.

11.        הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב - כל אחד לשיטתו הוא.

12.        אחר שעיינתי בכתבי בי-הדין, במסמכים שהוגשו, ובטענות בעלי הדין בדיון בפני, בעדויות ובסיכומי הצדדים - בשים לב לטענות שהועלו על ידי בעלי הדין ולרמת הפירוט והביסוס של גרסאותיהם, ובהתחשב בנטל הבאת הראיות ונטל השכנוע ובסמכות לפסוק על דרך הפשרה, אני מחליט לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 50,000 ש"ח.