פסק-דין בתיק א 264/03

א. רקע

1.       התובע, יליד שנת 28.3.1971, עותר בתביעתו לכך שהנתבעת תחויב לפצותו, עבור נזקי גוף שנגרמו לו ב"תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, שאירעה בתאריך 2.11.1998.

          הנזק העיקרי שנגרם לתובע בתאונה, הוא פגיעה בידו השמאלית.

ב. ההליך

2.       בהחלטתי מיום 18.11.2007 הורתי לצדדים לסכם טענותיהם בשאלת החבות, ולהתייחס בעיקר לטענת הנתבעת, שבמועד התאונה התובע לא החזיק ברישיון נהיגה תקף, וזאת בשל פסילה מנהלית שנפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה, שישה ימים לפני התאונה.

          על כן, פסק דין זה מתייחס לשאלת החבות, ובכלל זאת לשאלה, האם התובע החזיק ברישיון נהיגה בר תוקף במועד התאונה.

ג. התאונה הנטענת

3.       התובע טוען, כי בזמנים הרלבנטיים לתביעתו עבד אצל קבלן לעבודות עפר כמפעיל מחפרון. הקבלן אצלו עבד התובע, שימש כקבלן משנה לעירית נהריה, לשם ביצוע תיקונים בצנרת המים העירונית.

          לטענת התובע, בתאריך 1.11.1998 עסקו הוא וחבריו לצוות בתיקון צנור מים שנבקע. העבודה חייבה חפירה של תעלה עמוקה באורך שני מטרים, באזור שהיה בוצי עקב כמות המים הגדולה שדלפה מהצינור הבקוע. לאחר תיקון הצינור השאירו התובע וחבריו את התעלה פתוחה על מנת שהאדמה תתיבש, ולמחרת היום, בתאריך 2.11.1998, נשלח התובע לבצע את עבודת כיסוי התעלה, באמצעות המחפרון בו נהג, ונאמר לו, כי בתום כיסוי התעלה עליו לשוב (עם המחפרון) למפעל המים העירוני.

ד. הראיות להוכחת התאונה הנטענת

4.       כעולה מתצהיר עדותו הראשית של התובע, התובע אינו יודע לתאר באופן ברור מה אירע לו, ולדבריו, משבושש לחזור למפעל המים העירוני, נשלחו שניים מחבריו לבדוק מה אירע לו. לדברי התובע, מפי חבריו נודע לו, כי הם מצאו אותו "כאשר אני שוכב עם הראש והכתף על הקרקע, והרגל הימנית שלי מורמת באוויר ותפוסה על המדרגה העליונה של המחפרון. הלחי וכתף שמאל שלי היו מונחים על הקרקע. גם גב יד שמאל שלי הייתה מונחת על הקרקע, והיד כולה נראתה מעוקמת ומקופלת פנימה."

          התובע, אשר, כאמור, אינו יודע לתאר מה אירע לו, משער כי נפל תוך כדי ירידה מהמחפרון (סעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית), ואיבד את הכרתו.

5.       מטעם התובע העידו חבריו לעבודה, עבאס והיב ובוז קבלאן. שני עדים אלה מסרו בעדותם, כי נשלחו לבדוק מדוע בושש התובע להגיע למפעל המים, שכן עבודת כיסוי התעלה שנחפרה יום קודם לכן, לא הייתה אמורה להימשך זמן רב.

          מר והיב סיפר בעדותו, כי כאשר הוא ומר קבלאן התקרבו למחפרון, ראו את התובע "שוכב עם ראשו וכתפו על הקרקע והרגל הימנית שלו מורמת באויר ותפוסה על המדרגה העליונה של המחפרון". אף מר קבלאן מסר, כי התובע שכב על הקרקע, מחוסר הכרה, ורגלו הייתה תפוסה במדרגת המחפרון. מר קבלאן הוסיף וסיפר, כי ידו השמאלית של התובע הייתה מונחת על הקרקע ו"נראתה מעוקמת ומקופלת פנימה".

6.       ב"כ הנתבעת טוענת, כי לתובע לא אירעה כל תאונה בתאריך 2.11.1998, וכי אין מדובר אלא בביום תאונה כדי לזכות בפיצוי עבור נזק שנגרם לתובע באירוע אחר. לטענת ב"כ הנתבעת, בתאריך 26.9.1998, דהיינו כחמישה שבועות לפני התאונה נשוא התביעה שלפני, נפגע התובע בידו השמאלית, ככל הנראה במשחק כדורגל, ונגרם לו שבר בעצם הסירה. ואולם, לטענת ב"כ הנתבעת, מכיוון שבאותה תאונה, בה נפגע התובע בעצם הסירה, לא מצוי גורם שיפצה את התובע על נזק הגוף שנגרם לו, ביים התובע את התאונה במחפרון, על מנת לזכות בפיצוי.

          ב"כ הנתבעת מפנה לתמיהות ולסתירות שונות בעדותו של התובע, וכן לסתירות בעדויות של חבריו, ולטענתה אין מקום לקבל גרסת התובע, כי אירעה לו תאונת דרכים בתאריך 2.11.1998 או כי נפגע בתאונה זאת.

7.       אכן, גרסת התובע מעוררת תמיהות רבות, ואף העדויות שמסרו חבריו מטילות צל על טענת התובע כי נפגע בתאונה, ולהלן אעמוד על הדברים הנראים לי כעיקריים:

(א)     מוזר הדבר שהתובע אינו זוכר כיצד אירעה התאונה. מוכן אני להניח שאדם שנפגע בתאונה עלול לאבד את הכרתו, אך בדרך כלל מצופה שאותו אדם יזכור את המצב או השלב בו נכנס לתאונה, כמו למשל, שביקש לרדת מהמחפרון ואז מעד ואיבד את הכרתו. ואולם, התובע אינו זוכר כלל כיצד אירעה התאונה. אם מוזר הדבר שהתובע אינו זוכר מה אירע לו ברגעים שקדמו לנפילתו (לכאורה) מהמחפרון, הרי מוזר עוד יותר שהתובע כלל אינו זוכר מה אירע יום קודם לכן (וראה עמ' 28 לפרוטוקול). הרי ביום שקדם לתאונה, התובע עבד בחפירת תעלה, על מנת שניתן יהיה לתקן את הצינור שנבקע. ואולם, התובע מעיד (בעמ' 28 לפרוטוקול) שאינו זוכר מה היה ביום שקדם לתאונה, ומחבריו שמע כי הם עבדו ביום הקודם בתיקון צינור ליד מטע אבוקדו, אך התובע "לא זוכר כלום מהמקרה".

(ב)      ההתרשמות הכללית מהתובע אינה התרשמות חיובית, שכן התובע לא זכר דברים פשוטים, כגון מקומות העבודה בהם עבד לאחר שהפסיק לעבוד במספנות ישראל, ואף לא זכר שורה של תאונות עבודה שאירעו לו במהלך השנים. בתצהיר על מצב בריאותו, שהיה על התובע למסור לפי תקנה 2(2) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומים), תשמ"ז - 1986, הצהיר התובע כי לא היו לו כל תאונות בעבר "מלבד נקע ביד שמאל שנגרם לי כחמישה שבועות לפני התאונה נשוא כתב התביעה". ואולם, מכרטיסו של התובע בקופת חולים עולה, כי לא היה מדובר בנקע אלא בשבר בעצם הסירה.