פסק-דין בתיק א 2636/98

1.         בנובמבר 1996 פרסמה אוצר מפעלי ים בע"מ, שהיא חברה ממשלתית, אשר בבעלותה זכויות במקרקעין בשטחו של נמל תל-אביב הישן (להלן: "מפעלי ים" או "הנתבעת") מכרז לקבלת הצעות לקמת והפעלת מרכז קניות ומסעדות באחד המבנים, או המחסנים הישנים, אשר בשטח הנמל (להלן: "האנגר 3").

חברת המזח הצפוני בע"מ (להלן: "המזח הצפוני" או "התובעת"), אשר התאגדה במיוחד לצורך זה ואשר היתה היחידה שהגישה הצעות, זכתה במכרז והודעה על כך נמסרה לה ב-10.4.97 (נספח ה' לתצהיר - ת/1).

זכיה זו הובילה את הצדדים לכריתת הסכם שכונה על ידם, כהסכם הרשאה, ביום 13.5.97, אשר במסגרתו הוסדרה מערכת היחסים וההתחייבויות ההדדיות שהם נטלו על עצמם (ראה נספח ב' לתצהירו של עו"ד שפירא - ת/1).

כפי שעולה מההסכם ומהנספחים לו קיבלה התובעת את הסכמתה ורשותה של הנתבעת להקים בשטח הנמל (בהאנגר מס' 3), מיזם עסקי במסגרתו יופעל במקום מרכז קניות והסעדה במשך כל שעות היממה.

על פי המוסכם קיבלה התובעת את הזכות להפעיל מרכז שיוקם על ידה, כמפורט בהסכם, לתקופה של 7 שנים (עם אופציה לתקופה של שנתיים נוספים). התמורה שעל התובעת היה לשלם לנתבעת עבור קבלת הפעלה זו נקבעה אף היא בהסכם.

יישום ההסכם ובניית המיזם בהאנגר 3 עלה על שרטון, כבר עם תחילת העבודות והבדיקות כפי שיפורט בהמשך. לאחר חילופי האשמות וטרוניות ביטלה הנתבעת את הסכם ההרשאה (ביום 19.8.98) וחילטה את הערבות הבנקאית שהפקידה התובעת, תוך שהיא מייחסת לה הפרת התחייבויות ואי עמידה בתנאי ההסכם.

מכאן עד הפניה לערכאות, לראשונה ע"י התובעת (ביום 19.8.98 בת.א. 2636/98) ולאחר מכן ע"י הנתבעת (בת.א. 2921/00) קצרה הדרך.

2.         בתביעתה תובעת המזח הצפוני פיצוי כספי ממפעלי-ים, בשיעור המוסכם על הצדדים בגין הפרתה את ההסכם (בגבולות הסכום הנתבע) וכן השבת כספי הערבות הבנקאית שחולטה על ידה שלא כדין וההוצאות שהוציאה לשם תחילת עבודות השיפוצים והבניה על פי ההסכם. 

מפעלי ים דוחה את תביעת המזח הצפוני וטוענת כי היא לא הפרה כלל את ההסכם.

יתירה מכך: לטענתה היו אלה התובעת ובעל השליטה בה ומנהלה, עו"ד שפירא, שהפרו את התחייבויותיהם כלפיה, באי תשלום דמי ההרשאה המוסכמים, ובהתמהמהות או בעיכוב ביצוע העבודות כמתחייב מההסכם.

משכך ביטלה היא, כאמור, את ההסכם עם התובעת, חילטה את הערבות הבנקאית והגישה את תביעתה לפיצוי כספי נגד הנתבעים, כמפורט בכתב תביעתה, שהוגש בת.א. 2921/00.

את תביעתה הגישה התובעת ביום 25.8.98, בתגובה להודעת הנתבעת בדבר ביטול הסכם ההרשאה וחילוט הערבות הבנקאית שהופקדה אצלה, מיום 19.8.98.

            התובעת ניסתה למנוע את חילוט הערבות, אך בקשותיה לסעדים זמניים במסגרת התובענה שהוגשה על ידה וערעוריה בענין זה נדחו. הערבות חולטה בסופו של דבר (סכום של -.363,000 ש"ח) ואילו התובענה המשיכה "להתגלגל" בבית המשפט שנים ארוכות לאחר מכן, עד שהגיעה לבירור בפני, יחד עם תביעת הנתבעת בת.א. 2921/00.

            בכתב תביעתה המתוקן עותרת התובעת להשבת סכום הערבות הבנקאית שחולט ולחיוב הנתבעת בפיצויים המגיעים לטענתה מכח הסכם ההרשאה ודיני החוזים.

            הנתבעת דוחה, כאמור, את תביעת התובעת וטוענת כי היתה זו התובעת שהפרה את הסכם ההרשאה תוך שהיא נמנעת מלבצע את התחייבויותיה על פיו, לרבות ביצוע עבודות הבניה והשיפוצים במועדים המוסכמים והמנעות מלשלם את דמי ההרשאה החודשיים כמתחייב מההסכם (למעט תשלום אחד עבור כשבועיים בלבד).

            משכך ולאחר שהתראותיה ודרישותיה בענין זה לא נענו, ביטלה היא את ההסכם עם התובעת וחילטה את הערבות הבנקאית שהפקידה אצלה כדין, על פי הזכות שהוקנתה לה בהסכם ביניהן.

3.         התובעת אינה כופרת באחריותה וחבותה על פי ההסכם, לבנות את המיזם ולשלם את דמי ההרשאה במועדים שנקבעו בהסכם, אלא שלטענתה בסמוך לאחר החתימה עליו ולאחר שהחלה בעבודות ההריסה של הקומה השניה של המבנה ופינוי הפסולת והאשפה שהצטברו במקום (נדרשו לה לטענתה 120 הובלות של משאיות לשם כך), החלו להתברר לה עובדות לגבי מצבו של המבנה ומצבה הרעוע של התשתית סביבו אשר עליהם לא ידעה בטרם נחתם ההסכם.

            עובדות אלה, אותן הכירה ועליה ידעה הנתבעת ועל אף זאת העלימה אותן מידיעתה, לטענתה, מנעו ממנה - מהתובעת - להמשיך בעבודות השיקום והבניה בטרם ייפתרו הבעיות ויתוקנו הפגמים והליקויים. כך בעיית הביוב, כך ליקויים או פגמים ברשת החשמל וכך מצב ההתפוררות המתקדם בו היו מצויים יסודות המבנה.

            טוענת התובעת כי פניותיה הרבות לאנשי הנתבעת בענין זה ודרישותיה לתקן את הליקויים ו/או להשלים את החסר בתחום רשתות הביוב והחשמל, לא נענו (הפניות נעשו כבר ביוני - יולי 1997). הנתבעת לא נקפה למעשה אצבע בענין זה, על אף התחייבותה לעשות כן, למעט הבטחות חוזרות ונשנות מצידה לבדוק את תלונותיה, הבטחות שלא קוימו.