פסק-דין בתיק א 26332/03

רקע

התובעת  מהדרין תנופורט יצוא ש.מ. (להלן: "התובעת" או "מהדרין") הינה שותפות מוגבלת העוסקת ביצוא ושיווק פירות וירקות.

התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב כנגד הנתבעת הגב'  לב רוית (להלן: "הנתבעת" או "רוית") וכנגד בעלה לב רונן (להלן: "רונן") בקשה לביצוע שטר חוב על סך   350,000 ש"ח בניכוי סך של כ-106,932 ש"ח ששולמו על חשבון סכום השטר. כבוד הרשמת ד. ורד בהחלטתה מיום 6 אפריל 2003 נתנה לרוית רשות להתגונן ודחתה את בקשת הרשות להתגונן שהגיש רונן.

שטר החוב נשוא דיון זה, ניתן  לתובעת כבטוחה לתשלום עבור סחורה שסיפקה. רונן חתם על השטר כעושה השטר. בנוסף מפורטים בשטר רוית ורונן כערבים ביחד ולחוד לכל חיוב הנובע מרכישת פרי ממהדרין. רוית טוענת (סעיף 4 לתצהירה), כי היא לא  חתמה מעולם  על שטר החוב.  רוית ורונן טענו, עוד בהתנגדות לביצוע השטר, כי רונן הוא זה שחתם את החתימה הנחזית להיות חתימתה של רוית וכי הוא עשה זאת ללא הסכמתה.

התובעת טוענת, כי החתימה הנה אכן חתימתה של רוית ולחילופין טוען ב"כ התובעת (עמ' 7  בפרוטוקול. שורות 27-28 ), כי גם אם אין המדובר בחתימת הנתבעת הרי מדובר בחתימה שנעשתה בהתאם להרשאתה.

טענת חוסר עילת תביעה כנגד הנתבעת

ב"כ הנתבעת, בסיכומיה בפני (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 12-24) טוענת, כי התביעה כנגד הנתבעת מחוסרת עילה כיוון שבבקשה לביצוע השטר לא נטען בשום מקום שהתובעת אוחזת בשטר בחתימת הנתבעת והתובעת לא טרחה לתקן את כתב התביעה בהתאם. טענה דומה העלתה ב"כ של רוית ורונן עוד בהתנגדות לביצוע השטר (שם בסעיפים 2-3). כבר שם היא ציינה, כי בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1980 הופכת הבקשה לביצוע שטר לכתב תביעה בסדר דין מקוצר מיד עם הגשת ההתנגדות ולכן על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות עילת תביעה ומפנה בהקשר זה לע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"א(3) 746.

יש להדגיש, כי בפס"ד בעניין ציון גמליאל הנ"ל, אליו מפנה ב"כ הנתבעת, אכן הצביע בית המשפט העליון על שורה של פגמים באופן הגשת הבקשה לביצוע השטר אשר אי תיקונם גרם לכך שלא התגלתה כל עילת תביעה. בהקשר זה התייחס בית המשפט לחסרים שונים שנפלו בהגשת הבקשה לביצוע השטר באותו המקרה ובכלל זה לכך שהבקשה לא נקבה בסכום התביעה; גם בתצהיר - כך היה נהוג בעבר להגיש בקשות לביצוע שטר; לא צוין הסכום הנקוב בשטר;השטר שהוא מסמך מהותי לא צורף לכתב התביעה אלא צורף רק העתק צד אחד שלו. גם כך קבע בית המשפט, כי "כל הפגמים אינם מהותים וניתנים לתיקון".

לטעמי פני הדברים בדיון שנערך בפני שונים בתכלית השינוי מהמצב בע"א ציון גמליאל הנ"ל. כאן הבקשה לביצוע השטר כללה פירוט של סכום השטר וכן של הסכום שיש לנכות ממנו, לבקשה צורף העתק של השטר כולו ובו מופיע שם וחתימה  של עושה השטר ושמם של הערבים לשטר וחתימה הנחזית להיות שלהם.

זאת ועוד,הנשיא שמגר (כתוארו דאז) בע"א 508/85  ברק ושות' סוכנויות בע"מ נ' מירות סוכנויות ,פ"ד    מב1, 393  חזר על ההלכה לפיה  הנספחים לכתב התביעה מהווים חלק בלתי נפרד ממנו. (בהקשר זה ראה גם ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרב שירות לביטוח טרוי ושטיינויג , פ"ד ה'  כפי שגם צוטט בהסכמה בע"א 539/77 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אסידרי מלצר , פ"ד ל"ב439 ,436.

לפיכך אני דוחה טענת ב"כ הנתבעים בענין זה וקובע שהתובעת העמידה לצורך הדיון גופו עילת תביעה כנגד הנתבעת.

האם רוית היא שחתמה כערבה על שטר החוב?

כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך על התובע להראות, כי החתימה על גבי המסמך היא אומנם חתימת הנתבע (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים, פ"ד מז(3), 240, שם בסעיף 14 לפסק דינו של הנשיא (בדימוס) שמגר).

האם עמדה התובעת בנטל זה?

נוכח הטענות שהעלו  הנתבעת ובעלה, כאילו חתימתה של רוית זויפה הגישה התובעת בהקשר זה תלונה במשטרה. במסגרת חקירת המשטרה בנושא בחנה  הגב' גילה ניבורג (להלן: "ניבורג") עובדת המעבדה לבדיקת מסמכים של המחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל את החתימה הנחזית להיות חתימתה של הנתבעת עם דוגמאות כתב ידה של הנתבעת. התובעת הגישה את חוות דעתה של ניבורג כראיה וניבורג עצמה העידה בפני ונחקרה ע"י ב"כ הנתבעת. 

ב"כ הנתבעת ביקשה להטיל ספק האם ניבורג בחנה את החתימה על כתב הערבות אל מול דוגמאות חתימה של הנתבעת עצמה (עמ' 9 לפרוטוקול. שורה 23 ואילך). זאת כיוון שניבורג לא ראתה את הנתבעת עצמה חותמת על דוגמאות החתימה.

תשובה לטענה זו ניתן למצוא בדברי כב' השופט שלמה לוין לפיהם:

"לעתים קרובות נוכל למצוא בעדותו (או בחוות דעתו) של עד מומחה (לפחות) שני רבדים: רובד עובדתי ורובד של מסקנות המוסקות, כעניין שבמומחיות, מן הרובד הראשון; אף כי ההבחנה בין שני רבדים אלה אינה תמיד ברורה, הרי שנודעת לה חשיבות רבה: לפי הגישה הקלאסית, שהייתה מקובלת בדין האנגלי, יש להוכיח את העובדות "החיצוניות" שבבסיס חוות הדעת באופן עצמאי ונפרד כמו כל עובדה אחרת הטעונה הוכחה במשפט...

אך ניסיון החיים והאסמכתאות הנוגעות בדבר מלמדים שאין מדובר כבר בכלל גורף ונוקשה, ואנו מוצאים בפסיקה ובספרות מקרים בהם נתקבלה עדות מומחה שסמך על עדות שמיעה, בין שראו בכך דבר המובן מאליו ובין שראו זאת כחריג המוגבל לתחום מסוים. בעיקר אפשר למצוא אמירות לפיהן אפשר לכלול בגדרה של עדות מומחה נתונים עובדתיים מכלי שני בדבר תוצאות של ניסויים שנערכו...

אכן, אפשר להביא דוגמאות רבות ומגוונות למקרים שבהם "נגועות" עדויות של מומחים בראיה מכלי שני. כך, למשל, כאשר מהנדס, גיאולוג או כל בעל מקצוע מומחה אחר נעזר בחישוביו בטבלאות נתונים המתפרסמות מדי פעם בפעם; הואיל והוא לא אסף ועיבד את הנתונים בעצמו הרי שהוא מסתמך על עדות שמיעה; כך הדבר גם כאשר מסתמך המומחה על תוצאות מחקרים שנערכו בתחום מומחיותו על-מנת לנתח את הנתונים וכן כאשר מסתמך רופא על הסימפטומים כפי שתוארו לפניו על-ידי הנבדק. בכל המקרים הללו קיימת בבסיס עדות המומחה אינפורמציה אותה הוא למד שלא ממקור ראשון, משמע שמדובר בעדות בשמיעה...

אין כמובן, בכל האמור לעיל כדי למנוע מנאשם לחלוק על נכונות עובדות מן הסוג המתואר שבבסיס חוות דעת המומחה. הכלל הרחב הוא, כי על מומחה לפרט בחוות דעתו את המרכיבים העובדתיים שבבסיסה. גם כאשר רשאית התביעה להסתמך על עדות שמיעה ביחס להוכחת אחד המרכיבים, עדיין יכולה הסניגוריה להביא ראיות משלה לסתור את אותו רכיב...