פסק-דין בתיק א 263/01

1.         התביעה היא לפיצויי נזקי גוף שנגרמו לתובעת ביום 5/1/00, עקב תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: החוק).

התובעת, הגב' חלבי אדאל (להלן: התובעת) אלמנה, ילידת 31/3/54, בת 46 שנה ביום התאונה, נפגעה בעת שנסעה במושב שליד הנהגת ברכב מסוג סוזוקי, שעיזבונה הוא הנתבע מס' 1, כתוצאה מפגיעת רכב מסוג G.M.C, ברכב הסוזוקי בו נסעו השתיים.

התובעת פונתה לבית החולים "רמב"ם", כשהיא סובלת מפגיעות שונות ואושפזה במחלקה האורתופדית במשך 20 ימים, לאחר מכן הועברה להמשך אשפוז, טיפול והשגחה לביה"ח "אלישע" למשך 28 ימים נוספים.

הנתבעות 2 ו-3 הן המבטחות של הרכב בה נסעה התובעת (יחד עם נתבע מס' 1 יכונו להלן: הנתבעים).

2.         אין מחלוקת לעצם קרות התאונה או האחריות הביטוחית.

המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק בלבד.

הנכות הרפואית :

3.         כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בחלקי גוף שונים: פנים, ראש, חזה, בטן תחתונה, גב, רגליים ויד שמאל. בהתאם לדו"ח הקבלה למחלקה כירורגית חזה מהמרכז הרפואי רמב"ם בוצעה בתובעת מיד לאחר התאונה תפירה של הסנטר והמצח בשל חתכים באותם מקומות.  בהתאם לדו"ח סיכום אשפוז במרכז הרפואי רמב"ם, תוך כדי האשפוז אירע לתובעת אירוע מוחי עם המיפרזיס (חולשה) בפלג גוף שמאל. מצב רגל שמאל הסתבך והיא נדרשה להכנסת פילתר. כתוצאה מהארוע הכרתה היתה מעורפלת והיתה מבולבלת.

מדוח סיכום מחלה מהמחלקה לטיפול נמרץ כללי עולה כי התובעת אובחנה כסובלת משברים בצלעות, כאבים בגב וקרע באבי העורקים קרוב למוצא העורק התת-בריחי משמאל. בוצע בתובעת ניתוח חזה והשמת משתל. גם לאחר התאוששות מהניתוח נותרה חולשת גפיים בצד שמאל.

התובעת התלוננה בפני המומחים שבדקו אותה כי היא סובלת מכאבי ראש, רעש באזניים ונדרשת לטיפול שיניים, אשר נפגעו גם הם בתאונה. כמו כן טענה כי היא מתעייפת בקלות, אפילו אחרי פעילות פיזית קלה. בשל כך היא אף נוטלת תרופות נגד כאבים.

הנתבעים טענו כי בניגוד לעדות התובעת בדבר עברה הרפואי, סבלה התובעת מתחלואים קודמים כדוגמת סחרחורות, כאבים בכתף ואטימות באזניים.

4.         לתובעת מונו 3 מומחים רפואיים: פרופ' רופמן בתחום האורתופדי, ד"ר וולר בתחום הנוירולוגי ופרופ' אדר בתחום כלי הדם.

פרופ' רופמן, בתחום האורתופדיה, קבע שמבדיקת התובעת עולה כי השבר באמה שמאל התחבר באופן אנטומי ואין הגבלת תנועות לאורך היד, כך אין גם הגבלה בכתף ואין עדות לשבר בכתף. כל חולשה בגפיים אם קיימת אין מקורה בסיבות אורתופדיות אלא נוירולוגיות לאור הנזק הוסקולרי שעברה והשיתוק החלקי.

בהתאם לאמור קבע פרופ' רופמן, כי לתובעת לא נותרה כל נכות אורתופדית.

ד"ר וולר, בתחום הנוירולוגי, קבע על סמך בדיקת התובעת והמסמכים הרפואיים מאשפוזה כי התובעת סבלה מחבלת ראש עם ספק לזעזוע מוח. כמו-כן קבע כי התובעת סובלת מדימום מוחי שמקורו בתסחיף בזמן ניתוח אב העורקים או כתוצאה מהתאונה עצמה. אלו הגורמים לחולשה הפיזית ביד שמאל וחולשה מינימלית ברגל שמאל.

ד"ר וולר קבע כי לתובעת נותרה נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של 20% בעקבות החבלה המוחית בשל החולשה הקלה בפלג גוף שמאל לפי סע' 29(1)(א)(I) שמאל לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל).

פרופ' אדר, בתחום כלי הדם, לאחר בדיקת התובעת והמסמכים הרפואיים שהועמדו לרשותו, תיאר את התובעת כמי שעונה עניינית על שאלות, אם כי באטיות ותוך הפגנת עצבות וחולשה. עוד תיאר המומחה כי התובעת שיתפה פעולה במהלך הבדיקה באופן חלקי, ולעתים התקשה להחליט אם התגובה הינה אמיתית או דמונסטרטיבית.

בבדיקת התובעת נמצא כי לתובעת צלקת עדינה בקידמת הצוואר, מקום בו היתה פתיחת הקנה; בבית החזה משמאל יש לתובעת צלקת ארוכה, שבגינה אף נקבעה לה נכות. התובעת טוענת לרגישות למגע לכל אורך הצלקת. בית החזה נע באופן סימטרי בעת הנשימה; נמצאו חולשה בלחיצת יד שמאל ודלדול שרירים בגפה השמאלית, עם הבדלים במדידה של כ-2 ס"מ ביחס לגפה הימנית. מצב דומה קיים גם לגבי רגל שמאל. קיימת בעיה ברורה במחזור הדם הורידי ברגל שמאל, המעידה בהתאם לחוות הדעת על אי ספיקה כרונית במערכת העמוקה (C.V.I) בדרגת פגיעה בינונית ופגיעה נוירולוגית בעצב הספון.

עקב כך נקבעה לתובעת נכות צמיתה בתחום הכירורגיה של כלי הדם של 20% לפי סע' 11 (2) ג' לתקנות המל"ל. ו כן 10% נכות בגין הצלקות בבית החזה לפי סע' 75(1) ב', שהיא לפי חוות הדעת נכות רפואית ולא רק אסתטית בשל הסיכון הרפואי העתידי לסיבוכים של שתלי הדקרון.