פסק-דין בתיק א 26273/04

1.         התובעת הינה חברה להשכרת רכב ; הנתבע 1 שכר מהתובעת רכב מסוג מזדה 626 (להלן: "הרכב"), על פי חוזה השכרה מיום 26.12.01 (להלן: "ההסכם"); הנתבע 2 הוא שנהג ברכב בעת התאונה שתתואר בסעיף 4 להלן; הנתבעת 3 היתה לטענת התובעת המעסיקה של הנתבע 1 ו/או שולחתו.

2.         כבר זה המקום לציין כי התובעת לא הצליחה להמציא את כתבי בית הדין לנתבעים 1 ו- 3. על פי הצהרת באת כוח התובעת, הנתבע 1 שוהה בחו"ל והנתבעת 3 אינה פעילה. לפיכך, ומאחר ולא בוצעה המצאה, לא ניתנו פסקי דין כנגד נתבעים אלו.

3.         כתבי בית הדין הומצאו אך ורק לנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), אשר הגיש כתב הגנה לתיק בית המשפט.

4.         מכתבי הטענות עולה כי יש מחלוקת בין הצדדים, האם הרכב הושכר לנתבע 1 בלבד, כטענת התובעת, או שמא הרכב הושכר אף לנתבע, וזאת כטענת הנתבע בכתב הגנתו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 31.12.01 נהג ברכב הנתבע, ובמהלך בוקרו של יום ה- 1.1.02 ארעה תאונה עם רכב צד ג' (גל נדב) באיזור שער הגיא. בעקבות תאונה זו נגרם לרכב נזק, אשר הוערך על ידי שמאי מטעם התובעת בסך של 35,282 ש"ח (גם סכום הנזק אינו שנוי במחלוקת).

5.         התובעת טוענת בכתב תביעה כי לאחר התאונה נטש הנתבע את הרכב, והנתבע 1 בחר לדווח לתובעת על גניבת הרכב. הנתבע 1 בחר לדווח על גניבת הרכב גם למשטרה. לאחר יומיים מצאה המשטרה את הרכב פגוע מנזקי התאונה, והוא הושב לתובעת, כך התגלה דבר המרמה בדיווח של הנתבע 1.

            בנקודה זו טוען הנתבע כי אין לו כל קשר לדיווח השקרי, הוא אינו מכחיש כי נטש את הרכב במקום התאונה, אך טוען כי לא היתה בינו לבין הנתבע 1 כל קנוניה.

6.         יש לציין כי בעקבות התאונה הוגש כנגד הנתבע 2 כתב אישום במסגרת ת.ד. 1575/02, הנתבע הורשע במסגרת עסקת טיעון, הושת עליו קנס כספי בסך 1,500 ש"ח, נפסל רשיונו למשך 18 חודש והוא נאסר ל- 5 ימים.

7.         בתיק זה נותרו הצדדים חלוקים בשאלה האם אכן הנתבע היה שוכר הרכב ומורשה לנהוג בו.  עוד טען הנתבע בכתב תביעתו כי בהסכם היתה כלולה אפשרות של תשלום נוסף הפוטר את השוכרים מתשלום בגין נזקי התנגשות. מכיוון שהרכב היה מבוטח בביטוח מקיף, לטענת הנתבע, ומכיוון ששולם הסכום המעניק פטור מהשתתפות העצמית, סובר הנתבע כי על התובעת להיפרע את נזקיה מחברת הביטוח ואין להפנות את הדרישות הכספיות כלפיו.

8.         התובעת הגישה בין ראיותיה את חוות הדעת של השמאי מטעמה, מסמכים ממשטרת ישראל וכן הציגה דו"ח חוקר ערוך בידי אקטואל 98 חקירות.

            לדיון ההוכחות אשר התקיים ביום 5.1.06 התייצבה מנהלת סניף התובעת, שם הושכר הרכב. בטרם הדיון ויתר ב"כ הנתבע על חקירת השמאי, ובהמשך ויתר גם על חקירת החוקר. הנתבע לא התייצב לדיון ההוכחות ובא כוחו טען כי היה מאושפז בבית חולים בלונדון.

            בעת הדיון ניתנה החלטתי הדוחה את הבקשה לקיום ישיבה נוספת, לצורך הבאת הנתבע, וקבעתי כי יש למשוך את תצהירו של הנתבע אשר צורף לכתב ההגנה והדיון התנהל בנוכחות העדים שהתייצבו בלבד.

9.         לאחר חקירת נציגת התובעת, ביקשו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב. סיכומי הצדדים הוגשו לתיק בית המשפט, ומעיון בסיכומי הנתבע עולה כי למעשה הנתבע זנח את טענתו כי הוא שכר את הרכב והטענה היחידה אשר נותרה בסיכומים היא לעניין הפעלת הכיסוי הביטוחי שבהסכם. בעניין זה טען הנתבע כי התובעת לא הציגה אישור מחברת הביטוח ממנו אנו למדים כי לא התקבלו כספים מחברת הביטוח, ולכן יתכן מקרה כי אם תתקבל התביעה, תגבה התובעת פעמיים את נזקיה ; לגופו של עניין, טוען הנתבע כי על פי ההסכם ולנוכח סעיף ויתור סכום ההשתתפות העצמית, על התובעת להפנות את דרישותיה הכספיות למבטחת מטעמה, ולה בלבד.

10.       לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל, אנמק קביעתי זו.

11.       הנתבע לא הוכיח את טענתו ולפיה הוא היה מורשה לנהוג ברכב. חוזה ההשכרה מציין במפורש כי הנתבע 1 והוא בלבד שוכר את הרכב. העובדה כי הנתבע 2 נתן את כרטיס האשראי שלו אינה הופכת אותו לנהג מורשה על פי חוזה ההשכרה, כל עוד שמו לא צויין במפורש ככזה.

12.       בנקודה זו מקובלת עלי עדותה של עדת התביעה אשר העידה באופן בהיר ומפורש : מדובר במנהלת הסניף אשר היתה נוכחת בעת ההשכרה ; על פי עדותה, שלא נסתרה, מדובר במשרד לא גדול כשלעדה קשר עין עם הנכנסים והיוצאים, וראה עדות נציגת התובעת בעמ' 10, שו' 4, שו' 6, שו' 20.

13.       גרסת התביעה באשר להיות הנתבע 1 השוכר היחיד לא נסתרה כאמור, וזאת בין השאר לנוכח העובדה כי תצהירו של הנתבע נמשך מתיק בית המשפט והוא לא התייצב לעדות.

            לפיכך, אין מנוס מהמסקנה כי הנתבע נהג ברכב בהיותו נהג לא מורשה על פי ההסכם.

            מכאן, שהנתבע אחראי באופן אישי לכל נזק לו גרם בעת נהיגתו.