פסק-דין בתיק א 26232/06

כללי

תביעה זו עניינה שיק שמשך הנתבע לפקודת התובע, על סך 26,910 ש"ח, לזמן פרעון 15.8.05.

השיק חולל מסיבת חוסר כיסוי מספיק והוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ בתל אביב, בחודש

 פברואר 2006.

התנגדות שהגיש הנתבע כנגד ביצועו של השטר התקבלה, בהסכמה דיונית בין הצדדים. עדויות ראשיות הוגשו ונשמעו מטעם בעלי הדין עצמם (לרבות תצהיר משלים מטעם הנתבע) ובנוסף, נמסרה עדות הגנה נוספת מטעם העד עמנואל מודחי, המקורב לנתבע ומעורב בעיסקה נשוא הסכסוך.

באי כח הצדדים סיכמו טענותיהם, לבקשתם, בכתב.

רקע עובדתי

1.         הרקע להיכרות בין הצדדים מקורו במו"מ, שהתנהל בהקשר לעיסקת מכר מגרש בתל אביב, המצוי ברח' מנחם בגין 152, תל-אביב, עליו אמור היה לקום בנין לצורכי מסחר, מגורים ומשרדים (להלן: "הפרוייקט" ו- "עסקת המכר").

2.         התובע ייצג, לאורך שנים רבות, את בעלי המקרקעין הנ"ל, מר אלכסנדר אכטמן (להלן: "אכטמן"), בטיפול בפרוייקט.

3.         בשלב מסוים, עת היה מצוי במו"מ בגין הפרוייקט מול רוכש פוטנציאלי אחר, מר רייכמן, נעשתה אליו פניה ע"י הנתבע ואדם נוסף, מר עמנואל מודחי (להלן: "מודחי"), אשר הציגו עצמם כ"קבוצת לנדאו" וביקשו לנהל מו"מ לרכישת שטחים בפרוייקט, וזאת על מנת למוכרם לחברת צ'ק פויינט.

4.         המגעים בין הצדדים נמשכו מספר חודשים, מחודש אפריל 2005 לערך, ובמהלך אותה תקופה, ביום 5.4.05, התקשרו הצדדים במסמך, במסגרתו התחייב הנתבע במכתב המופנה לתובע, לשלם לו סך של 250,000 דולר + מע"מ, כשכ"ט עו"ד, במידה והוא או מישהו מטעמו אכן ירכוש זכויות במקרקעין הנ"ל. במקרה כזה, ובהתאם להתחייבות זו, היה על הנתבע לשלם את הסך הנ"ל לתובע בתוך 75 ימים מחתימת הסכם המכר (ראה נספח נ/1 לתצהיר עדותו הראשית של התובע, להלן : "מכתב ההתחייבות").

5.         החודשים נקפו, העיסקה עדיין לא יצאה לפועל ובשלב מסוים, בחודש יולי 2005, מסרו הנתבע ומודחי לידי התובע שני שיקים, על סך 26,910 ש"ח כל אחד (אשר ייצגו אותה עת את הסך של 5,000 דולר בתוספת מע"מ לערך), לזמני פרעון 15.8.05 ו-15.9.05 (להלן: "השיקים"). בעת קבלתם של השיקים לידיו, אישר התובע בחתימתו על צילומם של שני השיקים את דבר קבלתם, בנוסח אישור, אשר עוד ידובר בו להלן.

6.         אחד משני השיקים הנ"ל, המוקדם יותר מבחינת זמן פרעונו (15.8.05), הינו השיק נשוא תיק זה, כאשר השיק הנוסף לא הוגש כלל לביצוע.

7.         עיקרי העובדות שהוצגו לעיל, למעשה, אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים. כמפורט להלן, המחלוקת ביניהם נטושה, בעיקרה, ביחס לתוכן הסיכום ביניהם, בעת מסירתם של השיקים מאת הנתבע לתובע ובשאלה, האם מסירת השיקים היתה כרוכה בהצבת תנאי שעליו להתממש, בטרם יוצגו לפרעון. 

טענות התובע

1.         התובע טוען, כי משחלפו מספר חודשים, במהלכם השקיע זמן וטרחה בניהול המו"מ, המגעים והפגישות מול הנתבע ומודחי, ומשנוכח, כי עיסקת המכירה לא עומדת לצאת לפועל בטווח זמן נראה לעין, אם בכלל, הוא פנה לנתבע ולמודחי ודרש תשלום בסך 10,000 דולר עבור שירותיו עד כה וכתנאי להמשך טיפול מצידו.

2.         לגירסתו, הוא התחייב בפני הנתבע ומודחי, כי באם עיסקת המכר אכן תצא לפועל בסופו של דבר, הרי שתשלום זה יופחת מהכספים המגיעים לו מאת הנתבע, על פי מכתב ההתחייבות. לטענת התובע, זהו האופן בו יש לקרוא ולהבין את המשפט המופיע בשולי צילום השיקים נספח נ/5 לתצהירו. בהקשר זה, אף מכחיש התובע בתוקף את גירסת ההגנה, לפיה השיקים נמסרו לידיו על תנאי, כי יוצגו לפרעון רק במידה ועיסקת המכר תצא לפועל.     

3.         עוד נטען ע"י התובע בהקשר זה, כי הובהר על ידו לנתבע ולמודחי מפורשות, כי ללא התשלום הנדרש של 10,000 דולר, הרי שהוא יחדל מלספק להם שירותים משפטיים החורגים מאלה שמספק ב"כ המוכר לקונים פוטנציאליים.

4.         לדבריו, הנתבע ומודחי אכן נענו לדרישה ומסרו לידיו את השיקים הנ"ל.

5.         להשלמת סקירת טענות התובע יצויין, כי התובע הכחיש מכל וכל את טענת ההגנה, כאילו המניע והרקע להגשת השיק לביצוע ולניהול ההליך הנוכחי, הינו דרישת שכ"ט מאת עו"ד בית-און, בסך 10,000 דולר, בגין חוות דעת שניתנה ע"י עו"ד בית-און, בנוגע לסוגיית נכסי נפקדים בעיסקה המכונה "עיסקת סובחי בידס". בענין זה, הבהיר התובע, כי נכון להיום, אין כל דרישת שכ"ט תלויה ועומדת,  כלפיו או כלפי הנתבע, מצד עו"ד בית-און, וכי עו"ד בית-און קיבל את הסבר התובע, לפיו לא קמה לו זכאות לקבלת שכ"ט בהקשר לחוות הדעת, היות ולא הוגשה, בסופו של דבר, כל תביעה בהקשר לפרשה זו.