פסק-דין בתיק א 2621/04

א.      ב-2.6.02 חתמו המבקשים על חוזה לפיו שעבדו לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק") את זכויותיהם במשק 12 במושב בית עריף (להלן: "המשק") להבטחת הלוואה בסך -.960,000 ש"ח אותה העמיד הבנק כנגד השעבוד.

ההלוואה לא נפרעה והבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל למימוש השעבוד. במסגרת הליכים אלו ניתן ב-9.12.03 בלשכת ההוצאה לפועל צו לפינוי המבקשים מהנכס.

ב-6.12.04 הגישו התובעים את התביעה  שלפני בה תבעו להצהיר על בטלות ההסכם והשעבוד. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד המעכב את הליכי ההוצאה לפועל.

זימנתי את הצדדים לדיון ל-8.12.04, ובהסכמת הצדדים הוריתי על פי תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 על הקדמת הדיון בתובענה, וקבעתי את הדיון ל-30.12.04.

בנסיבות אלה הצהיר בא כח הבנק כי עד למתן פסק הדין לא יבוצע הפינוי.

הדיון התקיים במועד שנקבע, ועתה, לאחר הגשת סיכומי בעלי הדין, הגיעה שעת כתיבת פסק הדין.

ב.      ביסוד תביעת המבקשים טענתם כי הסכימו לבקשת בנם לערוב להלוואה אותה ביקש לקבל בבנק וכי כאשר חתמו על המסמכים בבנק האמינו כי הם חותמים כערבים, וכלל לא היו מודעים לכך שהם חותמים על שעבוד זכויותיהם במשק.

להוכחת גירסת התובעים הוצג בהסכמה כעדות ראשית תצהירו של התובע שהוגש לתמיכה בבקשה לסעדים זמניים.

בחקירתו חזר התובע על גרסתו והעיד כי פקידת הבנק בפניה חתם על המסמכים לא הסבירה לתובעים מאומה על תוכנם, והוא והתובעת לא שאלו אותה שאלה כלשהי בדבר תוכן המסמכים שהונחו בפניהם לחתימה, ועל כן הניחו התובעים כי הם חותמים על ערבות להלוואה המוענקת לבנם זוהר.

גירסת התובע הוכחשה בעדותה של פקידת הבנק הגב' מיכל רוכוולד, שהוגשה כמוסכם בתצהיר. בסעיף 10 בתצהירה גרסה הגב' רוכוולד כי הודיעה לתובעים שהם משעבדים את נחלה מס' 12 שבבעלותם כבטוחה להחזרת הלוואה.

בסעיף 11 לתצהירה הוסיפה, כי נוהלי הבנק מחייבים אותה להעביר בפני הלווים כל עמוד מהסכם ההלוואה ולהסביר להם את עיקרי הדברים, וכך עשתה גם במקרה זה.

בסעיף 15 מוסיפה הגב' רוכוולד ומעידה כי החתימה את התובעים על הודעת המישכון והסבירה להם במפורש כי הנחלה שלהם תשועבד כבטוחה להבטחת ההלוואה.

בסעיף 18 לתצהירה ציינה כי התובעים אף המציאו יפוי כח בלתי חוזר בפני הנוטריון עו"ד משה אפרת, לרישום השעבוד לטובת הבנק.

כאמור, ביסוד תביעת התובעים גרסתם העובדתית לפיה בעת חתימתם על המסמכים האמינו כי הם חותמים לבקשת בנם ערבות להלוואה, וכלל לא היו מודעים לכך שבמסמכים עליהם חתמו הסכימו לשעבד את זכויותיהם במשק.

גרסתם זו של התובעים, מפיו של התובע, אינה נאמנה עלי.

בסעיף 3 לתצהירו העיד התובע כי הוא והתובעת לא הבינו לחלוטין מה פשרה ומה משמעותה של חתימת ערבות להלוואה שלקח בנם, וממילא לא ידעו ולא יכלו לדעת על אלו טפסים עליהם לחתום בבנק לצורך ערבותם.

מחקירתו הנגדית של התובע הוברר כי התובע הקים וניהל חברה לעבודות נקיון, שלדבריו  העסיקה 40-50 עובדים, ולדבריו בשנת 1984-1985 העביר את ניהול העסק לשני בניו.

הטענה שאדם הקים וניהל חברה שהעסיקה 40-50 עובדים לא ידע ולא הבין את משמעותה ופשרה של ערבות להלוואה ולכן גם לא ידע אלו מסמכים יש לחתום לצורך מתן הערבות נשמעת אבסורדית.

התובעים יודעים קרוא וכתוב, ולבד מהסכם ההלוואה חתמו על הסכם הנושא בראש כל עמוד את הכותבת "הסכם משכנתא". הסכם זה נושא את חתימותיהם בתחתית כל עמוד, ובסוף המסמך חתמו התובעים גם ליד רישום פרטי הזיהוי של הנכס המשועבד.