פסק-דין בתיק א 2617/00

מהות התביעה

1.         זוהי תביעה (מתוקנת) לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 21.3.57, בשתי תאונות דרכים, שארעו בעת שהתובע נהג באופנועו. התאונה הראשונה אירעה ביום 30.12.99, ו השנייה ביום 25.4.01 (לאחר הגשת התביעה המקורית).

הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע, עורך דין במקצועו, על נזקי הגוף שנגרמו לו, והמחלוקת בין הצדדים נסובה על גובה הנזק.

המומחים הרפואיים - כללי

2.         התובע ביקש למנות מומחים רפואיים בשלושה תחומים: הנוירולוגי, האורטופדי ואא"ג. זאת לאור טענתו כי בכל אחת משתי התאונות נחבל בראשו וברגליו.  בהחלטתי (מיום 2.1.02)  נעתרתי לבקשה למינוי מומחים בתחום האורטופדי ואא"ג, ולא נעתרתי לבקשה למינוי מומחה נוירולוגי (ועוד אדרש לעניין הנוירולוגי בהמשך).

הנכות האורטופדית - רפואית ותפקודית

3.         ד"ר הנדל, המומחה בתחום האורטופדי, ציין בחוות דעתו (מיום 13.5.02) כי בתאונה הראשונה שבר התובע את קרסולו השמאלי, ובשנייה את קרסולו הימני, בהוסיפו כי הפגיעה בשני הקרסוליים " דומה למדי ופוגעת בתפקודו". לפיכך קבע לתובע נכות כוללת בשיעור 10% לצמיתות בגין הפגיעה בשני הקרסוליים, בציינו כי אין צורך בטיפולים נוספים בעתיד.

אשר לצלקות שנותרו בקרסולים, ציין ד"ר הנדל כי הן " דומות מאוד, שטוחות, נראות בנקל, אך לא רגישות" וקבע בגינן נכות קוסמטית  בשיעור 5%.

איש מהצדדים לא ביקש לחקור את ד"ר הנדל, ולפיכך מאמץ אני את חוות דעתו וקובע לתובע נכות רפואית ותפקודית בשיעור 10% לצמיתות בגין הפגיעה בקרסוליים, וכן נכות רפואית של 5% לצמיתות בגין הצלקות שנותרו  בהם.

הנכות בתחום אא"ג

4.         ד"ר זליג, המומחה בתחום אא"ג, כתב בחוות דעתו (מיום 26.3.02) כלהלן:

" מהאנמנזה עולה כי בתאריך 25.4.01 [תאריך התאונה השנייה - ד' ח'], בעת שרכב על אופנוע, התנגש במכונית שחצתה את דרכו. האופנוע התהפך והנ"ל נפגע בראשו וברגל ימין. לדבריו מעצמת המכה נשברה הקסדה אשר היתה לראשו. לדבריו היה זמן קצר ללא הכרה, ופונה לביה"ח הדסה הר הצופים. בביה"ח התלונן על סחרחורת וכאבי ראש. בבדיקה אובחנו פגיעות בראש וברגל ימין, ולאחר טיפול שוחרר לביתו.  מאז התאונה סובל מירידה בשמיעה, מטינטון באוזניים ומאירועים של כאבי ראש".

עד כאן הדברים העולים לכאורה מן האנמנזה. אומר אני "לכאורה", משום שבחקירתו בפניי אישר ד"ר זליג - בין היתר לאור העובדה שלא ציין בחוות דעתו את המסמכים שעליהם התבסס בעת כתיבתה - כי אין ביכולתו לומר אילו פרטים מקורם בדברים שמסר לו התובע, ואילו במסמכים שהומצאו לו (פרוטוקול מיום 7.1.04, עמ' 47-48).

בהמשך חוות דעתו מפרט ד"ר זליג שלוש בדיקות שהסתמך עליהן . האחת , בדיקת אא"ג קלינית שהוא עצמו ערך לתובע ובה לא נמצאו סטיות מהנורמה (להלן - הבדיקה הקלינית). השנייה, " בדיקת שמיעה מתאריך 10.5.01 [בה] נמצאה ירידה בשמיעה של db 20 מסוג עיצבי באוזן ימין" (להלן - בדיקת השמיעה). והשלישית, בדיקת BERA מיום 6.6.01, " שתוצאותיה התאימו  לבדיקת השמיעה" (להלן- בדיקת ה- BERA).

בסיכום חוות דעתו ציין ד"ר זליג "חבלת ראש קשה עם ירידה בשמיעה, בעיקר באוזן ימין וטינטון", וקבע לתובע נכות של 10% עבור הטינטון, לפי סעיף 72(4)בI לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, ו-5% עבור הירידה  בשמיעה לפי סעיף 72(1)ב2 לאותן תקנות.

5.         צר לי לקבוע, כבר בפתח הדברים, כי חוות דעתו של ד"ר זליג ועדותו בבית המשפט, כללו " כשלים טכניים ומהותיים השזורים אחד ברעהו", כלשון הנתבעת (בסעיף 4 לסיכומיה), עד כי לא ניתן להשתית עליהן מימצא רפואי כלשהו. לצערי, אין מנוס מלפרט.

6.         בטרם אדרש לעיקרי הפגמים העולים מתוך חוות הדעת גופא, אדרש בקצרה לטענת הנתבעת בעניין ההיכרות המקצועית שבין ד"ר זליג לאמו של התובע. בחקירתו של ד"ר זליג ע"י ב"כ הנתבעת, התברר כי שימש במשך למעלה מ-30 שנה כמנהל מחלקת אא"ג בבית החולים ביקור חולים, כאשר אמו של התובע  היתה אחות ראשית באותו בית חולים. כן עלה, כי במהלך בדיקתו את התובע (או בסיומה), מסר לו התובע דרישת שלום מאמו, לפי בקשתה. סבורני שלנוכח מטרת הבדיקה, התובע היה מיטיב לעשות אילו ויתר זאת הפעם על "מצוות כיבוד אם", ולו רק כדי למנוע את טענת הנתבעת כי בהתנהגותו האמורה יצר התובע עם המומחה מטעם בית המשפט קשר אישי "החורג מהקשר הנחוץ לעריכת הבדיקה" (סעיף 4 לסיכומיה). ברם, לאחר שד"ר זליג הבהיר כי  לא היו לו קשרי עבודה עם אימו של התובע וכי הקשר ביניהם הסתכם ב"שלום בפרוזדור" (שם, עמ' 28), לא הייתי פוסל את חוות דעתו רק בשל הפגם האמור (על אף שהתברר כי ד"ר זליג הכיר גם את אביו של התובע, היכרות שטיבה לא נתחוור). רק אעיר לסיום עניין זה, כי נכון היו עושים התובע וד"ר זליג גם יחד אילו הביאו לידיעת בית המשפט וב"כ הנתבעת את עובדת ההיכרות שבין ד"ר זליג לבין אמו של התובע.

ומכאן לפגמים בחוות הדעת גופא.

7.         ראשית, הגם שהתביעה שלפניי עניינה בשתי תאונות דרכים שבהן נפגע התובע, בחוות דעתו נמנע משום מה ד"ר זליג מלהתייחס לתאונה הראשונה (מיום 30.12.99), וזאת על אף שבמסמכים שהמציא לו ב"כ התובע (ושהעתקם נשלח גם לתיק בית המשפט) מצוי תיעוד רפואי המתייחס גם לתאונה הראשונה (בין היתר גיליון חדר המיון של בית החולים הדסה עין כרם). בחקירתו לפניי אף אישר ד"ר זליג שהוא אינו מודע כלל לתאונה הראשונה (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 7.1.04).

8.         שנית, קיימת סדרה של פגמים הנוגעים לבדיקות אליהן התייחס ד"ר זליג בחוות דעתו, דהיינו בדיקת השמיעה ובדיקת ה-BERA. ד"ר זליג אישר בחקירתו כי מאחר שהטינטון הופיע סמוך לתאונה היחידה שהתייחס אליה בחוות דעתו (התאונה השנייה), הוא קישר את הטינטון לאותה תאונה (שם, עמ' 5). משהוצגו בפניו תלונותיו של התובע על טינטון כבר לאחר התאונה הראשונה, אישר ד"ר זליג שהוא לא שאל את התובע על עברו הרפואי (שם, עמ' 49). כן אישר כי לא בדק סיבות אפשריות אחרות לטינטון, על אף שאישר כי לטינטון יכולות להיות סיבות שונות, כגון מצבי חרדה ומתח. עוד אישר כי לא בירר עם התובע האם מדובר בטינטון קבוע או לפרקים (שם, עמ' 17). יתר על כן, ד"ר זליג אישר כי לא יכול היה להחיל או  לשלול את סעיף 72(4)ב לתקנות, הדן בטינטון, באשר לא שאל כלל את האינפורמציה הרלוונטית לתחולת הסעיף (שם, עמ' 17-18; בטעות נרשם בפרוטוקול סעיף 72(ד)2). בהדבק דברים זה אוסיף, כי על אף  שבחוות דעתו ציין ד"ר זליג כי התובע סובל מטינטון "באוזניים", הרי שמעדותו של התובע עצמו עולה כי הטינטון מוגבל לאוזן  ימין  בלבד  (הפרוטוקול מיום 3.12.03, עמ' 102).

9.         באשר לבדיקת ה-BERA, שנערכה לתובע כביכול ביום 6.6.01 ואשר עליה הסתמך ד"ר זליג בחוות דעתו, הרי שבמהלך חקירתו התברר כי התאריך הנכון של הבדיקה הוא שנה קודם לכן, דהיינו לאחר התאונה הראשונה ולפני התאונה השנייה ( נ/7). ניתן היה לכאורה להתייחס לטעות זו כאל טעות טכנית בתאריך בלבד. ולא כך. זאת, משום שבחקירתו אישר ד"ר זליג כי  הבדיקה הזו תקינה וכי "אין  בה כדי להעיד על פגיעה עצבית כלשהי" (הפרוטוקול מיום 7.1.04, עמ' 23), ואילו בחוות הדעת ציין כי תוצאותיה התאימו לבדיקת השמיעה (מיום 10.5.01) שבה נמצאה " ירידה בשמיעה שלdb 20 מסוג עצבי באוזן ימין " - וקשה ליישב את הדברים.

10.        הפגם המהותי ביותר בחוות הדעת טמון בבדיקה אחרונה זו - " בדיקת השמיעה" - שנערכה, כביכול, לתובע ביום 10.5.01 ושבה נמצאה " ירידה בשמיעה של db 20 מסוג עצבי באוזן ימין". במהלך חקירתו ע"י ב"כ הנתבעת אמר ד"ר זליג כי תוצאות בדיקת השמיעה אינן מצויות בידו, באשר " כל החומר נשחת לי בפריצה למרפאה" (שם, עמ' 8), בהבהירו כי פרט לחוות הדעת אין לו שום מסמך אחר.  במהלך חקירתו התברר כי העתק מתוצאות בדיקת השמיעה אינו מצוי בידי מי מהצדדים, או בתיק בית המשפט - ועד היום לא נמצא העתק ממנה. לא ברור אם מדובר במסמך שנגנב או במסמך שמעולם לא היה בנמצא. ואולם חסרונו של המסמך הינו בעייתי ביותר, משום שד"ר זליג התבסס על מסמך חסר זה הן כאשר קבע לתובע נכות בשיעור 5% בגין הירידה בשמיעה והן כאשר קבע לו נכות בשיעור 10% בגין הטינטון, שאת המסקנה האובייקטיבית (להבדיל מהתלונה הסובייקטיבית) בדבר קיומו הסיק גם כן מהירידה בשמיעה, ובלשונו: