פסק-דין בתיק א 26152/99

1.         בשנת 1996 ביצע התובע עבור הנתבעת עבודות טיח וצבע באתר "מרכז מאי" בחיפה.  לטענתו, הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 69,611 ש"ח נכון לחודש 11/96, על פי שלוש חשבונות שצורפו כנספחים ג',ד' ו-ה' לתצהירו.

 2.        הנתבעת הכחישה את טענות התובע וטענה כי החשבונות עליהם סומך התובע את תביעתו שולמו על ידה והם כלולים בהתחשבנות הסופית שנערכה בין הצדדים. כן טענה כי התובע לא ביצע את התיקונים שנדרשו ממנו, על כן קמה לה זכות קיזוז בגין עלות התיקונים הנ"ל.

3.         דיון

משטענה הנתבעת כי החשבונות נשוא התביעה שולמו לתובע כאמור, אז עובר אליה נטל השכנוע בדבר ביצוע התשלומים בגין חשבונות אלה שכן המדובר בטענה של הודאה והדחה.

4.         הנתבעת הגישה תדפיס של הנהלת החשבונות שלה המראה את חשבוניות המס שהוגשו לתשלום על ידי התובע לעומת התשלומים ששולמו לו על ידה ( נספח ב' לתצהיר מר אורן נ/1 ). לפי תדפיס זה סך כל החשבוניות שהוגשו לנתבעת על ידי התובע עומד על 582,832 ש"ח, וסך כל הסכומים ששולמו לו מסתכם בסך של 565,868 ש"ח.

            במהלך הדיון הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי הסכומים ששולמו לתובע מסתכמים בסך של 565,868 ש"ח, וכי החשבוניות לתשלום שהוגשו על ידו לנתבעת הסתכמו לדבריהם בסך של 580,490 ש"ח ( יודגש כי סכום זה אינו תואם את סך כל החשבוניות לפי התדפיס ), אולם, הנתבעת טענה כי רישום החשבוניות בתדפיס אינו מהווה הוכחה שהעבודות הנ"ל אכן אושרו על ידה וכי התובע זכאי לקבלם. ברם, טענתה הנ"ל נטענה באופן סתמי וללא כל ביסוס. הנתבעת לא הצביעה על החשבונות שהופיעו בתדפיס ואשר לא אושרו לשיטתה, היא לא ביססה את טענתה הנ"ל על כל ראיות או הוכחות כלשהן, ובנוסף התברר כי העד שהובא מטעמה מר מרדכי אורן לא יכל לשפוך אור על עניין זה.

אשר על כן, הנני קובעת כי התובע זכאי לקבל מהנתבעת את התמורה בגין החשבוניות שהוגשו על ידו והמפורטים בתדפיס הנהלת החשבונות שלה, והמגיעים - על פי סיכום הצדדים - לסך של 580,490 ש"ח.

על סמך חישוב זה נותר הפרש לזכות התובע בסך של 14,624 ש"ח. יודגש כי הפרש זה מופיע בדף מס' 3 לתדפיס הנהלת החשבונות של הנתבעת, וניסיונה של הנתבעת לטעון כנגד הפרש זה במטרה להתחמק מהתחייבויותיה כלפי התובע, גובל בחוסר תום לב, ודינו להכשל אף מהטעם שמדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שנערך על ידה.

5.         החשבון הראשון  ( נספח ג' לתצהיר התובע )

            חשבון זה צורף לתצהיר התובע והוא ערוך על ידי מר משה קומם ששימש כמהנדס הנתבעת בתקופה הרלוונטית.  יודגש כי מר קומם סיים את עבודתו אצל הנתבעת, ומר מרדכי אורן, העד מטעם הנתבעת, החליפו החל מחודש 9/96.

6.         החלק הראשון של המסמך מתייחס לחשבונות אשר נערכו בתקופתו של מר קומם. מעדויות הצדדים התברר כי החישוב בחלק זה לוקה באי דיוק ונערך ללא בדיקה יסודית, על כן לא ניתן לסמוך עליו בהתחשבנות  בין הצדדים.

            בחלק השני כותב מר קומם כי יש להוסיף לחשבון עבודות שונות ( תוספת יציקת רמפה, קונזולה, טיח ובצע ) בעלות של 14,566 ש"ח כפי שפורט במסמך. כן נרשם כי חשבון זה אינו כולל עבודות אשר בוצעו על ידי התובע בחודשים 96/ 11-9 בתקופתו של המהנדס מר מרדכי אורן.

            חשבון זה אושר ונחתם על ידי מר קומם ומר חיים אשל ששימש כמנהל העבודה מטעם הנתבעת, כפי שמופיע על גבי החשבון.

7.         הנתבעת טענה כנגד קבילות המסמך מאחר והמסמך הוגש שלא ידי עורכו. אולם טענה זו דינה להדחות. מסמך זה הינו חשבון שנערך על ידי מר קומם בפגישה שהתקיימה בנוכחותם של התובע, ה"ה חיים אשל ומרדכי אורן. מר אורן, מהנדס הנתבעת, אישר את קיום הפגישה ואישר את עריכת המסמך על ידי מר קומם ואת חתימתו עליו. הנתבעת לא העלתה טענת זיוף או כל טענה אחרת כנגד תוכנו של המסמך מלבד הטענה כי העבודות שפורטו בו שולמו לתובע במסגרת ההתחשבנות "הסופית" שנערכה ביניהם. משכך, עובר המסמך את מחסום הקבילות, ועל הנתבעת רובץ הנטל להוכיח את טענת התשלום שהועלתה על ידה.

            במהלך המשפט נחקר התובע על העבודות שפורטו בחשבון זה. בתשובותיו, הוא מסר הסבר מפורט וענייני לגבי ביצוע העבודות הנ"ל, היקפם ופירוט עלותם. לעומת זאת, טענת הנתבעת כי העבודות הנ"ל נכללו בחשבונות שהוגשו עד כה לנתבעת ואשר שולמו על ידה, לא הוכחה, ותשובות התובע בחקירתו הנגדית הפריכה את טענתה הנ"ל.

            אשר על כן, הנני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע את התמורה בגין העבודות הנוספות שפורטו בחשבון נספח ג' לתצהיר התובע בסך של 14,566 ש"ח ואשר ביצועם אושר על ידי מהנדס התובעת דאז מר קומם ומנהל העבודה מר אשל.

8.         החשבון השני ( נספח ד' לתצהיר התובע )

            חשבון זה אף הוא נערך על ידי מר קומם, אם כי, להבדיל מהחשבון הראשון, לא מופיע עליו אישורו של מר קומם אודות ביצוע העבודות המפורטות בו על ידי התובע, או כל אישור אחר מטעם מי מנציגי הנתבעת.

בסעיף 3 לתצהירו פירט התובע את דרך ההתחשבנות בינו לבין הנתבעת ומפירוט זה עולה כי אישור החשבון היווה תנאי לביצוע התשלום על ידי הנתבעת. על כן, בהעדר אישור המהנדס או אחראי אחר מטעם הנתבעת לחשבון הנ"ל, נשמט הבסיס לחיובה של הנתבעת בסכומים המפורטים בו.