פסק-דין בתיק א 2610/02

1.         התובעת הגישה תביעה זו כנגד הנתבע לפיצויים עקב עוולות שביצע, כך לטענתה,  הנתבע כלפיה, לפי סעיף 58 לפקודת הנזיקין נוסח חדש בגין הפרת חובת הנאמנות ועקב גביית כספים שלא כדין. סכום התביעה, עפ"י כתב התביעה המתוקן מיום 18.5.03, הועמד ע"ס 100,000 ש"ח.

2.         הנתבע כפר בעובדות הנטענות ובטענות התובעת וטען כי  פעל לפי הדין, ובתום לב כאשר בידיו צווים שהוצאו כדין המאפשרים לו ביצוע הפעולות שביצע ביחס לגביית החוב מהתובעת וטען כי מדובר בתביעת סרק שדינה להדחות.

3.         העובדות העולות מהחומר שבתיק הן אלה: התובעת ניהלה אצל הנתבע, חשבון עובר ושב (עו"ש) שמספרו 470037 (להלן: "חשבון הבנק" או "חשבון העו"ש") בסניף חדרה. ביום 30.12.97 בקשה התובעת לקבל הלוואה לצורך רכישת רכב מסוג טויוטה קורולה (להלן: "הרכב"), ולשם כך חתמה על בקשה למתן אשראי (נספח א' לתצהירו של העד מטעם הנתבע מר יצחק סרדם). ביום  13.1.98 חתמה התובעת על הסכם הלוואה (להלן: "הסכם ההלוואה") לפיו קיבלה התובעת הלוואה מהנתבע, ע"ס 89,900 ש"ח, הלוואה אשר היה עליה להשיב ב - 48 תשלומים חודשיים (נספח ב' לתצהירו של העד מטעם הנתבע מר יצחק סרדם).  בנוסף לאמור, הנתבעת חתמה ביום 15.05.98 על שטר משכון במסגרתו משכנה את הרכב במשכון מדרגה ראשונה, להבטחת הסכומים המגיעים ממנה לנתבע (להלן: "שטר המשכון").

4.      ביום 31.07.01 נפתח תיק הוצל"פ מס' 2-01-10289-12 (להלן: "תיק ההוצל"פ") ע"י הנתבע מפאת אי עמידת התובעת בתנאי ההלוואה.  תיק ההוצל"פ נפתח עם בקשה למימוש משכון, ובו צוין כי יתרת החוב, אותו חייבת התובעת, נכון ליום 26.7.01 עומד על סכום של 23,465 ש"ח. באותו היום הנתבע אף הגיש בקשה למינוי כונס נכסים, לפני המצאת אזהרה לחייבת. הבקשה נתמכה בתצהיר מטעם מנהל סניף הבנק בחדרה  דאז, מר אמיר ארט, בו הצהיר מר ארט כי חובה של התובעת הסתכם ב - 23,465 ש"ח וכן כי היות והתובעת נתונה בקשיים כספיים, קיים חשש להברחתו של הרכב או לסיכול מימוש המשכון על הרכב, אם יוודע לתובעת דבר נקיטת ההליכים.

במסגרת תיק ההוצל"פ מונה עו"ד בז'ראנו ככונס נכסים, ובהתאם להחלטת כב' ראש ההוצל"פ מיום 1.8.01 פנה כונס הנכסים לתפיסת הרכב בטרם אזהרה.

5.        ביום 2.8.01 נודע לבעלה של התובעת, עו"ד דגני, כי מעקלים של ההוצאה לפועל הגיעו לביתם שבו שהו באותה העת ילדיהם ואנשים נוספים, לצורך תפיסת הרכב. עו"ד דגני ניסה ליצור קשר עם כונס הנכסים אולם לא הצליח להשיגו. לפיכך, לטענתו, ביקש ממזכירתו של הכונס להודיע לאחרון כי הוא מוכן לשלם את החוב הנטען באופן מיידי, בטרם בירור העניין לגופו, וזאת כדי למנוע הוצאות ונזקים שיגרמו כתוצאה מתפיסת הרכב. למרות האמור, כך נטען, ניסיונו של עו"ד דגני ליצור קשר עם הכונס כשלו והרכב נלקח מבית התובעת.

עד ליום 10.08.01 שילמה התובעת לנתבע סכום של 23,657 ש"ח בתשלומים שהחלו מיום 3.8.01 והסתיימו כאמור, ביום 10.08.01.

בנוסף התובעת הגישה בקשות שונות בתיק ההוצל"פ כגון; בקשה לעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ בטענת פרעתי, בקשה לפטר את כונס הנכסים מתפקידו, בקשה לחייב את כונס הנכסים בהוצאות לדוגמה, בקשה לביטול חיוב תשלום הוצאות ושכר טרחת כונס נכסים, בקשה להשבת רכב מעוקל ובקשת לחייב את הכונס בהוצאות החזרת הרכב.

6.         הצדדים קיבלו את הצעתו הדיונית של בית המשפט מיום 14.07.05 כי ינתן פס"ד בתביעה על סמך החומר שבתיק וסיכומי הצדדים מבלי שהיה צורך בקיום דיון להוכחות בתיק.

טענות התובעת

7.         התובעת טוענת כי הנתבע גבה סכומים שלא כדין, הפר את חובת הנאמנות שלו כלפיה וכן פעל בחוסר תום לב ובזדון תוך ניצול לרעה של מידע שהגיע לידיו מכוח רישיון כדין. לטענתה כתוצאה מפעולתו של הנתבע נגרמו לה נזקים שנבעו מפגיעה בפרטיותה וכן פגיעה בשמה הטוב וכן נזקים כספיים שונים בנוסף להוצאות הקשורות לתיק ההוצל"פ עצמו כגון שכ"ט לכונס נכסים, שכר טרחה שלטענת התובעת אף ראש ההוצל"פ  מצא לנכון לשלול. לטענתה, תצהירו של מר ארט, שהוגש כתמיכה לבקשה למימוש משכון, הינו תצהיר שקרי שאינו מתיישב עם מסמכי הבנק. עוד לטענתה, הסתמכותו של מנהל הבנק, בקביעתו את מצבה הכלכלי, על עיקולים שהוטלו בעבר על חשבון התובעת הינה בעייתית משתי סיבות: הראשונה היא שהעיקולים הוטלו זמן רב לפני הגשת הבקשה (העיקולים משנת 2000) והשנייה היא שתדפיס העיקולים הוצא לאחר הגשת הבקשה. הבקשה הוגשה לבית המשפט ביום 30.07.01 ואילו התדפיס הוצא ביום 06.08.01. מכאן מסיקה התובעת, כי מר ארט כלל לא בדק את חוסנה הכלכלי לפני הגשת הבקשה למימוש המשכון ועל כן הצהרתו כי התובעת נתונה בקשיים כלכליים הינה שקרית.

התובעת ממשיכה וטוענת כי במועד הגשת הבקשה למימוש עמד חשבון העו"ש שלה ביתרת חובה על סך -  8,035.91 ש"ח. יתרת ההלוואה צמודת דולר הסתכמה בסכום של 15,429 ש"ח. התובעת אף סבורה כי עדותו של מר ארט, בהליכים שננקטו בהוצל"פ, מחזקת את טענתה שההלוואה לא הועמדה לפירעון וסכום החוב שחבה התובעת לנתבע הסתכם ב - 8,035 ש"ח בלבד ולא ב - 23,465 ש"ח כפי שצוין בתצהירו של מר ארט ובטופס הבקשה למימוש המשכון. התובעת טענה ארוכות בסיכומיה, ועמדה על ההבדל בין פירעון מיידי לפירעון מוקדם. התובעת מפנה להסכם ההלוואה ומציינת כי בעוד פירעון מיידי מבוצע ביוזמת הבנק בקרות אחד המקרים המופעים בסעיף 15 להסכם ההלוואה, הרי שפירעון מוקדם הינו למעשה פריבילגיה של הלווה המבקש לפרוע את ההלוואה לפני מועד הפירעון המקורי.

לאור האמור, התובעת טוענת כי לא היה מקום להגיש את הבקשה למימוש משכון בגין יתרת ההלוואה, שכלל לא הועמדה לפירעון מיידי. כאמור, במועד הגשת הבקשה עמד חשבון העו"ש ביתרת חובה על סך 8,035.91 ש"ח, ולטענתה הבנק לא פנה אליה בדרישה לפרוע את ההלוואה או בכל דרישה אחרת בטרם הגיש את הבקשות למימוש משכון ומינוי כונס נכסים. מר ארט בעדותו, בהליכים שננקטו במסגרת תיק ההוצל"פ, הסביר כי ברגע שתיק עובר לטיפול משפטי, הבנק מיוזמתו נוהג להעביר את יתרת ההלוואה ליתרת חוב בפיגור ולא ליתרת חשבון העו"ש. למעשה הבנק עושה פירעון מוקדם של ההלוואה ומעביר את היתרה ליתרת החוב בפיגורים וזאת על מנת שהלקוח לא ישלם ריבית חריגה אלא ריבית פיגורים (עמ' 1 לנספח יא' לתצהירה של הגב' אלה מלנטייב). לאור כל האמור התובעת סבורה כי בהתנהגותו, הבנק הפר למעשה את סעיפים 3 ו - 15 להסכם ההלוואה.

טענות הנתבע

8.         הנתבע כפר בטענות התובעת וטען כי פעל כדין. יתרת חובה של התובעת לנתבע, בגינה נפתח תיק ההוצל"פ עמדה ע"ס 23,465 ש"ח וכללה את יתרת החוב בחשבון העו"ש בסך 8,035.91 ש"ח, ואת יתרת ההלוואה לרבות תשלומים נוספים שטרם נפרעו בסך של 15,429 ש"ח. הפרת הסכם ההלוואה על ידי התובעת הקימה לנתבע את הזכות לדרוש מהתובעת את תשלום מלוא יתרת ההלוואה, לרבות תשלומים אשר עדיין לא הגיע זמן פירעונם, כאמור בסעיף 15 להסכם ההלוואה (נספח ב' לתצהיר העדות הראשית מטעם מר יצחק סרדס).  למעשה החל מחודש מאי 2001 החלה התובעת בהפרת הסכם ההלוואה שכן לא כובדו חיובי פירעון ההלוואה ע"י הבנק הנמשך ונוצר חוב כספי המזכה את הנתבע בתפיסת הרכב הממושכן. כל אי פירעון של תשלום מתשלומי ההלוואה, גרר הודעות אוטומטיות גם מטעם הנתבע וגם מטעם הבנק הנמשך. לא רק זאת אלא שבניגוד לסעיפים 12 ו - 13 לשטר המשכון, לא כיבדה התובעת את תשלומי פרמיית הביטוח עבור הרכב הממושכן ועל כן הרכב נשאר ללא כיסוי ביטוחי.

בנסיבות אלה כאשר  מדובר בלקוחה שאינה פורעת את תשלומי ההלוואה במשך חודשים, אינה מקיימת את חיוביה לעניין ביטוח הרכב הממושכן ומעת לעת מתקבלים עיקולים על חשבונה אצל הנתבע, פעל הנתבע בתום לב, בהגינות ועל פי חובת הנאמנות וחובות הזהירות החלות עליו ובהתאם לזכויותיו על פי החוק בבקשתו למימוש המשכון. מכאן שלנוכח ההפרות הסכם ההלוואה וכן של שטר המשכון, קמה לו הזכות להעמיד את ההלוואה לפירעון מידי ולנקוט הליכים משפטיים לגביית חובה של התובעת. לטענתו, הליכי ההוצל"פ בתיק ננקטו על פי הוראות הדין ולא נפל כל פגם בהתנהגותו או בהתנהגות ב"כ ביחסו לתובעת. התובעת, כבעלת החשבון נשוא התיק, ידעה או היה עליה לדעת על חובה לנתבע. התובעת פעלה בחוסר תום לב בכך שהפרה את התחייבותה כלפי הנתבע בנוסף הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי הנתבע לעניין אופן ניהול חשבונה וכן עמידה בהסדרים להם התחייבה. לכן תביעתה של התובעת אינה אלא תביעת סרק.

9.         עוד מוסיף הנתבע כי התנהגות התובעת ובני משפחתה במעמד תפיסת הרכב (נספח יב' לכתב התביעה) מעיד על כוונתם לשבש, להשהות ולסכל את ההליך המשפטי האמור אשר התבצע עפ"י החלטת ראש ההוצל"פ מיום 01.08.01.

זאת ועוד גם לאחר תפיסת רכבה של התובעת, התשלומים בגין החוב נשוא תיק ההוצל"פ שולמו ב"טפטופים" וללא תשלום שכר טרחתו של כונס הנכסים והוצאות פתיחת תיק ההוצל"פ. טענתה של התובעת כי ראש ההוצל"פ מצא לנכון לשלול את שכר טרחתו של כונס הנכסים מוכחשת מכל וכל ע"י הנתבע. הכחשתו נשענת על החלטתו של ראש ההוצל"פ  מיום 3.6.02 (נספח ו' לתצהיר העדות הראשית מטעם מר יצחק סרדס) בה נקבע כי ב"כ הזוכה זכאי לשכר טרחתו גם אם החוב היה משולם סמוך לאחר הפתיחה.

דיון