פסק-דין בתיק א 26095/99

1.         התובע הוא יליד 1951, מסגר במקצועו ובתקופה הרלוונטית עבד אצל הנתבעת 1  שהיא חברה לעבודות מתכת (להלן: הנתבעת). בפתח הדיון נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 2, בהסכמת ב"כ התובע. הנתבעת 3 היתה מבטחת של הנתבעת בביטוח חבות מעבידים.

            התובע הגיש תביעה זו בתאריך 28.10.99 לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 3.11.92 אצל הנתבעת, דהיינו התביעה הוגשה כשבוע בלבד לפני תום תקופת ההתישנות. 

            בכתב התביעה נטען כי במועד האמור נתבקש ע"י מנהל העבודה להרים יחד עם עובד נוסף פח נירוסטה כבד וכתוצאה מכך נפגע בגב ונזקק כעבור שנתיים (משנת 1994) לניתוח גב שעבר בבית חולים בנצרת (להלן: התאונה).

            הנתבעת מכחישה בכתב ההגנה את ארוע התאונה ולחילופין טוענת כי התאונה, אם בכלל, לא ארעה בשל רשלנות ו/או הפר חובת זהירות וכללי בטיחות בעבודה.

            עוד נטען בכתב ההגנה על העדר קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין התאונה הנדונה.

2.         מומחה רפואי מטעם התובע, ד"ר יצחק וייס קבע שכתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה של 20% בתחום האורטופדי בשל הגבלה בתנועות עמוד שידרה מותני.

            מומחה רפואי בתחום הכירורגיה האורטופדית מטעם הנתבעת, ד"ר יעקב אגינסקי קבע בחוות דעתו שאין קשר בין מצבו הרפואי של התובע לתאונה מיום 3.11.92.

            הועדה הרפואית במל"ל  קבעה כי התאונה הנדונה מיום 22.11.92 לא הותירה לתובע נכות צמיתה כלשהי  וכי מצב הגב והניתוח בשנת 1994 אין לו קשר עם התאונה הנדונה.

            לאור הפער בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים והועדה הרפואית של המל"ל החלטתי על מינויו של ד"ר חיים צינמן, מנהל מחלקה אורטופדית בבית חולים רמב"ם בחיפה, כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש ובפניו הוצג כל החומר הרפואי כולל חוות הדעת של הרופאים מטעם שני הצדדים. הוא בדק את התובע ביום 23.2.01 וקבע בחוות דעתו כי לתובע נכות צמיתה בשעור של 10% בשל הגבלה קלה של תנועות עמוד שידרה מותני, דילדול קל של שרירי הירך משמאל וירידה בתחושה, אך לא מצא שיש קשר בין מצבו הרפואי והנכות לבין התאונה הנדונה.

3.         הראיות להוכחת קרות התאונה מבוססות על עדות התובע בלבד כעדות יחידה שאין לה סיוע והיא מעוררת תהיות ושאלות. כאן המקום לציין האמור בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1975 כי פסק דין במשפט אזרחי שניתן עפ"י עדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע, יפורט בו מה הניע את ביהמ"ש להסתפק בעדות יחידה זו. במקרה שבפנינו מדובר בעדות יחידה של בעל דין.

            לאחר ששקלתי הראיות שהובאו, אני סבור שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה לקרות התאונה כנטען בכתב התביעה כמפורט להלן:

א.         ביום בו נטען ע"י התובע כי נפגע בעבודה לא נמסרה על כך הודעה למעביד והתובע המשיך לעבוד באופן רגיל ורק כעבור 5 ימים התלונן בפני רופא קופ"ח על כאבי גב תחתון וניתנה המלצה למנוחה, חימום הגב וכדורים.

             כעבור 5 ימים פנה לראשונה למעביד לקבל טופס 250 של הפניה לקבלת עזרה רפואית בגין תאונת עבודה (ת/2). אין מחלוקת כי הטופס הנ"ל בחתימת מנהלת החשבונות של הנתבעת ניתן לבקשתו של התובע על יסוד טענותיו מבלי שהמעביד מאשר בכך את קרות התאונה (ראה ע.א. 498/60, 497/60 מקורות בע"מ נ' זכריש ואח', פד"י ט"ו 1657).

            גם התובע לא טען בעדותו כי מנהלת החשבונות החתומה על טופס 250 היתה עדת ראיה לתאונה או שידעה על התרחשותה לפני שהתובע פנה אליה (כעבור 5 ימים מהתאונה)לחתום על הטופס.

ב.         בסעיפים 2,3 לתצהיר עדותו הראשית של התובע (ת/1) הוא אמר שהתאונה ארעה בעת שהרים פח נירוסטה כבד יחד עם עובד נוסף מבלי לפרט את שמו של העובד הנוסף.

            בחקירתו הנגדית אמר התובע שהעובד הנוסף שמו מופאק אבו-שאח שהיה דרוזי ונהרג לפני כמה שנים בשרות מילואים בעזה.

            עפ"י מסמכי המל"ל נ/11 , נ/12 מתברר שמופאק אבו-שאח הנ"ל היה במילואים החל מיום 2.11.92 עד 2.12.92 ולפיכך לא יתכן שהוא היה עד לתאונה ביום 3.11.92. העובדה שהתובע לא הזכיר בטופס בטוח לאומי של הודעה על פגיעה בעבודה שחתם עליה ביום 18.11.92 את מופאק אבו-שאח הנ"ל כעד לתאונה אף שנשאל בטופס על כך, מחזקת את גירסת הנתבעת וראיותיה שמופאק אבו-שאח לא היה כלל עד לתאונה. אני דוחה בענין זה דברי התובע בחקירה נגדית כי אף אחד לא שאל אותו ולכן לא רשם בטופס את העובדה שמופאק אבו-שאח היה עד לתאונה וגירסתו זו עומדת בסתירה לעדותו הראשית כי הזכיר את שמו של העד מופאק אבו- שאח בכל מקום, לרבות בבטוח לאומי .

ג.          בחקירתו הנגדית  (עמ' 14 לפרוטוקול) אמר התובע שמופאק אבו-שאח היה צמוד אליו בזמן התאונה ויוסף לוריה (אחד ממנהלי העבודה) "היה הולך וחוזר וראה שאני יושב בגלל שנתפס לי הגב".

            יוסף לוריה הנ"ל לא הוזמן להעיד מטעם התובע למרות שלדבריו חזר לוריה למקום סמוך לקרות התאונה וראה שהתובע יושב בגלל שנתפס לו הגב. המנעות התובע מלהזמינו כעד תביעה פועל לרעתו ובפרט כאשר יוסף לוריה העיד כעד הגנה והכחיש שראה ארוע כלשהו שנתפס לתובע הגב. גם השיהוי בהגשת התביעה עד כשבוע לפני תום תקופת ההתישנות מעורר קושי ראייתי.