פסק-דין בתיק א 2608/02

על פי האמור בכתב התביעה, התובע, שמעון נעמן (להלן: " נעמן") עוסק מזה שנים רבות בחלוקת מוצרי חלב. בתחילת שנת 1998 נחתם הסכם הפצה בין נעמן, ביחד עם אדם נוסף בשם משה חברון (להלן: " חברון"), לבין הנתבעת 3, חברת ש.י.ל שיווק מוצרי חלב בע"מ (להלן: " שיל") באמצעות הנתבע 4, מר ליפשיץ שלמה (להלן: " שלמה"). (להלן: " הסכם ההפצה"). על פי האמור בהסכם ההפצה ניתנה לנעמן ולחברון זכות בלעדית לשווק את מוצריה של הנתבעת 1, מחלבת הדר בע"מ (להלן: " מחלבת הדר") (להלן: " קו החלוקה").

עם זאת, לאחר שחתמו על הסכם ההפצה, התברר לנעמן שהסכם זהה או דומה בנוגע לאותו קו חלוקה נחתם כבר עם אדם בשם מתי קופ (להלן: " קופ").

בעקבות כך, פנה נעמן לשלמה בדרישה להקנות לו בלעדיות וזה הבטיח לו כי יפנה את קופ מאזור קו החלוקה. התובע ציין כי שלמה נתבע בדין תורה וחויב בתשלום פיצויים לקופ.

בכל הנוגע ליחסי הצדדים, נטען כי נעמן נהג לגבות כסף מן החנויות כנגד הסחורה שחילק והעביר את הכספים ישירות לידי שלמה, בלא שקיבל לידיו קבלות או אישורים המעידים על ביצוע התשלום. נעמן לא ניכה את סכום העמלות המגיע לו עבור המכירות וההתחשבנות בין הצדדים הייתה נערכת בשלב מאוחר יותר.

בסמוך לחודש אוגוסט 98' נדרשו נעמן וחברון על ידי שלמה ובנו, בנימין ליפשיץ (להלן: " בנימין") , לשלם סך של 146,000 ש"ח בטענה כי מדובר בחוב כלפיהם. לאחר שחברון סירב לשלם את הכסף ואיים להפסיק את חלוקת המוצרים, נמשכה העבודה כסדרה. לאחר שחברון עזב את קו החלוקה, שבו שלמה ובנימין לדרוש את התשלום, וסכום החוב הנטען נפרע במספר תשלומים על ידי נעמן.

בחודש מרץ 99' העביר שלמה את מניותיו במחלבת הדר לבנו, יוסף ליפשיץ, שהנו הנתבע 5 (להלן: " יוסי" או " יוסף") ולמר יצחק קלקודה, שהנו הנתבע 6 (להלן : " קלקודה"). לטענת נעמן, נאמר לו על ידי בנימין כי מאחר שבעלי מניות במחלבת הדר התחלפו, הרי שאם הוא רוצה שימשיכו לפעול על פי הסכם ההפצה עליו לשלם סך של 76,000 ש"ח המהווה את יתרת החוב של נעמן למחלבת הדר.

מתוך רצונו של נעמן להמשיך ולעבוד עם מחלבת הדר מסר נעמן לשלמה ולבנימין, אשר הגיעו אליו הביתה, 10 שיקים לסילוק הסכום האמור (להלן: "השיקים").

נעמן טען כי מאחר שהיה לו ברור שמדובר בתשלום למחלבת הדר, ביקש לרשום את מחלבת הדר כמוטבת על גבי השיקים. אולם, הוא נענה כי חותמת המחלבה תוטבע על גבי השיקים. בדיעבד התברר לו כי השיקים נרשמו לטובת שלמה, אשר פתח תיק הוצאה לפועל כנגדו בגינם (להלן: " תיק ההוצאה לפועל").

למען הסדר הטוב, יש לציין כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בגין עשרה שיקים ע"ס 6,700 ש"ח כ"א וכן שיק נוסף בסך 9,000 ש"ח (להלן יכונה הסכום של 76,000 ש"ח: " סכום ההוצל"פ").

בעקבות מצוקה כספית אליה נקלע נעמן הוא ביקש לצרף שותף לקו. נאמר לו על ידי יוסף, קלקודה ומנהלה של מחלבת הדר 2000, כי רק אם יאפס את יתרת החוב בכרטיסו שעמדה על 90,000 ש"ח יוכל להכניס שותף. לאחר שסכום זה שולם הצטרף התובע 2, אלתר ביאלגורסקי (להלן: " ביאלגורסקי") כבעל 50% מן הזכויות בקו. (להלן יכונו נעמן וביאלגורסקי ביחד: " התובעים").

גם לאחר תשלום חוב זה המשיכו נתבעים 5, 6 ו- 7 להעלות טענות בדבר קיומו של חוב.

ניסיונותיו של נעמן לברר את אופן חישוב החוב הנטען נכשלו והתובעים נתקלו שוב ושוב באיומים בדבר הפסקת עבודתם. כמו כן, הודע לתובעים על הורדת שיעור העמלה מ- 25% ל - 21%. בעקבות איומי הנתבעים כי יפסיקו לספק חלב לקו החלוקה שילמו התובעים 40,000 ש"ח נוספים.

התובעים טענו כי במסגרת פגישה שהתקיימה בינם לנתבעים 1, 2, 5, 6 ו- 7 (כלומר- מחלבת הדר, מחלבת הדר 2000, קלקודה, יוסף וסלינסון) נוכחו התובעים לראות כי יתרות החובה שנטענו היו פיקטיביות מאחר שזיכויים שונים לא עודכנו. עם זאת, נדרשו התובעים לשלם סכום נוסף של 30,000 ש"ח שאם לא כן, לא תסופק להם הסחורה.

בחודש פברואר 2000 הופסקה עבודת התובעים למשך מספר ימים, לאחר שדרישה נוספת לתשלום סכום של 100,000 ש"ח סורבה על ידם.

לטענת התובעים, במסגרת פגישה נוספת שהתקיימה בין הצדדים מסרו התובעים שלושה שיקים אישיים כבטוחה .

לאחר שאחד השיקים הוצג לפירעון מיידי, עוד בטרם הוחל בבירור החשבונות, ביטלו התובעים את השקים.

בשלב מסוים, לאחר ששיק אחר שניתן על ידי התובעים לא כובד ומשסורבה דרישת הנתבעים כי התובעים ישלמו בכסף מזומן, פסקו הנתבעים מלספק סחורה לתובעים באופן חד צדדי וללא הודעה מוקדמת בסמוך לחג הפסח בשנת 2000.

בדיעבד ולאחר בדיקות שערך, הבין נעמן לטענתו כי מעולם לא עמד ביתרת חוב כלפי מחלבת הדר ו/או מחלבת הדר 2000 וכי הדרישות לפרעון החוב היו משוללות יסוד. עוד התברר כי נוהלו במקביל מספר חשבונות ומספר כרטיסיות וכי התובע לא זוכה כנדרש בגין החזרות סחורה וכיו"ב.