פסק-דין בתיק א 26067/06

מבוא

1.         התובע, יליד 1977, נפגע לטענתו באירוע מיום 15.08.2000, המהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         לגרסת התובע, התאונה ארעה בעת שרכב על אופנוע במסגרת שיעור נהיגה, איבד שליטה על האופנוע והתהפך.

3.         הנתבעת - חב' הביטוח אשר ביטחה את האופנוע נשוא התביעה - חולקת על עצם קרות האירוע ומכאן שהמחלוקת נסבה הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק.

4.         מטעם התובע העידו הוא עצמו ומנהל בית הספר לנהיגה מר חגי צרפתי. הנתבעת הסתפקה בהצגת מסמכים. יצוין כי תיק המשטרה שנפתח בשל התאונה בוער - על פי הודעת המשטרה.

שאלת החבות

גרסת התובע וטענותיו

5.         בתצהיר עדותו הראשית (סומן ת/2) מציין התובע בסעיפים 2 ו-8 כדלקמן:

ביום 15/08/00 בשעה 08:00 או בסמוך לכך, עת רכבתי על אופנוע... במסגרת שיעור נהיגה, איבדתי שליטה והתהפכתי עם האופנוע.

...

אבקש לציין כי במועד התאונה חששתי לספר להורי כי נפגעתי במהלך שיעור נהיגה על אופנוע, שכן הורי התנגדו נחרצות ואמרו לי ש"יוציאו אותי מהבית אם אעשה רישיון על אופנוע", לכן לא סיפרתי להורי כי נפגעתי בעת שיעור נהיגה על אופנוע אלא סיפרתי להם כי נסעתי עם חבר ונפגעתי כרוכב נוסף. עוד אבקש לציין כי אבי נלווה עימי למרפאה מספר פעמים ואף בחברתו סיפרתי לרופא כי נפגעתי כרוכב נוסף ולא בשיעור נהיגה. זאת כאמור מהסיבות המצוינות לעיל."

6.         התובע נחקר על תצהירו. בעמ' 11 לפרוטוקול העיד אודות נסיבות התרחשות התאונה:

"אתה מבקש שאספר את קורות חיי באותו יום נשוא התביעה, אני משיב לך שהגעתי לשיעור שהיה בסביבות 08:00. מבצעים כל מיני תרגילים ואחד התרגילים הוא בלימת חירום. בתרגיל הזה עומד מישהו מולי ומבקש שאסע מהר וברגע שהוא מסמן אני צריך לבלום. זו הייתה הפעם הראשונה שבלמתי עם האופנוע, בלמתי בחוזקה והאופנוע התהפך. נפצעתי וירד לי דם, כאבה לי היד ואחד העובדים שם חבש לי את היד."

7.         בעת חקירתו עומת התובע עם טענת הנתבעת כי גרסתו המקודמת לתאונה הייתה שונה בתכלית, באופן שאינו מקים חבות כלפי הנתבעת. כך העיד בעמ' 10 לפרוטוקול:

"אתה אומר לי שהחוקרת שאלה אותי לגבי נסיבות התאונה והשבתי שהתאונה ארעה כשיצאתי עם חבר באמצע העבודה ואז קרתה התאונה, אני משיב לך שאני מתקשה להאמין אמרתי לה דבר כזה. בגלל שלא רציתי לספר להורים שלי שהתנגדו נחרצות שאלמד נהיגה על אופנוע ועשיתי זאת מאחורי גבם, ברגע שהם שאלו אותי מה קרה, סיפרתי להם שנפלתי עם חבר. ההורים שלי התלוו איתי לרופא ולחברים, הייתי אז בן 23. לא יכולתי להגיד להם שלקחתי שיעורי נהיגה. גרתי אצל הוריי באותה תקופה ולא יכולתי לחשוף את זה. אני זוכר שהיה חוקר גבר מטעם חברת הביטוח."

8.         מר צרפתי מסר אף הוא תצהיר עדות ראשית (סומן ת/1) וזאת על סמך אישור משטרה מיום 24.08.00, שלדבריו הופק לאחר שדיווח על התאונה למשטרה. הוא נחקר על תצהירו.

9.         בסיכומים מטעם התובע נטען, כי הוכח שהתאונה אירעה בעת שיעור נהיגה ולא בנסיעה עם חבר שהתרחשה לאחר מכן, כפי שמנסה הנתבעת לטעון. אמנם, בתחילה סיפר התובע לרופא כי נפגע כנוסע ברכב של חבר, אך עשה זאת אך בשל חששו מתגובת הוריו שהתנגדו כי ייקח שיעורי נהיגה על אופנוע.

10.        לדברי ב"כ התובע, חיזוק לגרסת התובע ניתן למצוא בעדות מר צרפתי וכן בעובדה כי הנתבעת נמנעה מלהעיד את החוקרת שלטענתה חקרה את התובע.

11.        בשאלת הנזק, התובע אינו טוען לנכות עקב התאונה. דרישתו לפיצוי מסתכמת בהוצאות רפואיות, הוצאות ניידות והפסדי שכר בעבר. כמו כן מבוקש פיצוי בגין נזק לא ממוני.

גרסת הנתבעת וטענותיה

12.        הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה שכן לא עלה בידי התובע להוכיחה.