פסק-דין בתיק א 25973/04

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, וזאת על פי המסמכים המצויים בתיק ביהמ"ש, וסיכומים בעל פה, פסק דין מנומק.

התביעה שבפני עניינה תשלום דמי תיווך.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע, מתווך במקצועו, ביצע בעבור הנתבע פעולת תיווך אשר צלחה, ואשר בעקבותיה רכשו הנתבע ואשתו דירה ברחוב פיינשטין 10 בתל אביב, במחיר של 475,000 דולר.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת להסכם התיווך.

התובע הגיש תביעתו לתשלום דמי תיווך על פי הסכם תיווך שצורף לכתב התביעה. הנתבע הגיש בר"ל וטען כי החתימה על הסכם התיווך אינה חתימתו והיא מזויפת.

התובע הגיש תצהירים וחוות דעת מומחה מטעמו. חוות הדעת של מר חג'אג', תומכת בטענתו כי החתימה על הסכם התיווך הינה חתימת הנתבע. כמו כן הגיש התובע תמליל שיחה, אשר על פי טענתו מאששת את גרסתו על פיה הסכם התיווך חתום על ידי הנתבע.

הנתבע הגיש הודעה על פיה התצהיר שצורף להתנגדות ישמש כתצהיר עדות ראשית והגיש חוות דעת מטעמו. על פי חוות הדעת מטעמו של הגב' אורה כבירי, החתימה  אינה חתימת הנתבע והיא מזויפת.

לאחר דיון נוסף בקדם משפט, הוגשה חוות דעת נוספת מטעם הנתבע, של מכון נפתלי. בחוות דעת זו נבחנה חתימה על הסכם תיווך אחר, שעל פי טענת הנתבע הסתמך מר חג'אג עליה, והמומחה קובע כי היא מזויפת.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, כאשר הם מבהירים לביהמ"ש כי למרות שהם עותרים לפסק דין על פי סעיף 79א' אין כוונתם לפסק דין על דרך הפשרה, במובן זה שביהמ"ש יפסוק בין הכל ובין לא כלום על פי המסמכים והטענות כפי שמצויים בפני ביהמ"ש.

לאחר שבחנתי את המסמכים כולם ואת טענות הצדדים, אני סבורה כי הדין הוא עם התובע, ואפרט את נימוקיי.

כאמור לעיל טענה אחת בפי הנתבע והיא טענת זיוף חתימתו על הסכם התיווך, דהיינו, אין מחלוקת כי התובע אכן ביצע את פעולת התיווך וכי בעקבות התיווך נקשר הסכם המכר.

ראשית ראשית ואחרית אחרית, אתייחס תחילה לחוות הדעת של הצדדים.

מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של מר חג'אג'. כנגד חוות דעתו, הוגשה חוות דעת של הגב' אורה כבירי.

אם עלי להעדיף מומחיותו של מי, הרי ביהמ"ש סבור לאור פסקי הדין שצורפו על ידי ב"כ התובע, לרבות פסק דין שניתן על ידי הח"מ, כי דומני שמומחיותה של הגב' כבירי, אין משקלה כמשקל חוות דעת מטעם מומחה אחר, מר חג'אג'.

לאור דברים שנאמרו על ידי בתי משפט שונים על עבודתה של הגב' כבירי, ואינני ששה לחזור עליהם, אני סבורה כי אין לקבל את חוות דעתה במקרה שבפני.

אציין רק כי בחווות דעתה מסתמכת הגב' כבירי על אפיונים שונים שאין בינם לבין בדיקת זיוף ולא כלום, כגון גודל חתימה, ציון אותיות בחתימה. הגב' כבירי כותבת בחוות דעתה כי החתימה שבמחלוקת גדולה בהרבה מחתימתו הרגילה של הנתבע, ואולם גודל חתימתו על גבי המסמך שבמחלוקת דומה לחתימות אחרות.

הגב' כבירי מציינת, כי מי שחתם את החתימה לא ידע כי הנתבע חותם תמיד את האות Y ו - מ'.

והנה מצאנו, כי בחתימה שבמחלוקת ה"קערית" של האות Y קיימת גם קיימת.

הגב' כבירי ציינה, כי החתימה של הנתבע הינה חתימה נמרצת ואילו החתימה על גבי ההסכם שבמחלוקת אינה נמרצת, אלא מהוססת, קביעה העומדת בסתירה לחוות דעתו של מר חג'אג' על פיה לא מצא כל היסוס או סימני זיוף.