פסק-דין בתיק א 25971/00

מבוא

1.         מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן: "החוק").

2.         התובעת, איילת דוד (להלן: "התובעת"), ילידת 1975, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 13.10.99 (להלן: "התאונה").

3.         הנתבעים אינם כופרים בחבותם לפצות את התובעת, על פי החוק והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה והנכות

4.         לאחר התאונה, נבדקה התובעת, בבית חולים "מאיר", שם אובחנו שברים עם תזוזה בעצמות הרדיוס והאולנה, ביד ימין. התובעת נותחה, במרכז הרפואי הרצליה, והשברים קובעו על ידי פלטה וברגים.

5.         ד"ר שמואל ליובושיץ, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו מיום 15.5.01 כי השברים התאחו כדבעי, בלא שנותרה בגינם נכות צמיתה.

ד"ר ליובושיץ, העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 10%, בגין צלקות ניתוחיות, באמת יד ימין  ובנוסף ציין כי בבדיקה נמצא תהליך דלקתי כרוני, במדור הראשון של הגידים המיישרים, אשר לא ניתן לשלול את הקשר בינו לבין הניתוח. בגין דלקת הגידים האמורה, נקבעה נכות זמנית, בשיעור של 5%, ממועד התאונה ולמשך שנה מיום הבדיקה (לעניין משך הנכות הזמנית, ראה הבהרת ד"ר ליובושיץ, בעמ' 19 לפרוטוקול).

בתום שנה, נבדקה התובעת בשנית ובחוות דעתו, מיום 8.3.02, ציין ד"ר ליובושיץ כי לא נמצאה עדות, לתהליך הדלקתי האמור וכי נכותה הצמיתה של התובעת, הינה בשיעור של 10%, בגין הצלקות הניתוחיות באמה. 

6.         התובעת לא השלימה עם מסקנות חוות הדעת והתשובות לשאלות הבהרה והמומחה, ד"ר

ליובושיץ, זומן לחקירה.

7.         בעדותו, הסביר המומחה  כי מיקום השבר, באמצע עצמות האמה, כמו גם העובדה שמדובר היה, בשבר לא יציב, אשר נדרש ניתוח לצורך קיבועו, הינם נתונים בעלי משמעות לצורך קביעת דרך הטיפול אך אין להם, לכשעצמם, משמעות פרוגנוסטית לגבי היוותרות נכות צמיתה שהרי זו נקבעת, על פי תוצאות הריפוי ועמדת העצמות, לאחר איחוי השבר. אצל התובעת, השברים התאחו, במנח אנטומי, הווה אומר, כעמדתן של העצמות עובר לשבר. עוד הסביר המומחה כי עצם קיומה של פלטה, אשר ניתן להוציאה, אינה מהווה נכות (עמ' 15-17 לפרוטוקול).

אשר לטענה כי בפני המומחה, לא עמדו צילומים עדכניים, הרי שבמסגרת תשובות לשאלות הבהרה, מיום 2.7.01, ציין ד"ר ליובושיץ כי בצילומים עדכניים, מודגם מצב לאחר שברים בעצמות האמה שטופלו על ידי קיבוע פנימי והחלימו כדבעי, ללא כל פגימה.

ד"ר ליובושיץ, ציין בחוות דעתו כי בבדיקה "לא נמצאה כל הגבלה בטווח תנועת מפרק המרפק, שורש כף היד והאצבעות. לא נמצא כל קיפוח נוירו- וסקולרי. לא נמצא קיפוח מוטורי". אמנם טווחי התנועה, לא פורטו אך לאור פרוט הבדיקה בכללותה, לרבות המפרקים שנבדקו והעדר ממצאים נוירולוגיים או קיפוח מוטורי, לא ראיתי שיש בכך כדי לפגוע באמינות ומהימנות הבדיקה. כן לא ניתן לקבל, בהקשר זה, את טענת התובעת כי בבדיקתה על ידי ד"ר שטרן, נמצאה הגבלה בתנועה סיבובית (נספח ז' לתצהיר התובעת, שהתקבל כאמור בהחלטתי מיום 23.4.06, להוכחת טיפול רפואי בלבד וככל שאין בו סתירה לחוו"ד המומחה, עמ' 7 לפרוטוקול). ד"ר ליובושיץ, התייחס בעדותו לממצאי הבדיקה וציין כי לא ניתן ללמוד מהרישום האמור אם מדובר בהגבלה אקטיבית או פסיבית וכי ד"ר שטרן, ציין שתלונת התובעת, בדבר ליקוי בתחושה, הינה ללא דרמטום אנטומי-טופוגרפי מוגדר, מה שמצביע על אי אמינות התלונה (עמ' 22 לפרוטוקול).

אשר לתהליך הדלקתי שנמצא בבדיקה הראשונה, ציין ד"ר ליובושיץ כי בבדיקה השניה, לא נמצאה עדות לתהליך דלקתי כלשהו וכי אם קיים היום, תהליך דלקתי נוסף, הסבירות שהוא קשור לתאונה, שואפת לאפס (עמ' 18 לפרוטוקול).

ד"ר ליובושיץ, נשאל לגבי תלונותיה של התובעת כי אינה יכולה לבצע פעולות פשוטות כחיתוך תפוחי אדמה וציין כי לא מצא סיבה אוביקטיבית, לתלונות אלה, וכדבריו: "לא מצאתי שום סיבה אובייקטיבית לתלונות האלה... אני מתייחס לתלונות דוגמת התלונה שהיא לא יכולה לחתוך תפוחי אדמה ואני בודק האם יש מגבלה שנובעת מחסר בתפקוד המוטורי ביד, כל הדברים האלה לא נמצאו" (עמ' 22 לפרוטוקול) ולא למותר לציין כי תלונותיה של התובעת, בדבר אי יכולתה לבצע פעולות רבות כגון; חיתוך פירות וירקות או נשיאת משקל, לא מצאו ביטוי כלשהו, במסמכים המתעדים פניה לטיפול רפואי, במשך למעלה מארבע שנים שנים, ממועד התאונה ועד הפניה לד"ר שטרן ב-28.2.05.

סופו של יום, סבורה אני כי קביעתו של ד"ר ליובושיץ, על פיה  לא נותרה לתובעת, נכות אורטופדית צמיתה, כתוצאה מהשברים באמת יד ימין, לא נסתרה.

8.         אשר לנכות בשיעור של 10% שנקבעה בגין הצלקות, טוענים הנתבעים כי היות ומדובר בנכות אסטטית בלבד הרי התרשמותו וקביעתו של המומחה, אינה עדיפה על התרשמותו של בית המשפט ממראה הצלקות כפי שהוצגו בפניו, במהלך חקירתה הנגדית של התובעת (עמ' 12 לפרוטוקול) ואף תועדו בתמונות, ת/2, וכי אין מדובר בצלקות מכערות, המקנות נכות כלשהי.

אכן וכפי שעולה מהתמונות, ת/2, מדובר בצלקות עדינות ובהירות, אך היות והנכות שנקבעה בגינן, משמעותית לפסיקת כאב וסבל בלבד, איני סבורה כי יש טעם ומקום להרחיב הדיון בשאלה האם דרגת כיעורן של הצלקות, מצדיקה קביעת נכות בכלל ובשיעור של 10%, בפרט שכן, בנסיבות העניין, לאור מהות הפגיעה, שהצריכה ניתוח לקיבוע השברים, ובהתחשב בתקופת ההחלמה, הנכות הזמנית והצלקות שנותרו, אשר אינן גורמות אמנם לעיוות במראה היד, אך לא ניתן להתעלם מקיומן, סבורה אני כי היה מקום לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל, בגובה 10% מהסכום המקסימלי, גם אם הנכות בגין הצלקות, אינה עולה כדי 10%.              

הפסדי  השתכרות 

9.         מאז שיחרורה מצה"ל ועד היום, התובעת עובדת כפקידה, במוסך של אביה.