פסק-דין בתיק א 25820/06

הנתבע מס' 1 [ להלן: "הנתבע" ] היה, יחד עם  בנו טל, הנתבע מס' 2 שהתביעה נגדו נמחקה, מנהל ובעל מניות בחברה "לינור בנין ופתוח בע"מ [ להלן: "חברת לינור"; סעיפים 1 ו 5 לתצהיר הנתבע ].

בין התובעת לחברת לינור התנהלו הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, במסגרתם הוסכם בין הצדדים שם על המשך הדיונים במסגרת בוררות כפי המפורט בפרוטוקול הדיון שם, נספח א' לתצהירה של הגב יעל ביטון, מנהלת            [ פורמלית או שלא פורמלית ] בחברה התובעת, וכן בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע המהווה הסכם בוררות.

הליכי הבוררות התקיימו ובסיומן נקבע כי חברת לינור תשלם סכומי כסף לתובעת כפי פסק הבורר נספח ג' לתצהיר הגב' ביטון; בקשה לביטול פסק הבורר נדחתה בהחלטה נוספת של בית המשפט המחוזי בבאר שבע [ נספח שגם הוא סומן כנספח ג' לתצהיר הגב' ביטון ] תוך תיקון מסוים שביצע בית המשפט המחוזי בפסק הבורר ואין צורך לעמוד עליו כאן.

עניינה של התביעה הוא לתשלום הכספים המגיעים לתובעת על פי פסק הבורר, תוך ויתור התובעת על חלק "בלתי קצוב" שלהם הקשור לציוד שערכו לא כומת               [ הצהרת עו"ד בן יעקב, ב"כ התובעת בעמ' 9 לפרוטוקול שורות 1, 2 ].

התביעה הוגשה נגד הנתבעים מכך שאלה היו אמורים להיות ערבים לחבויות חברת לינור ככל שתקבענה לפי פסק הבורר.

התחייבותם של הנתבעים להיות ערבים, התחייבות שאין חולק על כך שלא קוימה, הוצהרה לפרוטוקול בית המשפט על ידי ב"כ חברת לינור עובר לרישום הסכמת התובעת וחברת לינור לבוררות בהחלטת בית המשפט הנ"ל [ עמ' 4 שורה 29 לפרוטוקול בית המשפט המחוזי בבאר שבע, נספח א' הנ"ל ] וכן בסעיף ג' להחלטת בית המשפט המהווה הסכם בוררות, כאמור לעיל.

כתב ערבות לא נחתם כאמור על ידי הנתבעים או מי מהם אולם עילת התביעה נגדם היא על הפרת התחייבותם למסירת הערבות ואין טענה כלשהי לפיה אילו הייתה ניתנת ערבות, הייתה עומדת לנתבעים הגנה כלשהי כנגד התביעה במעמדם כערבים.

עיקר טענות הנתבע, אותן טענות הנוגעות לתביעה, היו לכך שבא כח חברת לינור לא היה מוסמך כביכול להצהיר בשמם של הנתבעים, מנהליה ובעלי מניותיה, על הסכמתם להיות ערבים וכי לא הייתה הסכמה שלהם להיות ערבים [ סעיפים 10, 11 לתצהיר הנתבע ]; עוד נטען כי התובעת ויתרה על כתב הערבות.

לטענה אחרונה זו אין כל סימוכין; נכון שהבוררות התקיימה למרות שכתב הערבות לא נמסר לב"כ התובעת עובר לתחילתה, כפי שהיה אמור להימסר לפי הסכם הבוררות אולם לא נסתרה טענת התובעת לפיה מדובר היה בישיבה אחת בלבד של הבוררות, שבתחילתה היה אמור כתב הערבות להימסר ומשלא הובא, לא ראתה התובעת לבטל את הישיבה והגב' ביטון ובעלה סברו כי כתב הערבות יימסר בישיבה הבאה, אלא שכזו לא הייתה; שתי הישיבות הבאות של הבוררות היו ביקור של הבורר בשטח וישיבת מתן פסק הבורר [ עדות הגב' ביטון בעמ' 11 לפרוטוקול ].

העדר דרישה מפגיעה למסירת כתב הערבות טרם התחלת הבוררות או במהלכה הקצר, אין בהם משם יצירת ויתור על הזכות לקבלת כתב הערבות מהנתבעים או מי מהם בהתחשב בכך שויתור על דרך התנהגות צריך להיות ברור וחד משמעי [ ע"א 265/84 חיה שרה מזרחי נ. מדינת ישראל פד"י מ3 עמ' 163; דנ"א 1558/94 ויקטוריה נפיסי נ. סימנטוב  נפיסי, פד"י נ3 עמ' 573 ].

אשר לטענה הראשונה: בחקירתו הנגדית הקצרה נסוג בו הנתבע מהטענה האמורה על שני ראשיה, הן לעניין אי הסכמתו לחתום על כתב הערבות והן לעניין חוסר סמכותו של בא כוחו [ עמ' 13 עד 15 לפרוטוקול ] ובכך קורסת הגנתו סופית.

התביעה מתקבלת ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכום כפי שנפסק בפסק הבורר ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי המתקן אותו בסך של -.198,994ש"ח ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה מיום מתן פסק הבורר, 28.7.04.

הנתבע ישלם גם את הוצאות התביעה בצרוף ריבית והצמדה כדין וכן שכ"ט עו"ד      [ המביא בחשבון את עובדת מחיקת תביעה קודמת על ידי התובעת, כפי שנקבע     שם ] בסכום של -.30,000 ש"ח בצרוף ריבית והצמדה כדין.

ניתן היום ל' בניסן, תשס"ח (5 במאי 2008) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדאר

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

05820/06א  120 לילי שוורץ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: