פסק-דין בתיק א 2580/03

ביום 27/11/95 נחתם הסכם בין התובעים לבין הנתבעת ולפיו רכשו התובעים זכויות בדירה שסומנה במספר זמני 3 , שהינה בת 5 חדרים בקומת קרקע + א', שנבנתה ע"י הנתבעת במסגרת פרויקט בנייה בשכונה  ג/3 בשדרות ( להלן:"הדירה").

אין חולק כי הדירה שנרכשה היא זו המצויה כיום ברח' החלוץ 3 בשדרות.

במהלך חודש 2/97 קיבלו התובעים החזקה בדירה.

לטענת התובעים בסמוך לאחר קבלת החזקה, התגלו בדירה ליקויים רבים שכללו בין היתר, רטיבויות, נזילות מים, ליקויי בצוע בעבודות הרצוף, החיפוי, טיח וכיו"צ.

התובעים טענו כי הביאו לידיעת הנתבעת דרך קיומם של ליקויים וזו אכן פעלה לשגר צוותי עבודה, אלא שלא היה בתיקונים שבוצעו משום פתרון מלא וראוי של הליקויים שנמצאו.

התובעים פנו למהנדס מטעמם על מנת שיבדוק הדירה וזה בחוות דעתו מיום 16.4.02, קבע קיומם של ליקויים רבים שעלות תיקונם הוערכה על ידו בסך של 77,966 ש"ח.

בתאריך 25.3.03, הוגשה התובענה, כשלטענת התובעים, נוכחו הם לדעת כי הנתבעת התעלמה, הלכה למעשה, מפניותיהם וכל חפצה היה לדחות הקץ.

מטעם הנתבעת הוגשה חוו"ד של אינג' רפאל חמו אשר מעיון בה עולה כי ביקר בדירת התובעים

ב - 8.7.03.

אכן יש להרהר בקול, מדוע מצאו לנכון התובעים להגיש תביעתם אך ב - 3/03 דהיינו בחלוף 6 שנים ממועד קבלת החזקה בדירה ואולם, אינני סבורה ששיהוי זה מאיין על הסף אפשרות התובעים להישמע בטענותיהם, במיוחד משמומחה ביהמ"ש מצא וקבע קיומם של ליקויים שאינם תוצאה של שמוש ובלאי טבעי ולכך אתייחס להלן.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שהנספחים שצורפו לכתב ההגנה אכן מעידים כי גם לאחר תום תקופת הבדק הוזעקו עובדי הנתבעת לטפל בבעיות שונות, שנתגלו בדירה. כך למשל ב - 6/10/99 התלוננו התובעים על קיומה של רטיבות בחלקי הבית השונים, קיומם של סדקים ואף בעיות ניקוז.

טענות דומות מוצאות ביטויין בתלונות בכתב של התובעים מיום 3/9/00, 23/1/01, 26/3/01, 27/5/01 וכן מ - 21/6/02.

כשאלו הם פני הדברים, מתקשה ביהמ"ש לקבל טענת הנתבעת כי לא חלה עליה כל אחריות בנדון מאחר ולא נתקבלה הודעה בכתב מטעם התובעים אודות קיומם של ליקויים ואי התאמות.

נדמה כי אף הנתבעת לא תוכל להכחיש כי בדירתם של התובעים, נמצאו ליקויים אשר הצריכו תיקונים חוזרים.

העיכוב שחל בהגשת התובענה והתמהמהות התובעים בהבאת תביעתם לביהמ"ש, החורגת מהסביר ומהמקובל, מן הראוי כי יובאו בחשבון בעת שיידרש ביהמ"ש לקבוע בשאלת זכותם של התובעים לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני.

מעבר לדרוש, יתכן כי העיכוב שחל בהגשת התובענה מלמד דווקא על תום ליבם של התובעים ונקיון כפיהם על כי לא הזדרזו להגיש תביעות לביהמ"ש בטרם באו לכלל מסקנה, כי "הגיעו מים עד נפש" וכי הנתבעת "אטמה אוזניה" משמוע.

ביהמ"ש עת נדרש לתובענה, הורה על מינויו של המהנדס יעקב דובדבני כמומחה מטעמו (להלן:"המומחה") וזה בחוות דעתו מיום 18/3/04 קבע קיומם של ליקויים שעלות תיקונם הוערכה על ידו בסכום של 13,200 ש"ח (כולל פ. הנדסי וללא מע"מ).

מעיון בחוות הדעת עולה כי אף המומחה בבקורו בדירה ב - 29/2/05  התרשם מקיומה של רטיבות רבה בקירות חדר המדרגות אשר מקורה האפשרי הינו ברצפת המרפסת ו/או מנזילות בצנרת המים ו/או הדלוחין. עוד מצא המומחה ליקויים בעבודת הטיח, בריצוף וחיפוי הקירות בחדרי השרותים.

במסגרת חוות דעתו מצא לנכון, המומחה להותיר להכרעת ביהמ"ש מספר סעיפים ליקוי אשר בעיקרם הינם: סעיף 0.01630  רוחב חדר הממ"ד.