פסק-דין בתיק א 25787/06

1.         האם יש מקום לחיוב אישי של הנתבעים 2 ו/או 3 בחובות הנתבעת 1 (להלן : "הנתבעת"), חברה בבעלותם ובניהולו של הנתבע 2, אם מכוח דיני הרמת מסך אם מכוח אחריות אישית בנזיקין? - זו השאלה אליה אדרש במסגרת פסק דין זה, להלן העובדות הצריכות לעניין.

2.         התובעת הינה חברה העוסקת ביבוא, שיווק והתקנת מערכות אלקטרוניקה ותקשורת. הנתבעת הייתה לקוחה של התובעת, החל משנת 2004 או בסמוך לכך.

3.         זה המקום לציין שהנתבעת הוקמה בשנת 1994, כשבעלי מניותיה הם בני הזוג נילי ואייל טוב, הנתבעים 2 ו-3. הנתבע 2 (להלן : " אייל") החזיק ב - 80% ממניות הנתבעת, ואילו הנתבעת 3 (להלן : " נילי"), החזיקה ב - 20% ממניות הנתבעת. אייל רשום ברשם החברות כמנהל הנתבעת, ראה נספח א' לכתב התביעה. (במאמר מוסגר יצוין כי בדיון שהתקיים בפניי הצהירו נילי ואייל כי לימים התגרשו).

4.         במהלך שנת 2005 סיפקה התובעת לנתבעת סחורה, כמפורט בכרטסת הנהלת החשבונות אשר צורפה כנספח ב' לכתב התביעה. מרבית הסחורה סופקה בין החודשים מרץ עד יולי 2005, כשלאחר יום ה - 31/7/05 נעשו רכישות בהיקף מצומם ביותר, כנגד תשלום במזומן.

5.         אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך הפעילות בשנת 2005, מסרה הנתבעת בידי התובעת 5 שיקים דחויים, אשר כונו על ידי התובעת בסיכומיה " סדרת השיקים הראשונה". סדרה זו ניתנה בשני מועדים שונים: שני שיקים על סך כולל של  48,214.40 ש"ח ניתנו ביום 10/5/05 (קבלה מס' 570499, צורפה כנספח ג' לכתב התביעה); ושלושה שיקים על סך כולל של 68,273 ש"ח ניתנו ביום 5/7/05 (קבלה מס' 570681, צורפה אף היא במסגרת נספח ג' לכתב התביעה). סדרת השיקים הראשונה נמשכה מבנק הפועלים.

6.         שני שיקים מתוך סדרת השיקים הראשונה הוצגה לפירעון על ידי התובעת, וסורבו בשל אי כיסוי מספיק. התובעת פנתה לנתבעים והודיעה להם על כוונתה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל בגין השיקים המסורבים, או אז מסרו הנתבעים בידי התובעת את סדרת השיקים השנייה, על סכום כולל של 112,340 ש"ח. סדרה זו נמשכה מבנק מזרחי וכללה חמישה שיקים אף היא, לזמני פירעון מ 30/1/06 ועד 30/5/06. סדרת השיקים השנייה נמסרה לתובעת ביום 5/12/05 (מוצג ת/5).

7.         סדרת השיקים השנייה הוצגה לפירעון על ידי התובעת, אך שיקים אלה סורבו על ידי הבנק והתברר כי חשבון זה הוגבל בנסיבות מחמירות, החל מיום 26/1/06.

            כך, נותרה יתרת חוב בלתי מסולקת של הנתבעת כלפי התובעת בסכום כולל של 113,977 ש"ח, הוא הסכום הנתבע במסגרת התביעה שבפניי.

טענות התובעת כלפי אייל ונילי

8.         לטענת התובעת, כבר בעת מסירת סדרת השיקים הראשונה, ידעו נילי ואייל כי אין ביכולת הנתבעת לפרוע שיקים אלו; באותו מועד חרגה הנתבעת ממסגרת האשראי בבנק הפועלים, ולמצער מיום 31/1/05 החל הבנק להחזיר שיקים של הנתבעת שניתנו לספקים אחרים, שיקים שהגיעו לידי התובעת והוצגו על ידה במסגרת הראיות (ת/1).

9.         על מנת לנסות לחלץ מהמצב אליו נקלעו נילי ואייל, אשר היו חתומים על ערבויות אישיות לבנק הפועלים (מוצג ת/4), פעלו הנתבעים לביצוע החלפת השיקים לסדרה השנייה, תוך ידיעה שגם שיקים אלה לא יפרעו, כפי שאכן אירע. לטענת התובעת בסיכומיה (סעיף 12-20), החלפת השיקים נועדה לשרת שתי תכליות פסולות: האחת, מניעת המשך הפקדת השיקים מהסדרה הראשונה בבנק הפועלים, דבר אשר היה גורם להכרזת החשבון בבנק פועלים כחשבון מוגבל; השנייה, "הרדמת" התובעת וניסיון ל"הרוויח זמן", במהלכו פעלו נילי ואייל להזרמת כספים מהחשבון בבנק המזרחי לחשבון בבנק הפועלים, והכל במטרה לצמצם את ערבותם האישית לבנק הפועלים.

10.       התובעת טוענת שבמהלך תקופה זו הצליחו הנתבעים להעביר כ 130,000 ש"ח מהחשבון בבנק מזרחי לחשבון בבנק הפועלים, סכום שהיה בו די כדי לכסות את חוב הנתבעת כלפי התובעת. התובעת מציינת שמעשיהם הפסולים של נילי ואייל אכן צלחו וגרמו להקטנת חובם לבנק הפועלים בסכום של כ - 80,000 ש"ח.

11.       את העילות המשפטיות מבססת התובעת על דיני הרמת מסך, מכוח סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, ; לטענת התובעת, התשתית העובדתית שהוצגה בפניי בית המשפט מחייבת את המסקנה שאייל ונילי ניצלו את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, והכל במטרה להונות ולקפח נושים (בין השאר, הברחת הכספים מהחשבון בבנק מזרחי לחשבון בבנק הפועלים). עוד טוענת התובעת שאייל ונילי ניהלו את הנתבעת תוך נטילת סיכון בלתי סביר שתוכל לפרוע את חובותיה (מימון דק) ושלא בתום לב. התובעת מדגישה את העובדה שמדובר בחברה משפחתית, ושבנתבעת אכן היה עירוב נכסים בין הפעילות העסקית לפרטית, ובמקרה שכזה בית משפט ינהג ביד רחבה יותר בהעניקו את הסעד המבוקש.

            עוד מזכירה התובעת בכתב תביעתה (סעיף 10.4) את חובת הזהירות שחב אייל כלפיה, מעצם היותו מנהל הנתבעת. התובעת טענה שהאייל הפר חובה זו ולכן יש לחייבו אישית בחובות הנתבעת כלפיה.

טענות הנתבעים

12.       הנתבעים כולם הגישו כתב הגנה בשמם. בכתב ההגנה נכללו טענות גם לגבי איכות הסחורה שסופקה ונטענו, בחצי פה, טענות קיזוז. טענות אלה נזנחו הלכה למעשה ולא נכללו בתצהירי העדות הראשית אשר הוגשו על ידי אייל ונילי. לא זו אף זו, נילי הצהירה בדיון מיום 22/10/07: " אני נמצאת כאן היום לא כדי לומר שאין חוב, כי החוב קיים..." (עמ' 7 שו' 6). מכאן, שחוב הנתבעת כלפי התובעת אינו שנוי במחלוקת ויש לחייבה במלוא סכום התביעה, בתוספת הוצאות.

13.       לפיכך, כל שנותר במחלוקת הינה כאמור שאלת החיוב האישי של נילי ואייל מכוח דיני הרמת מסך , וחיובו של אייל כמנהל, מכוח אחריותו בנזיקין. בעניין זה טענו נילי ואייל שניהול הנתבעת נעשה על ידי אייל, ולנילי לא היה כל קשר לניהול פעיל של החברה, בוודאי לא לעניין מסירת השיקים הנטענים; נילי ואייל טענו כי בעת רכישת הסחורה ומסירת השיקים הנתבעת הייתה בעלת יכולת פירעון וחשבונה בבנק הפועלים לא היה מוגבל; נילי ואייל טענו כי העבירו את הפעילות הכספית של הנתבעת לבנק המזרחי ולכן בוצעה החלפת השיקים; עוד טענו כי במועד מסירת סדרת השיקים השנייה החשבון בבנק מזרחי לא היה מוגבל.

14.       נילי ואייל פירטו בתצהירם ( סעיף 8 לנ/1) את פשר העברות הכספים שבוצעו על ידם מהחשבון בבנק המזרחי לחשבון בבנק הפועלים. לטענתם, הם נטלו הלוואה מבנק הפועלים לצורך תשלום החוב בפריסה (נספח ד' לנ/1), והעברת הכספים נועדה כדי לעמוד בהחזר החודשי שנקבע. נילי ואייל ציינו כי עדיין נותרו חייבים לבנק הפועלים סכומים נכבדים, וביום 14/3/07 הגיש בנק הפועלים תביעה כנגדם בסדר דין מקוצר על סך של 333,807 ש"ח (נספח ד' לנ/1).

15.       נילי ואייל טענו כי לא הבריחו נכסים ו/או כספים, לא פעלו מתוך כוונה להונות נושים, ובלשונה של נילי בעת הדיון : "(החוב) לא נבע מהונאה, נוכלות, פאר או הדר, לא היה ולא נברא. הכל היה תוצאה של עסק שכשל או נקלע למצוקה" (עמ' 7 שו' 6-7).

            לפיכך טענו נילי ואייל כי דין התביעה האישית כנגדם להידחות.

ההכרעה

16.       לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והראיות שהוצגו בפניי, קובעת אני כי דין התביעה כנגד הנתבעת להתקבל, ואילו דין התביעה כנגד נילי ואייל להידחות. אנמק קביעתי זו.

הרמת מסך

17.       למעשה, העילה המרכזית בגינה מבוקש החיוב האישי הינה הרמת מסך. עילה זו קבועה בסעיף 6 לחוק החברות, כשבמקרה הנדון חל הנוסח המתוקן של הסעיף (תיקון מס' 3 מיום 17/3/2005, מועד שקדם למרבית האירועים המפורטים בכתב התביעה). סעיף זה מקפל בתוכו שתי חלופות : הונאה וקיפוח של נושה (סעיף 6 (א) (1) (א)); נטילת סיכון בלתי סביר בניהול עסקי החברה (6 (א) (1) (ב)). בכל מקרה, החלופות הללו נתונות לשיקול דעת בית משפט, אשר יעשה בהן שימוש במקרים חריגים ובנסיבות שצודק ונכון לעשות כן (ראה הריישא של אותו סעיף).