פסק-דין בתיק א 2578/02

מבוא

1.         בשנות ה-70 (למאה העשרים) סללה הנתבעת 2 כביש (להלן, "הכביש") הגובל בשתי צלעות המגרש, היום שכונה 28 בית 73 ברהט (להלן, "המגרש"), אשר לימים חכר אחמד (אל) פיניש (להלן, "אחמד" או "התובע")  מן המדינה בהתאם להסכם הפיתוח מיום 25.5.80 (ת/3). יצויין, אגב, שלא הובהר, אם המדינה סללה את הכביש באמצעות מע"צ (מחלקת עבודות ציבוריות) או באמצעות קבלן חיצוני. לטענת התובע, תוך הכרייה ו/או החציבה ו/או החפירה להכנת הכביש הנ"ל נוצר הפרש גבהים בין הכביש לבין המגרש, אשר לימים חכר התובע. לטענת התובע, מפלס הכביש נמוך ממפלס מגרשו בכשני מטר (להלן, "המדרגה"). בעת עדותו העיד אחמד, שבעת רכישתו את הזכויות במגרש (בשנת 1980 - ג'ט"ל) הפרש הגובה בין מגרשו למעלה לכביש למטה היה כמטר (עמ' 1 שורות 14 - 15 לפרטיקל). לאור העובדה, שבשנת 1997, כשהחליט התובע להקים קיר תמך בגבול מגרשו גובה הקיר המתוכנן, בגינו ניתן היתר הבניה, היה 1.3 מטר (עמ' 7 שורות 15 - 17 לפרטיקל), הריני קובע, כי גובה המדרגה, שנוצרה בעת סלילת הכביש, היה כמטר. לטענתו של אחמד, בעקבות יצירת המדרגה נגרם סחף למגרשו, אשר למניעתו נאלץ להקים את הקיר התומך (שצילם בת/2) במחיר של 124,760 ש"ח, לפי החשבונית מיום 20.4.00 (ת/1). המדובר בקיר תומך בגובה של כ - 3 מטר מצופה בשיש ירושלמי (על אף שהיתר הבניה חייב את הציפוי בחלוקי נחל). בגין נזקו, שהתובע מעמיד על סך 200,000 ש"ח, הגיש אחמד את תביעתו זו. 

            את התביעה נגד המדינה ביסס התובע על העוולות מניעת תמיכה למקרקעין [סעיף 48 א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן, "פקודת הנזיקין")], הסגת גבול במקרקעין (סעיף 29 לפקודת הנזיקין) ורשלנות (סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין). את תביעתו נגד עיריית רהט ביסס התובע (לפי תוכן סיכומיו) על עילת הפרת החובה החקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין בצירוף סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן, "פקודת העיריות"), ולחילופין, על זכותו למחצית עלות הקמת קיר התמך בהיותו מחובר שבמיצר בהתאם לסעיף 49 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן, "חוק המקרקעין").

טענת ההתיישנות

2.         הנתבעות העלו טענת התיישנות, שהרי המדרגה נוצרה בשנות ה-70. מבחינה עובדתית העיד התובע פעם, שהוא הבחין בסחף במגרשו בשנת 1984 (עמ' 2 שורה 25 ועמ' 5 שורה 3 לפרטיכל), ופעם ,שהוא הבחין בסחף זה בשנת 1996 (עמ' 2 שורות 24-25 ועמ' 5 שורות 2-3 לפרטיכל). בנסיבות אלו על בסיס סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 טענו הנתבעות, שתביעתו זו של אחמד התיישנה. מנגד טען התובע, שלפנינו עילה בגין מעשה או  מחדל מתמשכים, וכי על-פי סעיף 89 (1) לפקודת הנזיקין, נולדה עילתו ביום, בו חדל הסחף עקב בנייתו את קיר התמך. לאור תוצאת הדיון לגופו, אינני רואה צורך לדון בטענת סף זו.

העילות הקשורות ספציפית לקרקע

3.         א.         אחמד ייחד חלק מתביעתו לשלוש עילות, הקשורות ספציפית לקרקע: מניעת

תמיכה למקרקעין, הסגת גבול במקרקעין ודיני המחוברים במיצר. באשר לעילת מניעת התמיכה למקרקעין (סעיף 48 א' לפקודת הנזיקין), הטענה היא, שעל ידי יצירת המדרגה מנעה המדינה תמיכה למקרקעי התובע בדמות הסחף במגרשו. יצויין, כי עילה זו מגנה, בין היתר, על האינטרס הקנייני של התובע [ראה, לדוגמא: ע"א 513/88 ויג'י נ' שני, ואח'  (לא פורסם), אליו הפנה בא כוחו המלומד של התובע]. ואולם, בנסיבות, בהן מעשה המדינה ביצירת המדרגה נעשה בשנות ה-70 עוד בטרם היתה כל זיקה בין התובע למקרקעין הנידונים, אין בידי התובע, כדי לבסס עילת מניעת תמיכה במקרקעין. לא זאת אף זאת. כשרכש התובע את הזכויות במגרשו בשנת 1980 המדרגה, אשר לא נסתרה מפניו, היתה קיימת (עמ' 1 שרות 11 - 12 לפרטיכל). לטענתו, עקב הסחף האיטי (עמ' 2 שורות 23-24 לפרטיכל) רק בשנת 1996 החל התובע לראות את נזקי הסחף באופן ברור (עמ' 5 שורות 2 - 3 לפרטיכל). בשנת 1997 הוא ביקש היתר לבנות קיר תמך (עמ' 3 שורות 25 לפרטיכל). הסחף (בלעז "אירוזיה") יכול לנבוע מגורמים מגוונים, מחשיפת האדמה לרוח או למים. הסחף יכול להיות התוצאה של שיפועים והפרשי גובה במגרשו של התובע עצמו, או מניקוז בלתי מתאים או מתזוזות  קרקע. כאשר נוצרה המדרגה בשנות ה-70 וטענת התובע היא, שהסחף במגרשו, שהבחין בו ברורות לראשונה בשנת 1996, הוא התוצאה של המדרגה, שנוצרה בין 16 ל-26 שנים קודם, מן ההכרח היה, שהתובע יוכיח את טענתו זו באמצעות מומחה. משלא הביא התובע בפנינו כל עדות מומחה, הרי לא הרים אחמד את הנטל, המוטל עליו להוכחת עילתו בגין מניעת התמיכה למקרקעין.

ב.         עוד טוען אחמד, כי ביצירת המדרגה ביצעה המדינה עוולת הסגת גבול במקרקעין. הגדרת עוולה זו כוללת את הכניסה למקרקעין שלא כדין ואת ההיזק או ההפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין (סעיף 29 לפקודת הנזיקין). עוולה זו אמורה לשמש משענת טובה לתובע, כי, לפי סעיף 29 לפקודת הנזיקין, חובת הראיה, שהמעשה, עליו מתלוננים לא נעשה שלא כדין, מוטלת על הנתבע. ואולם, שוב המדובר בעילה, המגנה לכל הפחות על  אינטרס קנייני. הכיצד ביצירתה את המדרגה בשנות ה-70 יכלה המדינה להפריע למקרקעי התובע? הרי, בשנות

ה-70 לא היה כל קשר משפטי או עובדתי, שנטען, בין התובע לבין המקרקעין, הגובלים בכביש. התובע בכלל רכש את זכויותיו במקרקעין על-פי הסכם הפיתוח בינו למדינה ביום 25.5.80. על כן, דין העילה על-פי עוולת הסגת הגבול  במקרקעין להידחות.

ג.          באשר לעילה החלופית של התובע בנוגע למחוברים במיצר, לטענתו, היות וקיר התמך נבנה באופן, שהוא מצוי חלקית במקרקעין, שבהחזקתו, וחלקית במקרקעין, שבהחזקת עיריית רהט, יש לחייב את עיריית רהט במחצית עלות הקמתו. ברם, לא הוכחו העובדות, עליהן מבוססת טענה זו. הרי, לא הובאה בפנינו כל מדידה, כדי להוכיח, שקיר התמך לא נבנה כולו בחלקת המקרקעין שבהחזקת התובע, אלא שנבנה חלקית בחלקת התובע וחלקית במקרקעין שבהחזקת העירייה.

עילת הרשלנות

4.         כאמור, כנגד המדינה נטען, שהיא התרשלה ביצירת המדרגה. נשאלת השאלה, אם הוכחה טענת הרשלנות. כידוע, עילת הרשלנות מורכבת מארבעה יסודות:

            א.         חובת הזהירות (המושגית והקונקרטית);

            ב.         הפרת חובת הזהירות;

            ג.          נזק;

            ד.         הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות והנזק.

נצא מתוך ההנחה, שבמקרה דנן המדינה היתה חייבת בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע, כשיצרה את המדרגה. נשאלת השאלה, אם הוכח הקשר הסיבתי בין התרשלות המדינה ביצירת המדרגה, שלצורך הענין נניח  את קיומה,לבין הסחף שבמגרשו של התובע, אשר בניית קיר התמך נועדה להביא לפתרונו.

כפי שהוסבר היטב ב - מ' ויסמן תביעות רשלנות בנזיקין 360-364, המבחן לקיום הקשר הסיבתי העובדתי (אשר בלעדי קיומו אין צורך לבחון, אם הקשר הסיבתי העובדתי נשלל בשל שיקולי סיבתיות משפטית) הוא מבחן הגורם בלעדיו אין "Causa sine qua non". לאמור, קיים הצורך להוכיח, שבלעדי המעשה הרשלני הנידון לא היה נגרם הנזק. ישנם גם מקרים, בהם קיימת סיבתיות מצטברת, דהיינו, שההצטברות של גורמים שונים מביאה לנזק הנידון ובכוחו של כל אחד מן הגורמים לבדו להביא לאותו הנזק. אזי מקובל לבחון את קיום או העדר הקשר הסיבתי לפי מבחן הגורם המשמעותי (substantial)

או מבחן הדיות (sufficiency).

במקרה דידן נשאלת השאלה, אם אכן יצירת המדרגה בשנות ה-70 גרמה לסחף במגרשו של התובע, אשר לטענתו הבחין בו באופן ברור בשנת 1996 (עמ' 5 שורות 2 - 3 לפרטיכל), ואשר למניעתו בנה התובע את קיר התמך. כבר הצבענו על גורמים אפשריים אחרים, שיכלו לגרום לסחף זה, לרבות משבי רוח, זרמי מים וניקוז לקוי, שיפועי קרקע במגרש עצמו ללא קשר עם המדרגה, תזוזות קרקע, ועוד. משלא הביא התובע לפנינו כל עדות מומחה, כדי להוכיח את הקשר הסיבתי העובדתי בין יצירת המדרגה בשנות ה-70 לבין נזקו של התובע מן הסחף בשנת 1996, לא הוכיח התובע לפחות את אחד היסודות לעילת הרשלנות, שטען כנגד המדינה. על כן, דין עילתו ברשלנות להידחות.